עם פתיחת מושב הקיץ של הכנסת מספרת חברת הכנסת מיכל וולדיגר (הציונות הדתית) על כמה מהיעדים שהיא מבקשת להספיק ולקדם בשבועות האחרונים של הקדנציה.
לאורך הקדנציה המסתיימת עסקה וולדיגר רבות בסוגיית מתמודדי הנפש, וכעת היא מבקשת להשלים את התמונה בטיפול שעדיין לא מקבלים מי שהיו חלק ממערך הטיפול בחללים. מדובר, היא מסבירה, במי שאינם נחשבים לחיילים קרביים ולכן לא זכו לטיפולים, לתמיכות ולהטבות להם זכו הלוחמים הקרביים, אך המראות להם הם נחשפו והסיטואציות הקשות שחוו, הותירו בהם צלקות קשות.
"מה שהם עברו ומה שהם חוו אף עין לא אמור לראות ולחוות, הריחות והמראות וכו', אין ספק שדרוש שם טיפול", היא אומרת וקובעת חד משמעית שבעוד כל המשאבים הופנו לחיילים הקרביים ולהלומי הקרב שביניהם, העוסקים במלאכת זיהוי החללים לא טופלו.
לדבריה, בדיונים שהתקיימו בניהולה היה קשב של משרד הביטחון והצבא לצרכיהם של החיילים הללו, אלא שחסמים בירוקרטיים וחלוקת גזרות ואחריות בין הצבא למשרד הביטחון מנעו את הטיפול שכל המעורבים בסוגיה מסכימים שהוא נצרך. "אנחנו בדרך לפתור את זה הרמטית אבל אנחנו עוד לא שם".
וולדיגר מספרת על מפגש עם אחד החיילים הללו שכבר מעל שנה נמצא בהליך של שיקום וריפוי ומוצא את עצמו עד היום משותק כאשר הוא פוגש מראה מסוים או ריח מסוים שמזכיר לו את הימים הקשים שעבר. אותו חייל סיפר שמראה או ריח שכאלה יכולים לשלוח אותו לשבוע הסתגרות במיטה או לחוסר סובלנות ותוקפנות שהסביבה הקרובה לו משלמת עליהם.
סוגיה מורכבת נוספת נוגעת לחיילים תלמידי ישיבות ההסדר. וולדיגר מספרת על חיילי הסדר ששבו לישיבה לאחר הפרק הצבאי, ובמציאות הזו הם אמנם מוגדרים כחיילים אך הם נמצאים בישיבה, וכך הם מוצאים את עצמם כמי שטיפלו בחללים אך לא זוכים למענה נפשי כי הם לא מוגדרים כחיילים סדירים ולא כאנשי מילואים, "הם נפלו בין הכיסאות", היא אומרת ומספרת על המענה החלקי שניתן לאותם חיילי הסדר ועל המהלכים שעדיין מתקיימים מאחורי הקלעים מול משרד הביטחון כדי להשלים את המענה הדרוש.
בהמשך הדברים מספרת וולדיגר על פעילותה מול אנשי הצפון שנמצאים בטווח הירי ללא התראה מקדימה. לטעמה נכון להקצות יותר תקציבים באופן גמיש המאפשר לרשויות המקומיות לנתב אותם למקומות הנצרכים לכך, וזאת בשל ההיכרות הישירה של המנהיגות המקומית את המציאות בשטח ואת צרכי התושבים שבאחריותם.
עוד התייחסה לאיום רחפני הנפץ והטילים הממשיכים להיות משוגרים וגובים קרבנות, גם בנפש. וולדיגר מדגישה כי אמנם חשוב המיגון וההקצאות להתמגנות, אך לא מכאן תבוא הישועה אלא מהכרעה שחייבת להגיע, "הפסקת האש הזו היא בדיחה", היא קובעת.