הרב שראה את חזון העצמות היבשות

הרב שמחה הכהן קוק, רבה של רחובות וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, שהיום אנו מציינים את יום פטירתו הרביעי, עסק לאורך חייו בתחומים מגוונים.

ניתן להרחיב רבות על סיפור חייו המרתקים, החל משירותו הצבאי ועד המאבק על גוש קטיף, חברותו במועצת הרבנות הראשית, ועד הקמת מערכת הכשרות הטובה בארץ, שכולם סמכו עליו. המוסדות הרבים שהקים לצד דאגתו לתושבי העיר לכל פרט.

אבקש להאיר נקודה אחת, חלקיק קטן מפאזל שלם באישיותו - הדאגה והטיפול במאות אלפי עולי ברית המועצות לשעבר.

כבר בתחילת התגייסותו למהלך העלייה והקליטה, הרב דאג והתפלל מעומק ליבו שיזכה לסייעתא דשמיא, ובפתק נדיר שהיה נתון תדיר בכיסו באותם ימים, כתב כך: "עזרני הקב"ה לעשות למען כלל ישראל, קליטת העולים, הכנתם בחו"ל לקדושה, קליטת ילדי ישראל", ובסוף הפתק כתב: "שמחה בן ביילה רחל". פתק קטן זה מגלה טפח משאיפתו העצמה לסייע לעולים, והכל מתוך קדושה.

בתחילת שנות ה-90 עם העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר, הרב נטל על עצמו לטפל בעולים בכמעט בכל תחום אפשרי. הוא דאג וטיפל בעולים מבחינה לימודית, שישתלבו בבתי ספר בעיר, ובארכיון האישי שלו מצאנו מכתבים רבים למנהלי בתי ספר דתיים בהם הוא מפציר שלא לומר מתחנן לפניהם לקבל את העולים, על אף הרמה הדתית שהיו נתונים. מעניין לציין שהוא משתמש בביטויים של "פיקוח נפש" בניסיון לשכנע אותם לקבלם למוסדות. מצאנו גם מאות מכתבים אודות דאגתו למצוא פרנסה לעולים שונים שהגיעו לעיר, בתחומי עיסוק שונים, העיקר שלא יפלו לרווחה. וכמובן בנושאי היהדות, כבר בסבב העליה הראשון לרחובות הוא דאג לבצע ברית המילה לחמשת אלפים עולים בבית החולים קפלן, אליו הצטרף ד"ר אפרים רימון, ובהמשך לעוד אלפים רבים. יש לציין שהרב ראה בברית המילה, מקפצה משמעותית לחיי יהדות, מעבר לטקס נקודתי גרידא. לצד ברית המילה הוא דאג להשיג לאלפי העולים, תשמישי קדושה, ספרי קודש, פעמוטות, טליתות ותפילין, אלפים רבים. בהמשך הוא הקים את המרכז לבירורי יהדות, בכפוף לבתי הדין הרבניים בכדי להקל עליהם לקראת נישואין והמשך השתלבות חברתית באולכוסיה הישראלית.

אציין, שנושא זה של קליטת עולי ברית המועצות לשעבר, מקבל בעיני השנה משנה תוקף וחשיבות, בעקבות השותפות שלי בימים אלו בעליית אלפי בני מנשה לארץ, דאגה לחינוכם, פרנסתם, ואף, ובעיקר, ליהדותם, שנתון באחריותנו.

***

בכדי להמחיש את הדאגה לפרט, אבקש לספר סיפור אחד קטן, סיפור קטן אבל משמעותי. מדובר על שנת תשנ"ד (1994) והרב התבקש על ידי קרית החינוך שעלבים וארגון ה-OU לנסוע לערוך את ליל הסדר בעיר חרקוב באוקראינה. בסדר השתתפו בין חמש מאות לאלף משתתפים, מרביתם יהודים ללא קשר ליהדות, תורה ומצוות. במהלך בסדר, הרב דיבר והדגים, סיפר והרחיב על יציאת מצרים, עיקרי אמונה ויסודות היהדות.

לקראת סוף הסדר כאשר הגיעו לצפון, חיפשו את האפיקומן, ולא מצאו. תמה הרב בקול, מי מתוך כל המשתתפים מכיר כללי הסדר ו'גנב' את האפיקומן, הרי זה הסדר הראשון שלהם. לפתע הופיע ילד כבן 12, יוני שמו, וביקש מהרב תמורה עבור האפיקומן. יוני גדל בחרקוב ובשנתיים שקדמו לסדר, למד אצל שליחי היהדות מישיבת שעלבים, שהגיעו לחרקוב. בתחילה ביקש חומש עם תרגום לרוסית, אולם מהר מאוד התחרט וביקש מהרב לחגוג את הבר מצווה שלו בישראל. הרב הופתע, ביקש לבדוק את העניין ויחזור אליו.

עברו כמה שבועות, חג השבועות הגיע. בסעודת החג, הודיעו השליחים ליוני, שבקשתו תתמלא. הרב ידאג למילוי הבקשה. יוני כתב מכתב מלא התרגשות והודאה, ואכן כעבור כמה חודשים יוני הגיע לארץ עם אחיו והוריו לשלושה שבועות מהנים מלאי טוב וכיף.

