ריח הבחירות בפתח, וכרגיל, המפלגות אצות רצות להצטייד בשמות מפוצצים חדשים, מי פחות ומי יותר.
השבוע כבר התבשרנו על יורם כהן שחובר לאיזנקוט במסגרת אחוות ביטחוניסטים, לעומת שרון שרעבי שהצטרף לליברמן כנציג משפחות החטופים לשעבר.
יש לנו בעיה יסודית בישראל, היחס לפוליטיקה הוא כאל משחק חביב ולא מזיק, וככל שהדבר תלוי במערכת המשפט והפקידות - גם לא משפיע. לפיכך, תפקידים פוליטיים נתפסים כג'ובים שאפשר לפנק בהם גנרלים בדימוס ושאר חסרי תעסוקה בהווה, או שמות שנתפסים כ'נוגעים בלב' של הישראלים.
עזבו רגע את העובדה שכמעט שום שם לא מעלה ולא מוריד, מעט מאוד בני אדם הם כאלו שהצטרפותם אשכרה עשויה לנייד מנדט מהכא להתם, וקל וחומר כשמדובר בניוד בין גושים, משהו שכמעט ולא קיים בכלל. אין בישראל 2026 מסות של מצביעים שמתלבטים נואשות בין סמוטריץ' ובין בנט, או בין הליכוד ואיזנקוט.
הבעיה שלי היא בעיית העומק, כי אם חברות בכנסת היא רק השלמת הכנסה לבדימוס כלשהו או מעין עיטור כבוד לאלוף לשעבר, אז באמת אין משקל לדבריו ולמעשיו. אם אנחנו מתייחסים למערכת הפוליטית בזלזול שכזה, אי אפשר גם לפתח ציפיות ביחס ליכולות ולמעשים שלה.
כמו הרבה דברים, מותר לנו ללמוד דווקא מהדוד סם: בארצות הברית פוליטיקאי הוא מקצוע לכל דבר, הבנאדם לומד מגיל צעיר את התחום, משתלב בעבודה פוליטית ומטפס במעלה הדרך, לפעמים מהר יותר ולפעמים לאט. הוא עובר בין אנשים ומבקש את תמיכתם, הוא מגבש סט של דעות ואידיאולוגיות וחוזר עליהם בראיונות, בעימותים ובנאומים. הוא איש מקצוע. מה מכל זה קיים כאן? על כמה פוליטיקאים ישראלים אפשר לומר שיש להם אידיאולוגיה סדורה? שהם יודעים על מה הם מדברים ובמה הם מתעסקים?
אז במחילה מיורם כהן ומשרון שרעבי ומעוד רבים וטובים שעשויים להצטרף למערכת הפוליטית, בעיניי אין שום משמעות למה שעברתם ולעובדה שאתם 'אנשים טובים' שתמיד משום מה 'חסרים במערכת הפוליטית'. אל תשלו את עצמכם, אתם לא מביאים איזה אלקטורט מיוחד או אפקט דרמטי בסקרים. מה שכן, ניתנה לכם כנראה ההזדמנות להצטרף לבית המחוקקים ואולי גם לממשלת ישראל, קחו את ההזדמנות הזו ברצינות, שבו ותלמדו את רזי המקצוע ותעשו עבודה טובה, למען כולנו.
אפרופו שרעבי, עוד מילה שחייבת להיאמר: גדי איזנקוט כבר התבטא בעבר שהוא לא מצפה ל'הטבות' בשיפוט של מעשיו הפוליטיים בגלל היותו אב שכול. זו חשיבה אמיצה ונכונה של פוליטיקאי שמבין את משמעות התפקיד. נתניהו אינו מקבל יחס מיוחד בגלל היותו אח שכול, לימור סון הר מלך לא זוכה למעטפת מאתרגת בגלל היותה אלמנת טרור וכן הלאה.
כשאדם מצטרף למערכת הפוליטית, הוא אמור להשאיר את חייו האישיים מחוצה להם, לטוב ולמוטב. כשם שאנחנו דורשים ובצדק שהתקשורת תפסיק למרר את חייה של משפחת נתניהו, וכשם שבצדק היא לא עוסקת במשפחותיהם של לפיד ובנט, כך משפחה לא אמורה להעניק יתרונות. העובדה שפוליטיקאי מסוים הוא אח או אב שכול לא מעלה ולא מורידה. היא לא נותנת לו זכויות יתר ולא יכולות של סופרמן. מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחיקוהו.