"קודקוד קמצ'טקה" - כך קראנו לו בקשר. אלכס, היה קצין בפלוגת המילואים שלי. חזק, אחראי, מענטש, אחד שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות.
עלה ארצה בגיל 15 מקמצ'טקה, עיר נידחת בקצה המזרחי של ברית המועצות, 9 שעות טיסה ממוסקבה. בתעסוקה מבצעית באזור טובאס חלקנו את אותו חדר. הוא בחור עם מבטא רוסי כבד, אני עם כיפה גדולה, ציציות בחוץ, ונוקיה עם מקשים. אהבנו אחד את השני, והערכנו זה את זה.
ועכשיו למאמרו של הרב וסרמן: מי בעלי הברית שלנו?
במאמרו תוקף הרב וסרמן את מודל "ברית המשרתים". ראיה לאבסורד מובנה הטמון במודל הזה, מביא הרב וסרמן מסיפור על חבר בבית דין לגיור שלא דרש מהמתגייר קבלת מצוות, מכיוון שהוא משרת בצבא ביחידה קרבית ומוסר את הנפש למען עם ישראל.
אחרי שהרב וסרמן מחמיא לערבות ההדדית ולהקרבה של המתגייסים, הוא טוען שבעוד שהצבא והמדינה הם אמצעי הכרחי להישרדותנו - התורה וערכי הקודש הם המהות וסיבת קיומנו. מסקנתו של הרב וסרמן ברורה: "חבר אני לכל אשר יראוך". השותפות עם אלו המקדשים את המדינה כערך עליון ומנותק מהדת היא "חברות ארעית", בעוד שהקשר עם הציבור החרדי ,למרות הכאב על אי-השירות, הוא ה"חברות הקבועה", חברות המבוססת על שייכות לבית המדרש ולנצח ישראל המשותף לשומרי המצוות.
עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹקַיִךְ אֱלֹקָי
האם אלכס יהודי על פי ההלכה? מקווה שכן. אבל העובדה שאלכס מובן להקריב את חייו למעני בקרב אינה יכולה להסתכם במשפט של הרב וסרמן: "ערך עיקרי שעליו מושתת הצבא ", נכונות למות בשביל יהודי אחר היא הרבה מעבר לזה, היא הקיום העמוק ביותר של הציווי : "לא תעמוד על דם רעך".
"ברית המשרתים" אינה חברות בקבוצת רכישה, היא המימוש בפועל של הצווי: "ואהבת לרעך כמוך אני ה' ". או במילים אחרות: הדרך "לאלוקיך אלוקי" עוברת ב"עמך עמי", בנכונות לקשור את גורלי עם בני עמי. אי אפשר לדלג על זה.
חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ?
ומאידך, העובדה שבחור חרדי צעיר בריא וחסון שנישא לפני כמה חודשים, שאינו לומד כלל - לא חושב לסייע באיזה אופן כלשהוא למאמץ המלחמתי, ודלת מולו זוג הורים החרדים לבנם, חובש בסיירת גולני ולחתנם מ"פ בחטיבה 5 (שניהם שכנים בבנין שלי) - אינה יכול להסתכם במשפט: "כאב נורא על שהם לא נושאים במאמץ המלחמתי". היא מצביעה על פגם רוחני עמוק שנוגע בשאלת יסוד של "כל ישראל ערבים זה לזה".
העובדה המזעזעת שהרב דב לנדו פנה בשעת מלחמה לנגידים חרדים למשוך השקעות מישראל במטרה לערער את המערכת הבנקאית בישראל (מהלך שיחליש את כח העמידה שלנו) בגלל מעצר עריקים (מכיר כמה נשות מילואימניקים שהיו מוכנות להתחלף) - אינה יכולה להסתכם במשפט של הרב וסרמן: "יש לנו ויכוח מהותי מאוד עם החרדים", זו שאלה הנוגעת בשאלות עומק על הקשר לכלל ישראל, ועל הערבות לו.
איני דתי ליברלי
לא, איני מתכוון להצביע לנפתלי בנט. מעולם לא הצבעתי לו. גם שהרב שמואל אליהו והרב אלישע וישליצקי זצ"ל תמכו במפלגת "הבית היהודי" (גדול יהיה הבית הזה ...) - זזתי הצידה. לא הרגשתי בטוח. לא אחת הצבעתי למפלגות חרדיות - ג או יחד.
לא, איני שייך לציבור הדתי הליברלי. בחיפושנו אחר מקום מגורים עשינו פעמיים שבת בביתר עילית אצל חברים כדי לבדוק. גוש עציון ,למשל, מעולם לא היתה אופציה.
לא, אם אימו של אלכס אינה יהודיה, ואלכס לא עבר תהליך גיור עם שמירת מצוות כהלכה - הוא אינו יהודי, חלילה. לא צריך להתבלבל.
אכן, כדברי הרב וסרמן - "ברית המשרתים" אינה מספיקה לבסס את קיומנו כאן בארץ ישראל אחרי אלפים שנות גלות - חייבים להתאחד סביב משהו גבוה יותר, נצחי יותר.
סוף דבר
לא, לא הקמתי עולם תורה מפואר, לא נשאתי בעול, ולא העמדתי רבבות תלמידי חכמים. אני אדם קטן. אבל דבר אחד ברור לי כשמש. העולם החרדי נמצא במשבר עמוק. לא משבר של מעצר עריקים ושלילת תקציבים, אלא במשבר רוחני עמוק, משבר שנוגע בשאלות יסוד של ערבות הדדית ואהבת ישראל. ובהקשר הזה נפתלי בנט הוא רק שליח.
לא את כל התופעות, האמירות והפעולות שנעשו פה, או שלא נעשו פה בשנתיים וחצי האחרונות - אפשר להסביר תחת הכותרת של לימוד תורה / חשש להתקלקל בצבא. יש פה משהו עמוק בהרבה.
אולי בדומה למשבר שפקד את עולם התורה בשיאו בכל הזמנים, בתקופתו של הגאון מוילנה. בתקופה שבה או שהיית למדן, או המחותן שלו, או מי שמממן אותו, או שלא היית - הופיע הבעל שם טוב והדגיש את אהבת ישראל, ואת מעלתו של היהודי הפשוט - אולי גם עכשיו כל המחלוקות והרעשים בנושא הגיוס אינם אלא תפאורה לשינוי רוחני עמוק ממשמש ובא, בעולם התורה החרדי ... "כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת".