בשבועות האחרונים אני נע בין הכרעות גורליות לביטחון ישראל כשר בממשלה לבין דאגה כאבא לבניה שנלחם ונפצע קשה בלבנון ומאושפז בבית החולים.
דרך בניה וחבריו, שנלחמו כמו אריות בשדה הקרב ונלחמים כמו אריות בשיקום כדי לחזור ולהילחם אני רואה את הדור המופלא הזה. דור של ענקים, לוחמים מסורים וגיבורים.
ולצד הגבורה של בניה, הגבורה של תמר כלתנו האהובה, אשתו של בניה, שמצליחה באופן מעורר השראה ללוות את בעלה בתהליך שיקום ארוך וקשה, לגדל את בנם המתוק נווה ולהמשיך ללמוד וכל זאת בחיוך ברוך ובחן. דרך תמר, אני רואה את דור הנשים הגיבורות והמופלאות שלנו. לביאות שגבורתן ועוצמתן הם השראה לעם שלם שצופה בהם בהתפעלות.
והשבוע זכינו לציין עוד שלב קטן בשיקום שלנו: בניה שוחרר בשעה טובה מאשפוז בבית החולים ועבר להמשך שיקום במסגרת של אשפוז יום.
אני רוצה לומר תודה מעומק הלב לצוותים הרפואיים בבית החולים הדסה בירושלים שטיפלו בבניה במסירות אין קץ. לרופאים, למנתחים, לאחים והאחיות ולכל הצוותים וההנהלה שעטפו אותנו במסירות ובאהבה.
וכמובן לכם, עם ישראל היקר, מכל גווני הקשת והמנעד הפוליטי על התפילות, והחיבוק החם שהחזיק אותנו ברגעים הקשים. תודה לקב"ה, שגמלנו חסדים טובים וכל טוב, והחזיר לנו את בניה בחיים.
הדרך לשיקום מלא עוד לפנינו, אבל עם הרוח האיתנה של בניה ושל עם ישראל, נעשה ונצליח בע"ה. אני ממשיך להתפלל יחד אתכם לרפואת כל פצועי צה"ל, בגוף ובנפש, ולהצלחת כוחותינו בכל הגזרות.
הודו להשם כי טוב לעולם חסדו. ממשיכים קדימה בקומה זקופה! עם ישראל חי!