נסתרת היא מעלתה של ירושלים - אינה מופיעה בפשט פסוקי התורה. אורה של ירושלים מאיר רק במי שעומד על סגולתה. כך היה מורינו, שכונה רַבּ אַרְיֵה.
הסתלק מאיתנו רבה של ירושלים וראש מכון הלכה ברורה הגאון הרב אריה שטרן זצ"ל - והסתלקותו ערב יום ירושלים. לא במקרה.
באחד מראיונות שנתן כרבה של ירושלים, נשאל על כך שאת יום ירושלים לא כל הציבור מכיר וחוגג, ומהו הסברו לכך. הדברים היו בהירים לו, ובישרותו השיב כדרכו תמיד: ירושלים אינה רק מקום - היא גילוי של מדרגה. מקום המקדש נקרא ירושלים, ומדרגת ירושלים היא כמיהה אל הקודש, ליבו הפועם של ארץ ישראל, מקום גילוי התורה והתחדשותה לדור דור - שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָיִם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. ועל כך אנו מתפללים שתתגלה מדרגה זו בכולם.
מבעלי ישרות הסברא היה - ראייה של אמת, דיבור חריף ונחרץ. שבילי חז"ל היו נהירים לו, ובכל סוגיה נדרשה עומק של עיון, בירור מדוקדק וישרות הפסיקה. לא פסק מתוך שגרה - אלא מתוך חיבור לאמיתה של תורה.
כל חייו עמדה הגמרא למולו. עסק בהוראתה, בכתיבה ויצירה - במפעל הלכה ברורה ובירור הלכה, מחזונו של מרן הרב קוק זצ"ל
חיבור בין הגמרא והסברא, שיטות הראשונים וידיעת פסיקת ההלכה - תורה שלמה, חיה ומחייה.
ספרו לא היה סגור. ישנה תמונה המנציחה את דבקותו המיוחדת: בליל הבחירה לכהונתו כרבה של ירושלים - חזר למכון הלכה ברורה. שם היה עיקר חייו: עיון בגמרא, סידור שיטות הראשונים, בירור ההלכה למעשה במסירות שאין לה שיעור.
מגדולי המסורה של האמונה היה - מתלמידי הרצי"ה זצ"ל אשר המשיכו את הרוח והחזון: ראיית יד ה' בארץ ובעם, ההכרה כי אנו זוכים לעינינו ממש להתגשמות דברי הנביאים.
ירושלים לא כלאה אותו בתוך חומותיה. היה יוצא ממנה ומלמד תורה ברחבי הארץ - כי כך דרכה של ירושלים, להאיר החוצה.
ישנן שתי מגמות בירושלים: יש הרואים אותה רק מצד הקדושה הסגורה, ויש הרואים רק את צד החול. אך מורינו, איש ירושלים, היה רואה את כולם - *מקדש מלך עיר מלוכה*, מלוכה שבתוכה קדושה, קדושה שמתוכה מלוכה. על אחדות זו עמל כל חייו: אמונה הרואה את הקודש בכל, ממש בכל.
מרגלא בפומיה: ידועה המחלוקת בראשונים - האם המקדש השלישי ייבנה בידי שמים, כשיטת רש"י, או בידי אדם, כדברי הרמב"ם. והיה אומר: אם לא נבנה אותו בידינו - נקבל אותו כעונש משמים. לכתחילה, הבנייה היא שלנו. לכך פעל ועמל: לאחדות בין הרבנים, בין המגזרים, בין חלקי העם - כי רק מתוך שלמות כזו תבוא שלמות הגאולה.
זכה להעמיד תלמידים הרבה - ראשי ישיבות, רמי"ם, רבני ערים ויישובים ברחבי הארץ - אשר ינקו מאמת החוצבת מליבו, מאותה יושרה מיוחדת, ומקדושת ירושלים אשר פעמה בו ולא פסקה.
ואולם לא רק תלמידיו ידעו את חומו - איש משפחה היה, אבן שואבת לכל בני המשפחה, קרובים ורחוקים כאחד. מתעניין בכל אחד ואחד, שואל, מייעץ ומדריך, מעביר את מסורת הדורות הקודמים בשיר, בניגון ובמנהג - מתוך אהבה גדולה.
זכינו, בני המשפחה, כי היה לנו דמות קרובה שאצלה חשנו תמיד כתובת פנויה - אוזן קשבת, לב חם ושכל ישר לכל דבר ועניין.
בשנתי הראשונה לכהונת הרבנות עליתי לירושלים ואספתי בידי מספר שאלות לשוחח עמו עליהן. באחת מהן - בעלת השלכות ציבוריות - ליבנו אותה כדרכו: עיון בגמרות, סידור השיטות השונות, הבאת מקרים ומעשים מקבילים שנדרש להכריע בהם. ולבסוף, כשביקשתי לדעת מה נראה לו הפסק הנכון - חייך ואמר: "זה אתה יודע. יש לך סיעתא דשמיא - אתה המרא דאתרא."
בברכת בונה ירושלים אנו מתפללים: תשכון בתוכה כאשר דיברת. זוהי מדרגת ירושלים - עליה עמל כל חייו. גילוי התורה, תורת ארץ ישראל, של דור הגאולה.
נתפלל שנמשיך מעוצמת ישרותו, מתורת האמת שזכינו לה מפיו - ומתוכה נזכה לגילוי קדושת ירושלים והרחבתה.
יהי זכרו ברוך.
הרב נריה טייץ
אחיינו, תלמידו ורב היישוב פדואל