יום ירושלים הבא עלינו לטובה, מזמין לנו אפשרות לשתי שמחות, השמחה שמנגד להר בית ה', והשמחה שבפנים בתוך ההר.
יש הבזים לשמחה שמנגד, ביום שבו זכינו לקריאה המהדהדת "הר הבית בידנו" איך אפשר להסתפק בריקוד ושמחה רק בחוצות ירושלים ובכותל? ועוד חשש עולה שמא השמחה בכותל תשכיח מאתנו את התביעה והציווי לפעול למען בית ה'. יש המתנגדים לעליה להר, ובזים למאות העולים ביום הזה להר, אל מול מאות האלפים החוגגים בכותל ובחוצות ירושלים.
בכ"ח באייר הושלם הקרב על שחרור ירושלים, והר הבית. למרות ששני הדברים התרחשו באותו יום, מדובר בשתי שמחות שונות שעל כל אחת בפני עצמה היה ראוי לומר הלל בברכה. בכ"ח באייר הוסרה לחלוטין טבעת החנק שאיימה על תושבי ירושלים. תשעה עשרה שנים שהדרך לירושלים הייתה בשליטה של הצבא הירדני, שהיה יכול במהלך מהיר ותוקפני הוא לסגור את הדרך לירושלים ולהרעיב את תושביה.
תשע עשרה שנים ששכונות ירושלים היו נתונות להפגזות ולצליפות מהצד הירדני. עד שזכינו בחסדי ה' בגבורת לוחמינו, בתוך יומיים לשחרר את ירושלים ולגרש את האויב. בנוסף על שמחת ההצלה ישנה שמחה על כל אחת מערי ישראל שהייתה בחורבנה - כלומר, תחת שלטון גויים, ויצאה לחרות לשלטון עם ישראל, על אחת כמה וכמה שמחה גדולה ומכופלת על ירושלים עיר הקודש שזכתה להיות כולה תחת שלטון עם ישראל, אחרי אלפיים שנה בה אמרו עליה הגויים "במות עולם למורשה הייתה לנו" (יחזקאל לו)
שחרור הר הבית הוא אירוע העומד בפני עצמו, בגלל שקדושתו רבה מקדושת ירושלים, ובעיקר בגלל שהוא הכנה לשלב הבא בגאולה - בניין בית המקדש. אין כאן שמחת הצלה פיזית, אלא שמחה רוחנית טהורה על שנסללה הדרך להשבת השכינה לירושלים של מטה. אכן הדרך לשמחה מלאה עוד ארוכה.
על ירושלים שכולה תחת שלטון עם ישראל, כבר אין אומרים "ציון הייתה מדבר שממה" ואין קורעים עליה. ואילו בית המקדש עדיין עומד בחורבנו, ורבים נוהגים לקרוע לפחות בפעם הראשונה בה רואים אותו כך, לומר "בית מקדשנו ותפארתנו היה לשרפת אש... אך השלב הראשון כבר קרה: הר הבית בידנו בשליטה שלנו. ושוב אנו יכולים לעלות להראות, להתפלל ולהשתחוות בו.
אני הקטן זוכה לשמוח בזה ובזה. אומנם אי אפשר לרקוד בשתי חתונות ביחד, אבל לצערנו זמן העלייה להר עדיין מוגבל. כך יוצא שזמני השמחה בהר וזמני השמחה בחוצות ירושלים מאפשרים להיות בשניהם. וכך כבר הרבה שנים אני זוכה בטהרה שמחה ויראה לעלות להר בית ה', ואחר הצהריים להצטרף לריקוד דגלים בחוצות ירושלים ובכותל המערבי.
השנה לצערנו לא נזכה לומר הלל בברכה "בחצרות בית ה'". כ"ח אייר חל השנה ביום שישי, בו לצערנו הממשלה עדיין אוסרת עליה של יהודים להר. אולם גם בעליה בטהרה וביראה, ביום חמישי, ערב יום ירושלים, ובאמירת הלל בלי ברכה, בשמחה וריקוד אנו מחזקים מאד את הקשר שלנו אל ההר והמקדש, ומכירים טובה לה' יתברך על כל הטוב שגמל עלינו.
ומי יודע? אולי נזכה שעוד בשנה זו ההוראה תשתנה ויהודים יזכו לעלות להר בימים שישי ושבת. זכינו לשינויים גדולים בהר בשנים האחרונות, במיוחד בשנים בהם איתמר בן גביר הוא שר המשטרה, ותחת ממשלה יותר אמיצה בחיזוק אחיזתנו בארץ ובהר בית ה'. אז אפשר לצפות גם לשינוי המתבקש הזה. חז"ל למדו אותנו שכל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה. על אחת כמה וכמה, שכל השמח בשמחתה של ירושלים ובשמחת הר בית קודשינו יזכה ב"ה לראות בשמחה את המשך צמיחת הגאולה.
הכותב הוא ראש ישיבת עתניאל לצעירים