ד"ר יוסי ביילין, שר בעבר בממשלות ישראל ומאדריכלי הסכמי אוסלו, מתייחס בראיון לערוץ 7 לעמדה שהציג העיתונאי וההיסטוריון חגי הוברמן אודות הסכמי אוסלו, ככאלה המעניקים לישראל יכולת לבנות יישובים ולהרוס בנייה בלתי חוקית בשטחים שבידיה, ומנטרלים את טענת הכיבוש בעצם קיומו של פרלמנט פלשתיני ברמאללה.
הוברמן טען כי לו ינותק ההסכם מפרשנויותיו וייבחן רק על פי הנכתב בו, ניתן להפוך אותו להסכם קבע.
"זה מה שהפלשתינים חששו ממנו כל השנים, שנגיע להסכם ביניים ונקפיא אותו", אומר ביילין, המאשר את פרשנותו המעשית של הוברמן להסכמי אוסלו. עוד הוא מציין כי בעקבות חששם של הפלשתינים מתרחיש שכזה, היה צורך להבהיר להם שאכן היעד הישראלי הוא להגיע להסכם קבע שניתן יהיה לחיות איתו, אלא שאז הגיעה תקופת נתניהו, שלטעמו של ביילין מבצע בפועל את מה שהוברמן דיבר וכתב עליו.
"כשהגיע נתניהו לשלטון ב-96', הוא עשה בעצם את מה שחגי מדבר עליו. הוא לקח את הסכמי הביניים, ובמקום לבטל אותם, כפי שהוא הבטיח, הוא הקפיא אותם עם סיסמאות מסוג 'יתנו יקבלו', שמאפשרות לחיות בהסכם ביניים כאילו הוא הסכם קבע, אבל זה מעין גשר חבלים שלא נועד להיות הסדר קבע, אבל הוא נוח מאוד בהקשרים שחגי מדבר עליהם".
לשאלתנו אם אכן צודק חגי הוברמן בפרשנות שהוא מעניק להסכמי אוסלו, כאשר הוא מציין את זכויותיה של ישראל ואת העובדה שמדינה פלשתינית אינה מוזכרת בהם, משיב ד"ר ביילין וקובע כי לא מדובר בפרשנות אלא בקריאה אמיתית ופשוטה של מסמכי ההסכם.
"צריך רק לקרוא את ההסכם. הוא לא ארוך. לא מוזכרת שם מדינה פלשתינית משום שהסכם אוסלו לא עוסק בהסדר הקבע ולא מתייחס לגבולות, לעתיד ההתנחלויות וכו'. הוא רק מציין חמישה נושאים שעליהם יהיה צורך לדון בחמש השנים הבאות, וביניהם גבולות, התנחלויות, ירושלים והסדרי ביטחון". התאריך שבו אמורים היו הצדדים להגיע להסדר קבע נועד להיות הרביעי במאי 99', אלא שאז כבר היה נתניהו ראש ממשלה, "והוא לא חלם על הסדר קבע שמשמעותו היא חלוקת הארץ".
"יש מי שיאמר שנתניהו הציל אותנו ויש מי שיאמר לאיזה תהומות הוא דרדר אותנו, אבל הפרשנות של הוברמן היא לא פרשנות. הוא פשוט עשה דבר שלא כולם עושים, הוא קרא את ההסכם", אומר ביילין.
עוד שאלנו את ביילין על ההחלטה שלא לציין את המונח 'מדינה פלשתינית' במסמכי ההסכם, והאם המגמה הייתה לנרמל את ההסכם בעיני ציבור רחב ככל הניתן. ביילין משיב: "ביקשתי מרבין אישור להתקדם עד להסכם קבע, כי חששתי מגורמים קיצוניים שיעשו הכול כדי למנוע זאת, ולצערי זה גם קרה. רבין לא הסכים לזה. לא היה מצב שבו ישראל הציעה מדינה פלשתינית. ראו בכך נושא שעליו עוד ידונו עם הפלשתינים. רבין דיבר על ישות שהיא פחות ממדינה, לפרס היה חזון של שיתוף פעולה ישראלי-ירדני על הגדה. אחרי שהימין דחה את הסכמי לונדון, בעיניי לא נותר לנו אלא לחלק את הארץ. קיוויתי שאולי ניתן היה לעשות את זה מול ירדן, אבל שמיר מנע זאת".
"לא הייתה לנו מזימה להנציח הסכמי ביניים, אבל נתניהו, שהוא יהודי שקורא, קרא גם הוא את ההסכם ואמר שכיוון שלא הוכרע דבר לגבי הסכם הקבע והמדינה הפלשתינית, צריך רק למשוך את זה ככל הניתן, וכך אקבל הסכם בינלאומי שלא מונע ממני התנחלויות, כי זה לא כתוב שם, ויאפשר לי לעשות כרצוני במשך כל תקופת כהונתי".
ובהתייחס למהלכים שיצרו מציאות שלא ניתן עוד לחזור ממנה, כדוגמת חימוש עשרות אלפי הפלשתינים בצבא משטרתי או במשטרה צבאית, אומר ביילין כי אכן נוצרה מציאות בלתי הפיכה. על מה שצפוי מכאן והלאה לנוכח הצעדים הבלתי הפיכים הללו, שב ביילין ומזכיר את חזון הקונפדרציה בין ישראל למדינה הפלשתינית, חזון שאותו הוא מקדם מול גורמים פלשתיניים, ועל פיו לא יפונה ולו מתנחל אחד. "רוב המתנחלים יסופחו לישראל, והשאר יוכלו להחליט אם יישארו בבתיהם כאזרחי ישראל ותושבי קבע פלשתיניים, או שאם ירצו יוכלו לחזור למדינת ישראל בגבולותיה החדשים, אחרי שנעשה חילופי שטחים".
לטעמו, אמנם "אני לא יכול לומר שיש לזה תמיכה ישראלית עצומה או תמיכה פלשתינית עצומה, אבל זה הפתרון היחיד שימנע מאיתנו להיקלע לסיטואציה שבעיניי היא סוף הציונות, וכנראה שבעיני חלק מהימין היא ברכה, שמיעוט יהודי ישלוט ברוב ערבי".
על עצם העובדה שההסכם שהוא מאדריכליו הופך בעיני איש ימין מובהק כדוגמת חגי הוברמן להצעה להסדר קבע, אומר ביילין כי לא הופתע וכי ידוע לו שרק מעטים מואילים לקרוא, ו"חגי הוא אחד מהם ואני מעריך אותו. הוא איש מעמיק, חכם, הוא חולק על דעותיי וזה הדדי, אבל מה שהוא אמר הוא לא איזו המצאה, להפוך את הסדר הביניים להסדר נצחי, כי זה בדיוק מה שעושה נתניהו, רק בלי להגיד את זה, וחגי אומר את זה".