יוני לא הכיר אז, וגם לא היום את המאמצים הכבירים מאחרי הקלעים שקדמו לטיול זה. הרב דאג עד הפרט הקטן לכרטיסי הטיסה הלוך ושוב לכל בני המשפחה, פנה לתורמים שונים שהבינו את החשיבות בזה. הרב דאג לתורמים לתפילין ולכל הנלווה. לצד זאת, הרב דאג מאחרי הקלעים לארגן ברית מילה ליוני ובני המשפחה עם הנחיתה בארץ. לארגן אירוע בר מצווה מפואר בשעלבים, ושבת בר מצווה גדולה בבית כנסת מרכזי ברחובות, כולל משפחות שיארחו את האורחים השונים מחוץ לעיר.

מעניין לציין שרבים מתושבי ונכבדי העיר קיבלו מכתבים אישיים מהרב שיאותו להשתתף בשבת בר המצווה ובקידוש ליוני, הרב דיבר על החשיבות לרומם את הארוע. ואכן, שבת מרוממת בהשתתפות נכבדי העיר, ראש העיר, סגניו וחברי מועצת העיר לצד עמך בית ישראל.

בקידוש הרב עלה לדבר, וסיפר על השתלשלות הארועים, ושב"ה באחריותנו לדאוג לעוד ועוד ילדים כאלו, להביאם ליהדות ולמצוות וכך הוא עושה, ב"ה. לפתע, עיני הרב התמלאו בדמעות, דמעות מלאות רגש, הוא נשנק ולא הצליח לדבר, הוא התחיל לקרוא את הפסוקים הבאים (יחזקאל לז): "וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם הֲתִֽחְיֶ֖ינָה הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וָאֹמַ֕ר ה' אלוקים אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א עַל־הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם הָֽעֲצָמוֹת֙ הַיְבֵשׁ֔וֹת שִׁמְע֖וּ דְּבַר־ה." הוא הפסיק, ולא הצליח להמשיך, "אני ראיתי בעיניים את העצמות היבשות, ראיתי אותם בלי שום לחלוחית של קודש", ולאחר כמה רגעים אמר בהתרגשות "כֹּ֤ה אָמַר֙ ה' אלוקים לָעֲצָמ֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י מֵבִ֥יא בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶֽם׃ וְנָתַתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם גִּידִ֜ים וְֽהַעֲלֵתִ֧י עֲלֵיכֶ֣ם בָּשָׂ֗ר וְקָרַמְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ ע֔וֹר וְנָתַתִּ֥י בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶ֑ם וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י ה'".

"אני חש" אמר הרב "שותף מלא בקיום חזון העצמות היבשות, חזון הנביאים זה עכשיו. מי יודע מדוע ולמה זכיתי בזה, אבל אני משקיע את כל כולי בזה, זה חזון הנביאים, התנוצצות של גאולה מול עיננו". דברים חמים אלו, יצאו מלב טהור, ונכנסו ללבבות של מאות ואלפי האנשים שהיו בארוע.

דברים פשוטים, טהורים, שהביעו את עשייתו הטבעית של הרב. להיות שותף עם אל, בעשיה עד הפרטים הקטנים בכדי לקדם את אתחלתא דגאולה וקיבוץ גלויות, אותה ראה באופן מוחשי.

היום יוני קריצ'בסקי, לאחר שעלה לישראל, סגר מעגל ולמד בשעלבים, הדריך בישיבת הדרום ברחובות ליד ביתו של הרב קוק, וכיום נשוי ואבא וגר בפדואל. ב"ה פירות מעשיו על הרב.

זהו סיפור אחד מיני רבים שאני מכיר, וישנם עוד מאות ואלפים רבים של עולים, שחבים את חייהם הרוחניים לרבינו הרב זצ"ל.

***

באחד מהפעמים שביקרתי עם רבינו הרב שמחה זצ"ל בבית מרן ראש הישיבה הגר"א שפירא זצ"ל, שוחחו הגדולים בדברי תורה ומענייני היום. לאחר שיצאנו, קראה לי הרבנית ע"ה, ואמרה לי, פניו דומים לפני מרן הראי"ה קוק זצ"ל, ראיתי את מרן הרב, הוא דומה לו, אותו קלסתר פנים. דמיון זה, לא היה חיצוני בלבד, גם מרן הרב וגם רבינו דאגו לעולים מרוסיה, מרן הרב דאג לסרטיפיקאטים וללימוד של העולים בישיבה, ורבינו דאג לעליה, לחינוך וליהדות.

בימים אלו אנו מציינים ארבע שנים לפטירתו, קשה למצוא כיום רבנים, מנהיגים ואנשי רוח בסדר גדול שלו. רבנים שמקובלים על כל קבוצות האוכלוסיה, דתיים, חרדים, מסורתיים וחילונים, דבריו נשמעו והתקבלו על הלב. קשה למצוא כיום רבנים שיודעים להלך כנגד דעתו ורוחו של כל אחד ואחד, בעדינות ישרות וענווה.

נלמד מדרכיו, את אומנות דרך האמצע, מתוך תורה, ישרה ומאירה. כשמו כן הוא, לישרי לב שמחה.