את מו"ר הגאון הרב אריה שטרן זצ"ל, או פשוט "ר' אריה" בפי מכריו, הכרתי בשכונת קטמון (מקום מגוריהם של הורי אשתי). בחירתו להתגורר בקטמון, שכונה עם כל הפסיפס הצבעוני הירושלמי, לא הייתה מקרית.
הוא הדגיש לא פעם את החשיבות של מגורים בצוותא עם כל חלקי עם ישראל. מכל בתי הכנסת הרבים שם אהבתי להתפלל דווקא במחיצתו בקהילת הר חורב. ראשית, תפילה ביישוב הדעת עם קהילה מגובשת של אנשי תורה ומעשה המעורבים בדעת עם הבריות; והרב הסתייג מתפילת שבת בשטיבלאך השכונתי, במניין מזדמן שאין בו גיבוש קהילתי.
והדובדבן - דרשת הרב, שבדקות ספורות פיתח עניין הלכתי הקשור לפרשה, בתוספת הגדרה למדנית מעמיקה ומאירת עיניים וגם בעלת זיקה להלכה אקטואלית.
את מיטב שנותיו הקדיש למפעל "הלכה ברורה", שהחל בו הרב קוק זצ"ל: סיכום עיוני של סוגיות התלמוד באופן שמנהיר כיצד שיטות הפוסקים יונקות מן הגמרא, וחיבור פרטי ההלכה אל כלליה היסודיים. כל לומד ש"ס ופוסקים מכיר את הפער הגדול בין הלמדנות הישיבתית, שמתמקדת בהבנת דף הגמרא ושיטות הראשונים, לבין פסיקת ההלכה, בה מרובים חילוקי הדעות ופרטי הפרטים, עד כי נראה שאבד הקשר בין נקודת המוצא לבין היעד, כדברי הגמרא (שבת קלח ע"ב): "ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו - שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד".
מצב זה יוצר הפרדה בין ראשות ישיבה לרבנות קהילה, מצב לא טבעי שהתפתח בדורות האחרונים. כביכול, לומד הגמרא מעיין בחופשיות בסברות היסודיות, בלי שום אחריות על ההשלכות המעשיות, ומאידך פוסק ההלכה משנן "סעיפים קטנים" בנושאי כליו של השולחן ערוך, ומכריע על פיהם גם אם זיקתם לגמרא לא נהירה לו.
הראי"ה קוק זצ"ל, שבעצמו היה ראש ישיבה ורב ראשי גם יחד, כאב מאוד את המצב הזה, והתווה חזון להנהיר כיצד ההלכה נובעת מן התלמוד, ואיך שיטות הפוסקים היסודיות מתבארות מתוכו, ככלי עזר שמצוי בידיהם של לומדי הגמרא ופוסקי ההלכה גם יחד ומקרבם זה אל זה. הראי"ה החל בכתיבת התשתית למפעל, ואת המשכו הטיל הרב צבי יהודה קוק זצ"ל על הרב אריה שטרן, בהיותו בן 26 בלבד.
במשך למעלה מחמישים שנה עמד הרב אריה בראש המפעל, המתקרב בימים אלה לסיומו. עשרות צוותים של תלמידי חכמים למדו בעיון את הסוגיות ודברי הפוסקים, סיכמו את השקלא וטריא, והטיוטה מוגשת לרב אריה. הוא מעיין בה מחדש, לש את הדברים מתחילתם ועד סופם, מוסיף ומוחק, מדייק את ההגדרות ומבחין בין עיקר לטפל, וכך התקבל תוצר שיטתי וקוהרנטי.
פעמים רבות, כך מספרים, לא היה כל דמיון בין הטיוטה הראשונית לבין מה שיצא לבסוף מתחת ידיו של הרב אריה. עבודה מסוג זה בכל חלקי הש"ס דורשת שליטה מלאה בכל מכמני הש"ס והפוסקים, וגם שקידה עצומה. התמסרותו של ר' אריה למפעל ינקה מתודעה עמוקה של שליחות, לבנות את "בניין התורה לדורות" כמסכת אחת בהירה.
אגב, סדרת ספרים דומה לכאורה, "שערי היכל" של מכון המקדש על מסכתות העוסקות בעבודת המקדש, נולדה מתוך יוזמה של ר' אריה. הוא הציע שמכון המקדש יפעל כשלוחה של "הלכה ברורה" על מסכתות אלו, וכך התחלנו בכתיבת הסדרה. בהמשך התברר שלכל ספר סגנון משלו, והמכונים נפרדו איש למסלולו הייחודי.
