בראיון ב 103FM , בתוכנית הבוקר "שבע תשע" נשאל בצלאל סמוטריץ בין היתר על דבריו ביחס להקמת הממשלה עם מנסור עבאס אל מול השביעי באוקטובר.
כאשר המראיינים ניסו להוביל את השיחה לכיוון של השוואת אסונות, סמוטריץ עצר אותם ואמר את המשפט שממנו צריך להתחיל כל דיון הגון: "אתם רוצים לעשות תחרות אסונות? שאלתם אותי כפוליטיקאי מה בעיניי יותר חמור". הוא המשיך והסביר את ההבחנה לפיה מעשה פוליטי מודע, לשיטתו, חמור יותר ממחדל, גם ממחדל איום ונורא.
מכאן התחיל מפעל הסילוף. משפט נשלף מהקשרו, המילה "כפוליטיקאי" נעלמה, והציבור קיבל מוצר תעמולתי ארוז היטב לפיו סמוטריץ כביכול חושב שהשביעי באוקטובר חמור פחות מהקמת ממשלה עם עבאס בלי שום דיון ענייני ואמיתי שמשקף את האמת בדבריו.
ואז כמובן הגיעו התגובות. נפתלי בנט אמר כי: "סמוטריץ מצרף את עצמו לרשימה של שונאי ישראל ומכחישי הטבח". יאיר גולן הרחיק עוד יותר וכתב: "מבחינתו עדיף לטבוח בעם ישראל מאשר ממשלה בלעדיו". גדי איזנקוט כתב: "בצלאל, אתה מבייש את הציבור שנשלחת לייצג". אריה גולן, בשידור ציבורי, שאל את סמוטריץ אם "יש לך איבר כזה בגופך" כשהוא מתכוין ללב, ותהה האם גם אילו היו נרצחים מתנחלים היה "מגמד את הטבח הנורא הזה למחדל טקטי".
כך נראה ספין פוליטי ותקשורתי במלוא כיעורו. לוקחים אמירה שנאמרה במפורש בהקשר של אחריות פוליטית, מסירים ממנה את ההקשר, מדביקים לה משמעות מפלצתית, ואז יוצאים למסע הכפשה אישי ומגזרי.
עד כאן ! יש גבול לציניות ולסילוף האמת.
בנו של סמוטריץ נפצע, ילדיו לוחמים, הציבור הדתי לאומי שילם ומשלם מחיר דמים כבד במלחמה ורבים מטובי בנינו נפלו. משפחות רבות נשאו את הארון, ישבו שבעה, ליוו פצועים, וממשיכים לשלוח בנים ובנות אל החזית.
האם אדם בר דעת מעלה על דעתו שסמוטריץ, או ציבור בוחריו, רואים בשביעי באוקטובר אירוע קל או בר השוואה לוויכוח קואליציוני? ברור שכל אדם הגון בישראל יודע שהשביעי באוקטובר הוא האסון הכבד ביותר שאירע לעם היהודי מאז הקמת המדינה ואינו בר השוואה לכלום.
אבל כידוע אנו נכנסים למערכת בחירות וזו בדיוק השעה שבה מכונות הספין יפעלו בעוצמה מלאה. כל מילה תיחתך ותוצא מהקשרה, כל משפט יעוות כדי שיקבל משמעות אחרת, וכל יריב פוליטי יוצג כמפלצת אל מול פני האומה.
ובעת הזאת במיוחד, עלינו הציבור מוטלת חובה כפולה, לשמוע את המקור, לבדוק את ההקשר, ולהיות ביקורתי במיוחד כלפי מי שמגיש לנו כותרת שנשמעת נוחה מדי למחנה שלו, ולא נשמעת סבירה בקונטקסט הכללי, שכאמור כל אדם בר דעת מבין שאין היא הגיונית או סבירה.
ובראש ובראשונה, אל לנו לקבל כמובן מאליו את מה שנאמר בערוצים שמציגים עצמם כביכול ממלכתיים, מאוזנים ואובייקטיביים.
תקשורת ממלכתית הייתה אמורה להיות ישרה והגונה, כזו שמציגה את ההקשר המלא, ונמנעת מהפיכת אולפן שידור למטה תעמולה. כאשר ערוץ שאמור לשרת את הציבור כולו, ובמיוחד שהציבור הוא זה שמממן אותו, חותך משפטים ומעלים הקשרים, ובאותה נשימה מסמן מחנה שלם כאיום מוסרי, תוך שהוא מעניק במה קבועה למי שמטרתם הפוליטית גלויה, הציבור חייב לקבל את מסריו בערבון מוגבל ביותר.
היעד של אותם שדרנים, ובוודאי של הפוליטיקאים ברור. לייצר תודעה שלפיה הימין אינו מחנה לגיטימי, מנהיגיו פסולים, בוחריו מפוקפקים ומפלגותיו צריכות להימחק מן המרחב הציבורי. כך מכשירים את הקרקע להקמת ממשלת שמאל במסווה של הצלת הדמוקרטיה. כך הופכים יריב פוליטי לאויב. כך מפלגים את העם וכך גם מחליפים הכרעה בקלפי בהנדסת תודעה באולפנים.
לכן, בתקופה הקרובה מוטב שלא נאמין באופן אוטומטי, ואולי אף נשקול שלא להאזין כלל, לערוצים הכביכול ממלכתיים שמשרתים אג'נדה פוליטית ברורה, והיא מניעת הקמתה של ממשלת ימין בבחירות הקרובות.