"האולפנומטר הוא אחד הרעיונות הכי מגניבים, הכי מרעננים, והכי אפקטיביים ברשת. מדד ההטיה הפוליטית של אולפני הרעל - במספרים.
איך, איך לא חשבו על זה קודם!". המשפט הזה היה הפרומו לריאיון המרתק שפורסם השבוע בפודקאסט שומר סף של גדי טאוב.
אפי מרדכי הוא היוזם והמבצע של אחד ממפעלי ההסברה הכי חשובים שנעשו כאן בשנים האחרונות. מפעל שבסך הכול חושף נתונים, וכך - מגלה את הנדסת התודעה המתוחכמת של כלי התקשורת.
אפי מרדכי מסביר שהמיזם שלו נולד מתוך תסכול של צופה שהרגיש שהתקשורת אינה משקפת את המציאות. הוא החליט להמיר תחושות סובייקטיביות בנתונים אמפיריים: ספירת ראשים בלוח המשדרים ומדידת זמני דיבור בסטופר. המטרה היא להוכיח שהאיזון בפאנלים הוא מדומה.
המושג המרכזי שעלה שוב ושוב בשיח של מרדכי וטאוב הוא שרוב הציבור הימני בישראל, ואני מוסיף - גם האמוני והמסורתי, חי ב"תודעת מיעוט" בגלל השליטה התקשורתית, בעוד המיעוט השמאלי חי בתודעת רוב. האולפנומטר נועד "לפוצץ את הבלוף" ולהחזיר לאנשים את הריבונות התודעתית שלהם.
מרדכי הציג נתונים המראים שוב ושוב שבערוצים 11, 12 ו־13 ישנו רוב מוחלט לפרשנים המזוהים עם השמאל. לדוגמה, בספירה אחת נמצא כי מתוך 31 משתתפים בשלושת הערוצים, היה נציג אחד בלבד (!) המזוהה עם עמדות הימין.
המושג ששבה את ליבי לאורך הריאיון היה "ריבונות תודעתית". מרדכי השתמש בדימוי של "היפנוזה" או "קסם" כדי לתאר את המצב שבו הציבור נמצא. הוא מסביר שכשצופים בטלוויזיה, אנחנו נוטים להאמין למה שקורה על הבמה, בדיוק כמו בתיאטרון.
ריבונות תודעתית פירושה היכולת של הצופה להבין את המנגנון שמאחורי המידע - לראות איך הקוסם עושה את הקסם. ברגע שאתה סופר את הדקות ואת המשתתפים, אתה מפסיק להיות מושפע פסיבית מהמסר ומתחיל לנתח אותו באופן אקטיבי.
איך לשמור על שפיות
אחד החלקים המכוננים בריאיון מבחינתי היה בסוגיית המורל הלאומי במהלך המלחמה. בחלק הזה מתברר כיצד "אורזים" את המציאות בעבור הצופה ואיך האריזה הזאת משפיעה על החוסן הנפשי והנכונות להמשיך במאבק.
מרדכי טוען שהמציאות מורכבת ומכילה תמיד גם הצלחות וגם מחירים כואבים. השאלה היא על מה התקשורת בוחרת לשים את הדגש. הוא מציג נתון אמפירי מיום לחימה ספציפי (22 במרץ):
ערוץ 12: הקדיש 82% מהכותרות שלו ל"מחיר המלחמה" (נפגעים, השלכות על המשק, תקלות) ורק 18% להצלחות מבצעיות.
כאן 11: 100% מהכותרות עסקו במחיר, ולא הייתה כל התייחסות להישגים באותו יום.
הטענה היא שמי שצורך את הערוצים הללו, יגיע למסקנה שהמלחמה היא כישלון מוחלט, מה שמוביל לייאוש ולהורדת המורל.
לעומת זאת, על פי הניתוחים שהציג אפי מרדכי בסרטון, ערוץ 14 וערוץ i24 (בעברית) הם חלופות תודעתיות המציעות מסגור שונה לחלוטין של המציאות הישראלית לעומת הערוצים הממסדיים (11, 12, 13).