מתוך אותה תודעת שליחות התייצב גם לתפקיד התובעני כרבה של ירושלים. הרב אריה ראה חשיבות עצומה, וגם זכות גדולה עבורו, לשבת על כסאו של הראי"ה כרב העיר ולנווט את הדברים ברוחו. רבנות שאוהבת את המדינה על כל חלקיה, שמחה ותומכת בכל המרחב של חיי המעשה, ומטביעה בו חותם של זהות יהודית.
זכורני כיצד בשעות שבהן התכנס הגוף הבוחר שהה ר' אריה בבית הרב קוק זצ"ל ברח' הרב קוק, כדי לקבל בו את הבשורה על התפקיד; לקבל ממנו את השליחות. כשהגיעה הידיעה, לבש שם לראשונה את ה"פראק" הרבני והמגבעת, ומשם יצא לבית העירייה, כאוחז בשיפולי גלימתו של הראי"ה וממשיך את דרכו בנאמנות.
עם כניסתו לתפקיד הקים ר' אריה, כמעשה ניסים, חבורת תלמידי חכמים מכל גוני הקשת הדתית והחרדית, שהתכנסה מדי חודש בחודשו (בשנים תשע"ו-תש"פ) לעיון בשאלות שעלו על שולחנה של רבנות ירושלים. רצה הרב אריה לקיים "ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך", אבל גם רצה מאוד לראות חיבור בין תלמידי חכמים מכל הסוגים, ובפרט בירושלים, "עיר שעושה את כל ישראל חברים".
הוא האמין בכל לבו ששיח תורני ענייני עשוי להפיל מחיצות ולקרב לבבות בין יראי ה'. ואכן, חומות החשדנות ההדדית נפלו במהירות רבה, והתפתחה אווירה עניינית ולבבית, בניצוחו של מורנו ורבנו.
לקט אקראי ממגוון השאלות: הפרשת חלה מוופל בלגי. הממשק בין "דינא דמלכותא דינא" לבין פסקי השולחן ערוך. כשרות 'שרוול' של נקניק שמיוצר מחומרים המופקים מבעלי חיים אסורים. איך להסדיר את הגעת הסחורה לשוק הסיטונאי במוצאי שבתות, כך שיימנע חילול שבת ובד בבד תתאפשר הגעת סחורה טרייה לחנויות בבוקר יום ראשון.
האם להמליץ על תרומת כליה מן החי. הצעת שיפורים בתכנון הרכבל מעל בית קברות בגיא בן הינום, על מנת שיתאפשר לכהנים לנסוע בו. פתרון בעיות בעירוב, לרבות שיח עם המשטרה לשמירתו מפני מתנכלים.
בכל שאלה שעלתה יש לו כבר סברה יסודית ומעמיקה, מהו שורש ההלכה בעניין זה, אבל כולו פתוח וקשוב לשמוע את כל הדעות, ובלבד שתהיינה לאמיתה של תורה, משוחררות מכל לחץ חיצוני. מתוקף האווירה העניינית, לא פעם ולא פעמיים הדוברים "מחליפים תפקידים": ההוא שאמון לכאורה על חומרות - סבור שהפעם צריך להקל, ולהיפך. ואחרי שנשמע סבב הדעות והחל משא ומתן, קושיות ותירוצים, משתרר שקט, ור' אריה שואל, "נו, נמנו וגמרו?". לא הצבעה על חודו של קול הוא מבקש, אלא מהי הרוח הכללית הנושבת בחבורה.
שאיפתו האדירה לאחדות התורה מתמצית בדברים שכתב במכתב ברכה לספרי על הלכות פרה אדומה: "בצידם של דברי, חשבתי על הערה - הארה אחת שכדאי שכולנו נשקיע בה עוד תשומת לב, והיא ההתייחסות הנכונה לשאלות הלכתיות שיש בהן חילוקי דעות שסופם להתקיים. כולנו מודעים לקושי להכריע בשאלות אלה.
חשוב מאוד שתלמידי חכמים מכל החוגים יתאמצו להקים גוף הלכתי משותף עם סמכות מרכזית, כעין סנהדרין וכפי שקיווה הראי"ה קוק זצ"ל בהקמת הרבנות הראשית, וגוף כזה יוכל לפסוק את ההלכה גם בשאלות הנידונות בספר. הקמת סנהדרין וכיוצא בה נחוצה לנו כמוסד שמלווה את בניין המקדש בב"א. לדעתי זהו העניין הדחוף ביותר בתקופתנו, כאשר זכינו להקמת מדינה יהודית וצריך לחזקה מבחינת הזהות היהודית, וממילא להגיע לאחדות אמיתית שתביא ודאי לטהרה".
יהי רצון שנזכה להמשיך בדרכו, להגדיל תורה שמגדלת את העם, מאירה ומצמיחה אותו.