העיתונאי עקיבא נוביק פרסם טור חריף בעיתון 'הדור', שבו הוא יוצא להגנתו של מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט, ומתקומם נגד מה שהוא מגדיר כ"ענף הספורט של הוצאת אנשים מחוץ למחנה".
במרכז הטור עומד נאומו של האלוף בלוט בכנס העוסק באלימות ביהודה ושומרון. נוביק חושף כי בניגוד לפרסומים בערוץ 14 תחת הכותרת "הנאום המחליא של אלוף פיקוד מרכז", שטענו כי האלוף התעלם מהטרור הפלסטיני, צפייה בנאום המלא מגלה תמונה הפוכה לחלוטין - חלק ניכר עסק דווקא בטרור הפלסטיני, באיומים הביטחוניים ביהודה ושומרון ובמאמצי צה"ל להגן על ההתיישבות.
לדבריו, בלוט הדגיש בנאומו שאין סימטריה בין הטרור הפלסטיני לבין תופעות האלימות מצד יהודים, וסקר במשך דקות ארוכות את פעילות צה"ל נגד הטרור, את השינויים שביצע בפיקוד המרכז ואת תפיסת הביטחון שהוביל מאז השבעה באוקטובר. רק בהמשך עבר לעסוק באירועי האלימות היהודית ובהשלכותיהם על הביטחון ועל ההתיישבות עצמה.
נוביק כתב כי בלוט תיאר כיצד כוחות הביטחון נאלצים לעיתים להסיט כוחות ממשימות סיכול טרור לטיפול בהתפרעויות של יהודים, וכי הדבר פוגע במאבק בטרור הפלסטיני ובביטחון התושבים. עוד ציין כי בלוט הזהיר מפני הידרדרות ביטחונית שעלולה להוביל לאירועים חמורים בשטח.
בהמשך הטור מתח ביקורת חריפה על חברת הכנסת לימור סון הר-מלך שדרשה לפטר את האלוף. "אנשים מתמחים בלדרוש פיטורי קצינים, רק כדי לקבל קצינים 'התקפיים' יותר, להתאכזב מהם ולדרוש את פיטוריהם", כתב.
הוא הגדיר את התנהלותה ככפיות טובה, וציין את הפער שבין נכונותה להצטלם מחלקת דברי מתיקה לחיילים לבין השתלחויותיה במפקדיהם. לטענתו, מעשיה מציבים אותה קרוב יותר לצד האנרכיסטי מאשר לצד הממלכתי.
עוד הוסיף כי "אם ערוץ 12 או 11 או עיתון הארץ היו מתנהגים כך לקצין חובש כיפה, הרוחות היו סוערות, ובצדק. אנחנו חיים בדור שבו עוולות תקשורתיות כל כך בוטות כבר לא עוברות בשקט. בדיוק בגלל דברים כאלה החליטו דתיים רבים כל כך להשתלב בתקשורת. והנה היום, ברוך ה', קמה תקשורת 'ימין', ונופלת שוב ושוב באותם החוליים של התקשורת הגרועה ההיא: בחובבנות מקצועית. בכתבות הכפשה וסירוב לתקן. בתרבות דיון ירודה וסתימת פיות. רצינו לתקן עוולות ויצאנו מעוולים. עיתונות סוג קי"ט".
בסיום הטור קרא נוביק לצעירי הציונות הדתית לשמור על עצמאות מחשבתית ועל עמוד שדרה ערכי. לדבריו, הציונות הדתית צריכה להיות מזוהה עם לוחמי צה"ל, אנשי עשייה ומנהיגות ערכית, ולא עם שיח של הכפשות והוצאת אנשים "מחוץ למחנה".