ערוץ 14: בניתוח שנערך ב־22 במרץ, נמצא שבערוץ 14 כ־67% מהאייטמים עסקו בהתפתחויות ובהישגים במערכה, ורק כ־33% עסקו במחיר המלחמה (אובדן, תקלות, קשיים).
ערוץ i24: הציג תמונה דומה לערוץ 14, כ־64% מהאייטמים עסקו בהתפתחויות חיוביות במערכה ובאפשרות להרחבת הלחימה להישגים נוספים, לעומת 36% שעסקו במחיר המלחמה.
את אחד הסרטונים שלו מסיים אפי מרדכי בהמלצה: "תשאלו את עצמכם איזה מצב תודעתי ישמור לכם על השפיות... ואולי ככה תחסכו הרבה כסף אצל הפסיכולוג". הטענה היא שצריכה מתמדת של נרטיב של כישלון ואסון מייצרת חרדה קלינית ברמה הלאומית.
בעוז ובתעצומות
הדברים נכתבים ביום ל"ג בעומר, יום שלפעמים מרוב מדורות, שירים וריקודים קצת מיטשטש התפקיד המכונן שלו ביצירת הריבונות התודעתית הכל־כך נחוצה וחיונית בתהליך הגאולה בדורנו. דמותו של רשב"י, כך נדמה לי, לא סתם הפכה לנערצת כל כך בעיני המוני עמך בית ישראל. סודו של שר בית הזוהר היה בכך שהוא הצליח לכונן אצל רוב העם שחי בתודעת מיעוט, את תודעת הרוב הנחוצה כל־כך לשחרור לאומי ורוחני.
התקופה שחי בה רשב"י הייתה קשה מאוד, וכך תיאר אותה הרב יהודה לייב מימון בספרו המכונן "ישראל, תורה, ציון" (הציטוטים להלן מעמ' 142-144, מהדורת תשמ"ט) : "כי אמנם לאחר 'חורבן ביתר', לאחר שנעשה הניסיון האחרון על ידי בר־כוכבא בעזרת קנאי האומה ותלמידי רבי עקיבא לשחרר את האומה העברית ואת ארצה מידי 'מלכות רומי הרשעה' והניסיון לא הצליח - רפו כל הידיים וכהתה כל רוח למראה שממת הארץ וחללי המלחמה 'והרוגי מלכות' התגבר הייאוש בלבבות..."
ומה העניק רשב"י לאומה השבורה והרצוצה?
"ובתקופה נוראה ואיומה זו היה רבי שמעון בן יוחאי אולי היחיד בבני דורו ובקרב חבריו שהרגיש את כל הצער והכאב, את החרפה והעלבון שבגלות את כל המרירות שבחיי העבדות המדכאה לא רק את הגוף ואת החומר אלא גם את הנפש ואת הרוח..."
"רבי שמעון בן יוחאי עמד על אופיה של מלכות רומא וידע כי גם 'מעשיה הנאים' אינם מכוונים אלא לטובת עצמה ולמלא תאוות־יצרה, ובלי אימה ופחד התגרה ברשעים (עי' עבודה זרה יח, א), ואמר בגלוי מה שבלבו כלפי מלכות רשעה זאת: תקנה שווקים - להושיב בהם זונות, מרחצאות - לעדן בהם את עצמה, גשרים - ליטול מהם מכס" (שבת לג, ב).
בתוך עומק השבר, בעוז ותעצומות, משיב רבי שמעון לישראל את עוז הרוח, את היכולת לזהות את השקר והצביעות שיש בהנדסת התודעה הרומאית, ואת התקווה שעוד ישובו ישראל לחירותם הלאומית והרוחנית. וכך חותם הרב מימון: "ולא רחוק ממבצר יודפת, מקום שקנאי הלאום חרפו נפשם למות על קדושת ארצם וחירותה, שם מצא לו מנוחה הקנאי־הלאומי האחרון שבתלמידי רבי עקיבא, זה התנא האלהי שלאחר 'הפולמוס האחרון' יצר מחדש את הקשר שבין ישראל לארצו".
זה האיש שהחזיר לעם ישראל את הריבונות התודעתית.
מתוך הטור השבועי בעלון באהבה ובאמונה של מכון מאיר