האסטרטג הימני ברל'ה קרומבי מתארח באולפן ערוץ 7 ומספר על הדרך שהובילה אותו לעמדת ההשפעה שהוא נמצא בה כיום.
"בייעוץ האסטרטגי יש שני תחומים שהם מאוד שונים, שאנשים לא מכירים אותם כל כך," מסביר קרומבי את עבודתו היומיומית. "יש את התקופה שאתה קמפיינר בבחירות ואז מדובר במהלכים הגדולים, או תקופות כמו הרפורמה המשפטית. ביום-יום, כדי להגיע לבחירות הבאות עם הישגים, צריך לבנות דמות. את הדמות אתה לא בונה רק בפיקים, צריך לבנות אתוס, את הסיפור של חבר הכנסת או השר, ולראות שאין מסרים סותרים. לבנות דמות זה מלאכת מחשבת ממש - מהמסרים שאנשים אומרים עליך ועד לאיך אתה מטמיע את המסר בראיונות".
הוא מדגים את דבריו דרך דמויות פוליטיות מוכרות. "יועז הנדל, לדוגמה, החליט שהוא בונה את עצמו בתור הישראלי היפה. הוא הלך בקיצוניות על הקטע של הפק"ל קפה והגזייה בשטח, עד שזה נהיה קוריוז, אבל הוא הבין שבשבילנו ישראלי יפה זה מילואים, שטח וחולצת טי-שרט ולא חליפה ועניבה. שרון בזמנו בנה את עצמו כ'סבא הטוב' עם הכבש, ולא 'שרון של לבנון'. לכל אחד יש את הדמות שלו".
שמו של קרומבי נחרת בתודעה הציבורית בעיקר בזכות היכולת שלו להניע המונים. כשהמדינה סערה סביב הרפורמה המשפטית, הוא היה זה שזיהה את הוואקום בימין. "הכול בסייעתא דשמיא. אלוקים פשוט מנהל אותך ומנתב אותך למקומות בלי שתכננת", הוא אומר בכנות. "לא תכננתי להיכנס לאירוע הזה בכלל. עברו שבועיים-שלושה מהשקת הרפורמה, ובקפלן שורפים את המדינה. הימין שאל: 'למה אין קמפיין? למה אין הסברה?'".
השינוי התחיל מציוץ בטוויטר ושיחת טלפון מחברו, שמעון ריקלין. "שכבתי על הספה בבית אחרי שהשכבתי את שבעת הילדים שלי, וכתבתי בטוויטר שהימין נתפס עוד פעם באופסייד, שאין לנו ארגוני חברה אזרחית ושולחן שטח. ריקלין כתב לי: 'אתה מרפה את ידי המחנה, למה זה טוב לייאש אנשים?'. הוא הזמין אותי לדבר בתוכנית שלו בערוץ 14, וכשיצאתי משם אמרתי לעצמי: 'אלוקים נתן לך כמה כישורים, גיוס המונים קטן של 100 אלף שקל אתה יודע לעשות, תעשה קמפיין קטן'".
מה שהתחיל כשלט ענק באיילון שבו נכתב "יריב, רוטמן - תומכים בכם", הפך לכדור שלג אדיר. "פתאום אנשים אמרו לי שזה כמו מים חיים על נפש עייפה. הרגשנו שלושה שבועות תחת 'אינתיפאדה תודעתית' של האגרוף המאיים מקפלן. בסופו של דבר אף אחד אחר לא לקח את המושכות, אז התחלנו להתגלגל. גייסנו 23 מיליון שקלים, מתוכם כמעט שבעה מיליון רק בגיוסי המונים מהציבור. כשאנשים באו ואמרו לי 'הצלת אותנו, ישבנו בבית והרגשנו כל כך לבד', הבנתי שזו קבוצת התמיכה הכי גדולה בעולם. אמרתי לאנשים: 'אוהבים אתכם, תמשיכו לבוא'".
היזמות הזו, לדבריו, היא משהו שספג בבית הוריו בצפת. "אבא שלי הוא פסיכולוג ודוקטור לעבודה סוציאלית, אבל הוא גם הקים מוסדות חסד ובתי תבשיל. תמיד ראיתי אותו בתור ילד עושה ודוחף איפה שאחרים לא עשו. זה משהו שכל שבעת האחים שלי קיבלו: 'יש משהו שצריך לעשות? תעשה, אל תחכה שמישהו אחר יעשה'".
