ילד קטן נחנק מחפץ זר בסלון ביתו, וזעקות השבר של הוריו קורעות את חלל חדר המדרגות. ההורים המבוהלים מחייגים מיד למוקד החירום, ממתינים למענה ומתחננים לאמבולנס.
בזמן שהם חווים שניות שנראות כמו נצח, מתנדב של איחוד הצלה מתגורר לעתים בדיוק קומה אחת מתחתיהם, יושב בסלון ביתו מול הטלוויזיה ללא כל מושג שמעליו מתרחשת דרמה רפואית. הנתק הזה, שבו מידע קריטי אינו מועבר באופן אוטומטי לכל מי שיכול לעזור, הוא תולדה של מציאות מעוותת שחייבת להשתנות.
התומכים בשימור מעמדו הבלעדי של מגן דוד אדום כארגון ההצלה הלאומי ימהרו לטעון כי חייבים שרשרת פיקוד ושליטה אחידה. לשיטתם, בזירת אירוע מורכב נדרש מפקד אחד בלבד כדי למנוע כאוס ולקבוע את סדרי העדיפויות.
טענה זו חוטאת לאמת ומתעלמת מהעובדה שניהול זירה אינו דורש מונופול חוקי של ארגון בודד. לדוגמא, בשדה הקרב או בזירת אסון פועלות במקביל יחידות שונות לחלוטין: זרוע היבשה, חיל האוויר, חיל הרפואה ואפילו כיתות כוננות אזרחיות. וכולן כפופות למפקד גזרה אחד המנהל את האירוע בסדר מופתי, מבלי שכל המעורבים שייכים לאותה יחידה אורגנית. המטרה העליונה היא הצלת חיים, היא לא שמירה על כוח. ונהלים ברורים מספיקים בהחלט כדי לייצר סדר גם כשעל החולצות רקומים סמלים שונים.
טיעון נוסף מצידו של הארגון הוותיק מתמקד באחידות הפרוטוקולים הרפואיים. נטען כי קיומו של ארגון אחד מבטיח שכל הצוותים פועלים על פי סטנדרט זהה ונכון יותר. הפתרון לכך נמצא ממש מעבר לפינה, תחת כנפיו של משרד הבריאות. הריבון יכול לנהל את הפרוטוקולים הרפואיים ולפקח על יישומם בשטח עבור כלל מערך החירום. בתי החולים בישראל מהווים את ההוכחה הניצחת לכך. מערכת האשפוז מורכבת מבתי חולים ממשלתיים, מרכזים רפואיים של קופות החולים ובתי חולים ציבוריים-עצמאיים, אך כולם ללא יוצא מן הכלל פועלים תחת אותה רגולציה ונהלים רפואיים זהים שמכתיב משרד הבריאות. ברגע שהמדינה לוקחת אחריות מקצועית, כל עמותה שתעמוד בסטנדרטים של הממשלה תוכל להעניק את אותו הטיפול המקצועי בדיוק.
אגב, כבר כיום קיים סטנדרט מסויים של משרד הבריאות אבל בהחלט ניתן לחדד אותו.
יתרון בביטול המעמד הלאומי של מד''א, הוא סיום העידן שבו גוף אחד נהנה מבלעדיות מוחלטת והיעדר תחרות. מערכת ריכוזית וגדולה נוטה לא פעם לסרבול מנהלי ולקיבעון תפעולי. שילוב של מספר ארגונים הפועלים במעמד שווה יחייב את כולם להתייעל ללא הרף ולשפר את השירות הניתן לאזרח. מצב של ריבוי ארגונים הפועלים יחד אינו מעיד על פיצול, אלא מראה על חוסן לאומי של חברה אכפתית שממנפת את המשאב האנושי שלה עד תום.
אבל בעיקר, הסרת המונופול ופתיחת השורות תביא עמה יתרון אדיר של קיצור זמני המענה. ככל שישנם יותר ארגונים שמפעילים כוננים בשטח, כך גדל הסיכוי שאחד מהם יימצא בסביבה הקרובה ביותר למוקד האירוע. במקרי חירום כל שנייה שעוברת מקטינה משמעותית את סיכויי ההישרדות של המטופל. רשת צפופה של כונני חירום המקבלים קריאה במקביל מאפשרת למענה הרפואי להגיע בתוך דקות ספורות. מהירות ההגעה של כונן עם ציוד רפואי היא זו שעושה את ההבדל בין חיים למוות.
המחיר של מונופול ההצלה מתבטא גם בפגיעה כואבת בריבונות הישראלית ביהודה ושומרון. במסגרת מאמץ חשוב להשתלב בארגון הצלב האדום הבינלאומי, נדרש מגן דוד אדום להסכים לפשרות דיפלומטיות, שכללו הסכם עם הסהר האדום הפלסטיני, הסרת הסמל המוכר, מרכבי ההצלה הפועלים ביישובים מעבר לקו הירוק והפעלת האמבולנסים ב'גרמא' על ידי שימוש במועצות האיזוריות.
הארגון פעל מתוך אילוץ בינלאומי מורכב, אך התוצאה היא כרסום ממשי בסממני הריבונות הישראלית תחת לחץ זר. פתיחת שוק החירום לארגונים נוספים אינה רק צעד של ייעול תפעולי, אלא צורך לאומי. מציאות שבה פועלים במקביל מספר ארגוני הצלה, מבטיחה כי מדינת ישראל לא תהיה שבויה בידי אילוציו הדיפלומטיים של גוף אחד, ותשמור על נוכחות ריבונית לאומית וגאה בכל חלקי ארץ ישראל.
כדי לממש את החזון הזה, המדינה חייבת לאמץ מודל הפעלה מתקדם ולהקים מוקד חירום מאוחד. בדומה למודל ה-911 הפועל בארצות הברית. מוקד כזה צריך להיות מופקע מידיו של ארגון ספציפי ולהיות מנוהל על ידי גוף ניטרלי. המוקדן שיקבל את שיחת המצוקה יזניק באותה שנייה את האמבולנס או את כונן השטח הקרובים ביותר לאירוע, ללא קשר לשיוך הארגוני שלהם.
אדם המוטל על הקרקע ומשווע לאוויר לא בוחן את צבע האפוד של מי שמבצע בו עיסויי חזה. יש צורך באיחוד הארגונים תחת מוקד אחד וחלוקת מעמד שווה לכלל הארגונים שמצילים חיים. אלה לא סתם טענות, אלה החיים שלנו.