'וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ' [ויקרא כ"ה, י"ז]. בטרם אנו מסיימים השבת את ספר הקורבנות, את ספר ויקרא, באה התורה ומזכירה לנו מה עיקר ומה טפל. על מה נאמר 'חזק חזק ונתחזק'.
בין האיסורים בהם צריך להתחזק שני סוגי הונאות שבפרשה, אונאת ממון והונאת דברים. כי כדברי שמואל הנביא, 'הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ, בְּקוֹל ה'?! הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. כִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר. אומר הרלב"ג: יותר טוב שישמר האדם מהחטא, ולא יצטרך להקריב קורבן.
כחצי שנה לפני מועד ה'בחירות', אכן ראוי שנתחזק עד למאוד ב "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקיךָ, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם" [כה, יז], כי מגפת ה"פייק ניוז" ואונאת ההמונים, רק צפויה להתעצם בחודשים אלו. בפרשת בחקותי החותמת כאמור את ספר ויקרא נמצאת, אפוא, קריאת השכמה לכך. אך קודם שנפנה למקורותינו, ראוי לבחון את התופעה בפן המוסרי, כאותן מצוות ולאווים שהאנושות הייתה מקבלת על עצמה גם לו חלילה לא ירדה תורה לעולם ואף לא ניתנו שבע מצוות בני נח.
דוד המלך, ביכה כבר בימיו על דוברי כזב באומרו: - 'שָׂנֵאתָ, כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן. תְּאַבֵּד, דֹּבְרֵי כָזָב' [ תהלים ה], וכן 'כִּי־פַסּוּ אֱמוּנִים, מִבְּנֵי אָדָם. שָׁוְא, יְדַבְּרוּ--אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ: שְׂפַת חֲלָקוֹת, בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ. יַכְרֵת ה', כָּל־שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת. לָשׁוֹן, מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת. אֲשֶׁר אָמְרוּ, לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר, שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ' [תהלים יב]
מה היה אומר נעים זמירות ישראל, בעידן שלנו בו שולטים בתודעה המסכים המרצדים, והתקשורת הפכה לזירת קרב שבה האמת הינה על פי רוב המלצה בלבד ולרוב היא הקורבן הראשון. חדשות הכזב, חצאי האמיתות, הכותרות המטעות, אינם עוד רק כלי משחק פוליטי או מסחרי, אלא הם רעל תודעתי המפרק את החברה. נדמה כי זוהי רעה חולה של העידן המודרני. נולדה תעשייה המגלגלת הון עתק, בהיקפים מדהימים של כזב - רעל תודעתי שכולו בגידה מוסרית.
שלא כבעבר, בימינו, המידע נגיש כמעט בכל כיס, ובשל כך היינו אמורים להיות החברה המושכלת ביותר בהיסטוריה האנושית. במקום זאת, אנו מוצאים את עצמנו טובעים בביצה טובענית של חדשות כזב, וספינים תקשורתיים המכונים 'פייק ניוז'. דומה כי הטעות הגדולה ביותר היא ההתייחסות לתופעה זו כאל בעיה טכנולוגית, תקלה אלגוריתמית או סתם תוצר לוואי של פוליטיקה מלוכלכת. זאת בו בזמן שתעשיית הכזב הזו היא משבר מוסרי אדיר ,פשע נגד התבונה האנושית ונגד התשתית עליה מושתתת כל חברה חופשית.
התשתית של כל הקיום האנושי מושתת על אמון. אנו סומכים על כך שהמהנדס תכנן את הגשר כראוי, ושהרופא אומר לנו את האמת על בריאותנו, ושמידע שאנו צורכים משקף, לפחות בהשתדלותו המקצועית את המציאות. הונאת הדברים מפוררת את החוזה החברתי, הלא כתוב, הזה לחלוטין. כאשר גופי תקשורת, אלגוריתמים ציניים או אינטרסנטים מפיצים ביודעין שקרים, הם אינם רק 'טועים בעובדות', אלא גם מבצעים אקט של ונדליזם מוסרי. הם מזהמים את באר המים שכולנו שותים ממנה. במילים פשוטות - האמת נרצחה ובאופן טבעי המציאות הזאת מקרינה לעולם העסקים, לריבוי מחלוקות ולהעדרה של האמת. כך אכן נאמר לגבי תקופת הגאולה. תהא האמת נעדרת? שתהא נעשית עדרים עדרים והולכת לה [סנהדרין צז.]