עבור קרומבי, המאבק על הרפורמה היה רק סימפטום לצורך בשינוי עמוק יותר בימין הישראלי - המעבר מהשפעה פוליטית להשפעה תודעתית ואקדמית.
הוא הקים תוכניות מנהיגות לסטודנטים למשפטים ותקשורת, בניסיון לייצר תשתית אנושית שתאזן את ארגוני השמאל. "אם תחפשי בגוגל תוכניות מנהיגות באקדמיה, תראי את 'עדאללה' ו'שתיל'. לכל ארגון שמאל קיצוני יש תוכנית עם מלגה. ואז מה קורה? כשאנחנו מגיעים לייעוץ המשפטי, אין לנו אנשים משלנו להביא. אורי אורבך ז"ל אמר 'הטובים לתקשורת', והם באמת הגיעו, אבל לא חימשנו אותם בציוד תודעתי מספיק. קיבלנו אנשים עם כיפה סרוגה שלא מבינים שלהיות איש ימין זה להילחם על מדינה יהודית ועל מערכת המשפט. הרפורמה הייתה הכאפה הגדולה שלי בהקשר הזה, ולכן פתחתי את התוכנית - לתת לסטודנטים את הצד השני שלא מלמדים באקדמיה".
כשקרומבי מסתכל על הממשלה הנוכחית, הוא רואה בה "תיקון" היסטורי, למרות הביקורת שהוא שומע סביבו. "צריך לתת קרדיט לבצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק. הם מוחקים את חרפת הגירוש דה-פקטו. חזרנו לחומש. ראיתי את יוסי דגן מניח את הקרוואן שלו בשא-נור המתחדשת והיו לי דמעות בעיניים. אנשים לא מבינים את המהפכה המטורפת שהממשלה הזאת עושה - מעל 200 חוות ביהודה ושומרון, מאות אלפי דונמים של מרעה, יישובים כמו אביתר שחיים ופורחים. אגב, סמוטריץ' אמר לי פעם: 'אני רוצה שאתם, הארגונים האידיאולוגיים, תאתגרו אותי ותנשפו לי בעורף'. זה התפקיד שלנו".
הוא ממשיך ואומר "איתמר בן גביר - בתקשורת קוראים לו 'שר הפיתות', אבל בפועל הייתה פה מדיניות של שנים שבה מחבלים ששחטו תינוקות הלכו לכלא חמישה כוכבים. הוא הפסיק את זה. נכון, יש מה לתקן, אבל זו בחירה על מה להסתכל. המערכת עוברת שינוי DNA אחרי 30 שנה של שלטון משפטנים ופקידים שבנה אהרון ברק. זה לא קורה בלחיצת כפתור, יש פה מאבק שלא ייפתר ביום או יומיים, אבל הממשלה הזו השיגה הרבה יותר ממה שחשבתי".
למרות האינטנסיביות הפוליטית, קרומבי נותר מחובר לשורשיו החסידיים. הוא מגדיר את עצמו כ"מולטי-סיסטם יהודי" - שילוב של חב"ד, ברסלב ותורת הרב קוק. "אני לא עזבתי את חב"ד, הוספתי עוד דברים", הוא מחייך. "אני מאוד מתגעגע לעולם הרוח. עשר שנים מהחיים שלי הקדשתי לרווקים ורווקות בנחלאות, היה לי שם סלון שלימדו בו גדולי הרבנים. עד היום יש אצלנו אורחים ואורחות בשבתות. ידידיה מאיר אמר לי פעם שזו מצווה שאף אחד לא מתעסק איתה. כולם רוצים לקרב את התל-אביבים, אבל מה עם הבחורה הדתייה בת ה-28 באוניברסיטה שפשוט מחפשת בית ושולחן שבת?".
כיום, כשהוא מתקרב לגיל 40, קרומבי מרגיש שהוא נמצא בעמדת השפעה ייחודית, דווקא בגלל שהוא לא "נבחר ציבור" רשמי. "אני מקבל היום החלטות ומשפיע יותר מרוב חברי הכנסת. היכולת שלי לעבוד עם כל המפלגות והשרים ולנהל אסטרטגיה מחוץ לתפקיד המוגבל של חבר כנסת היא גדולה יותר. האם ארוץ לכנסת ב-2026? אני לא רוצה את זה. טוב לי איפה שאני".