אחת מזכויות היסוד של האדם היא הזכות לאוטונומיה, 'רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע' [דברים ל,טו]. - היכולת לקבל החלטות מתוך רצון חופשי. אך חירות אמיתית תלויה ביכולת לבסס החלטות על מציאות עובדתית. כאשר מזינים ציבור בחצאי אמיתות, בקונספירציות, או בכותרות דמגוגיות שנועדו לעוות את תפיסת המציאות שלו, שודדים ממנו את חופש הבחירה.
אדם שמצביע בקלפי, שיוצא להפגין או שמגבש דעה על אדם אחר על סמך שקרים שהושתלו במוחו באגרסיביות, איננו אדם חופשי, אלא מריונטה. זוהי פגיעה עמוקה בכבוד האדם, שכן היא מתייחסת אליו לא כיצור תבוני וביקורתי, אלא כאל כלי משחק ואמצעי להשגת כוח, תשומת לב או הון.
ההיבט המזעזע ביותר מבחינה מוסרית של ה"פייק ניוז" הוא הציניות המוחלטת שבה פועלת התעשייה הזו. שקרים ודיס אינפורמציה אינם נוצרים בוואקום; הם מתוכננים בקפידה כדי לפרוט על המיתרים האפלים והפרימיטיביים ביותר של הפסיכולוגיה האנושית: פחד, זעם, איום ושנאת האחר. מפיצי הכזב, סוחרים בחרדה. ככל שהם מצליחים לזרוע יותר פאניקה ולהסית יותר אנשים אלה כנגד אלה כשמחזקים כל קבוצה ב'אג'נדה' שלה. זהו שפל מוסרי וניצול אכזרי של החולשות האנושיות. ובמילים אחרות הפכו את השנאה למודל עסקי ש'שכרו' בצדו.
לכן גם בלי הכתוב בפרשתנו על אונאת ממון ואונאת דברים, היה מקום וצפיה להתקוממות מוסרית של רבים וטובים. התקוממות שתדרוש מיוצרי התוכן ומגופי התקשורת לקחת אחריות על הנזק שהם מחוללים. במקביל, גם על הצרכנים מוטלת חובה מוסרית לסרב להיות סוכנים של שקר. הפצה ושיתוף של מידע חייבים להיעשות מתוך אחריות כבדה, מתוך הבנה שכל מילה יכולה לבנות או להחריב. השקר אולי רץ מהר יותר מקצה העולם ועד קצהו וצועק חזק יותר, אך החובה המוסרית העליונה של האנושות כולה היא להתייצב מולו, תוך הטלת קנסות, ולא לתת לו להפוך למציאות חיינו.
למניעת כל אותו מצב שבשל חומרתו הארכנו בתיאורו לאור נזקיו הרבים, באה התורה ומנחה את מקבליה - 'וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקיךָ' [ויקרא כ"ה, י"ז]. הרמב"ם, בספר המצוות [לאו רנ"א], מגדיר לאו זה ואומר: 'הזהירנו מאנות קצתנו את קצתנו בדברים'. התורה אוסרת עלינו להונות, לבלבל, או להכאיב לאדם אחר באמצעות מילים. דרכה של אונאת דברים שאינה גלויה, לכן אמר הכתוב: 'וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקיךָ' - הַיּוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת הוּא יוֹדֵעַ. כָּל דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, שֶׁאֵין מַכִּיר אֶלָּא מִי שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה בְלִבּוֹ, שנֶאֱמַר בּוֹ: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ"' . ובלשון רש"י במסכת בבא-מציעא, לפי שהדבר מסור ללב, שיכול לומר לטובה נתכוונתי וכיוצא בזה, לפיכך נאמר 'הוי ירא מן היודע מחשבות, אם הייתה כוונתך לטובה או לאונאה.
אונאת דברים רחבה היא מיני ים, ואך סביר הוא שכל אותם נזקים היו נמנעים, לו נהגו על פי כלליה והלכותיה. כי כלליה ודקויותיה מחמירים לאין ערוך ביחס למעשים שבהתרת הרסן שברשתות ובכח המקלדת ולשונה הארוך. בין הכללים שרבים מהם מפורטים בגמרא בבא-מציעא , שלא יאמר אדם לחברו דברים שיכעיסוהו ויבהילוהו מפני שיבייש מהם, לדוגמה, אם היה בעל תשובה, אל יאמר לו 'זכור מעשיך הראשונים'. אם היה בן גרים , אל יאמר לו זכור מעשי אבותיך'.
היה גר ובא ללמוד תורה, אל יאמר לו: 'פה שאכל נבלות וטרפות, שקצים ורמשים, בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה?!'. כך מגדיר ספר המצוות מצות לא תעשה זו, ל"ת רנא.. יתר על כן, אל לו לאדם להפנות מבקש סחורה לפלוני כשיודע שלא הייתה בידו סחורה מעולם, אלא שמתכוון להתל בו או באותו פלוני. אל יאמר בכמה עולה חפץ זה והוא כלל אינו רוצה לקנותו. ועוד דוגמה המובאת ברמב"ם, שאל לו לאדם לשאול דבר חכמה למי שאינו יודע אותה חכמה. [הל' מכירה יד,יד]
אמנם אין אדם לוקה על לאו זה כי הוא בגדר לאו שאין בו מעשה, אך חמורה אונאת דברים מאונאת ממון, כי ממון ניתן להשבה ואונאת דברים איננה ניתנת להשבה. זהו נזק בלתי הפיך. וכל הצועק לה' כי נפגע מאונאת דברים, נענה מיד, שנאמר: 'כי אני ה'' [ויקרא כה,יז] שכל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה [בבא-מציעא נט.].
נפלאים הם דברי החינוך [מצוה שלח], כיצד ראוי להתייחס לאדם שהונה את חברו, שאין במשמע שאם בא ישראל אחר והתחיל והרשיע לצער חברו בדברים הרעים שלא יענהו השומע, שאי אפשר להיות האדם כאבן שאין לה הופכים, ועוד שיהיה בשתיקתו כמודה על החירופים. ובאמת לא תצווה התורה להיות האדם כאבן, שותק למחרפיו כמו למברכיו, אבל תצווה אותנו שנתרחק מן המידה הזאת, ושלא נתחיל להתקוטט ולחרף בני אדם, ובכך ינצל אדם מכל זה, כי מי שאינו בעל קטטה לא יחרפוהו בני אדם, זולתי השוטים הגמורים, ואין לתת לב על השוטים. ואם אולי יכריחנו מחרף להשיב על דבריו, ראוי לחכם שישיב לו דרך סלסול ונעימות ולא יכעס הרבה, 'כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ' [קהלת ז,ח], וינצל עצמו אל השומעים מחירופיו וישליך המשא על המחרף, זהו דרך הטובים שבבני אדם.
ויש לנו ללמוד דבר זה, שמותר לנו לענות כסיל, לפי הדומה, מכך שהתירה התורה כלפי הגנב, הבא במחתרת, להקדים ולהורגו. שאין ספק שלא נתחייב האדם לסבול הנזקים מיד חברו, כי יש לו רשות להינצל מידו, וכמו כן מדברי פיהו אשר מלא מרמות, בכל דבר שהוא יכול להינצל ממנו.
ואולם יש כת מבני אדם שעולה חסידותם כל כך, שלא ירצו להכניס עצמם בהוראה זו להשיב חורפיהם דבר, פן יגבר עליהם הכעס ויתפשט בעניין יותר מדי. ועליהם אמרו חכמינו זיכרונם לברכה [שבת פח.] הנעלבין ואינם עולבין, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר 'כֵּן יֹאבְדוּ כׇל אוֹיְבֶיךָ ה' וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה' [שופטים ה לא].
אומר דוד המלך: 'מִי־יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ, הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ. לֹא־רָגַל, עַל־לְשֹׁנוֹ, לֹא־עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה; וְחֶרְפָּה, לֹא־נָשָׂא עַל־קְרֹבוֹ' [תהלים טו] לו יהי!
הכותב הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל