תגובה למכתב החריף של הרב נבנצל נגד העלייה להר
א. הרב טוען במכתבו כי "האיסור לעלות להר הבית ידוע מקדמת דנא". מה פירוש "מקדמת דנא"??? הלא ר' אברהם ב"ר חייא, בספרו מגילת המגילה (עמ' 99), כותב לפני כ־900 שנה שמנהג היהודים היה להתפלל בהר. וכן כתב ר' בנימין מטודלה (מסעות ר' בנימין, עמ' כד). וכן הרמב"ם עלה להר (איגרת בספר חרדים), וכן העיד המאירי על מנהג היהודים בזמנו (שבועות טז, ב), והרדב"ז (תרצ"א) התיר, והכפתור ופרח בשם ר' יחיאל מפריז (פ"ו), ורע"א והחת"ם סופר (יו"ד רלו) סמכו על מסורת מקום המקדש להקריב שם קרבנות. והמגן אברהם והביאור הלכה (סימן צד) התירו להיכנס למחנה לויה להתפלל שם אף בזמן הזה, וכן הביא את המסורת בספרו ליקוטי הלכות על זבחים. אם כן, כיצד אפשר להציג את הדברים בצורה כל כך חד־צדדית??
ב. ומה שכתב שהרב עובדיה אסר זאת, המעיין בדבריו בחזון עובדיה (ארבע תעניות, עמ' תנד'), שהיא משנה אחרונה בדבריו, יראה שכתב ש"הנכון שלא לעלות", ורק לשטח המקדש עצמו, שהוא ברמה הגבוהה, אסר באיסור חמור. וכידוע, אף אחד מן העולים הצדיקים לא נכנס למקום המקדש חלילה, וב"ה אף המשטרה אינה מאפשרת זאת.
ג. ומה שכתב כי מרן הראי"ה אסר זאת, המעיין בדבריו במשפט כהן (סימן צו) יראה שתשובתו מכוונת כנגד הרוצים להיכנס למקום המקדש עצמו בהסתמכם על דעת הראב"ד, שסובר שבטלה הקדושה. וכמו שכתב באיגרותיו (תרעז) על הברון, ש"נמחץ ליבו על חילול ה' שנכנס למקום המקדש ואף אחד לא העיר לו שזה אסור", מה שלא שייך היום כלל, כנ"ל, שאין נכנסים כלל למקום המקדש אלא סביב לו כאמור.
ועוד, שבתקופתו היה ההר תחת שלטון עות'מאני, ולא הייתה שייכת בו ריבונות יהודית בתפילה ותורה כבימינו. ומה גם שמחמת היותו תחת שלטונם לא היה אפשר לקבוע בו גבולות מגודרים, מה שכל זה אינו שייך היום, שהוא תחת שלטון ישראל. וכיצד אפשר לכתוב ש"מאז לא השתנה דבר מלבד פטירתם"? וכי שלטון יהודי בהר, שיכול בסיוע הרבנים לגדור את מקום המקדש מכניסת כל אדם, וקביעת מקומות ברורים לכניסה בטהרה לתורה ותפילה וקיום מצוות "לא תחנם", "וירשתם את הארץ", "לשכנו תדרשו ובאת שמה", תפילה והשתחוויה, מורא מקדש, והכנה להקמת מזבח וכו', אינו שינוי???
ואם כוונתו ששום דבר לא השתנה מאז פטירת הרבנים בדור הקודם שאסרו זאת לאחר מלחמת ששת הימים, עליה אני תמה. הלא בזמנם נכנסו רבים אפילו לאבן השתייה מחמת ההתלהבות לאחר שחרור המקום במלחמה, ולכן גזרו הוראת שעה, מה שלא שייך היום. ועוד, שהמשטרה אינה מאפשרת כלל להיכנס למקום המקדש כנ"ל. וכי אין זה שינוי??
ועוד, לטוענים שאסרו זאת מחמת התגרות בגויים וחשש "הבערת המזרח התיכון", וכי זה שייך היום?? וכי להפציץ באיראן, תימן, לבנון, סוריה ועזה וכו' זה לא מבעיר את המזרח התיכון, אבל להיכנס עם תפילין להר הבית זה כן??? ומדוע אנו נמנעים מלבנות מזבח ולהקריב קרבנות כיום, כשאנו מעצמה?? הלא כך עשו אבותינו כששבו מבית שני (עזרא ג, ג), שבנו מזבח 19 שנה קודם לבניין המקדש, כי הלא הלכה פסוקה היא ש"מקריבין אף על פי שאין בית" ו"טומאה דחויה בציבור". האין זה חטא המרגלים להימנע מלעלות להר מחשש הגויים, בדיוק כפי שאבותינו במדבר נמנעו מלעלות לארץ מחשש האמורי?? וכבר נזף ה' בדוד על שכבש את סוריה לפני הר ה' (ספרי, פרשה נא), אם כן מדוע אנו עושים זאת גם היום?? מדוע לא נתקן חטאי אבותינו המעכבים בניין המקדש, שכידוע נחרב ביום חטא המרגלים, בט' באב???
ד. ומש"כ שאנו מפרסמים שקרים והטעיות וסילופים, ה' ישמרנו מדברים אלו, ישתקע הדבר ולא ייאמר. ואינני מאמין שהרב כתבם, אלא איזה עסקנים שפלים המרבים מחלוקת ומבזים את הרבנים שהתירו או שעלו, ובכללם הרב צבי פסח פראנק, הרב שרגא פייבל פראנק, הגרי"מ טיקוצ'ינסקי, הרב יעקב ניסן רוזנטל, הרב יצחק ניסים, הגרח"ד הלוי, הרב שלמה גורן, הרב שאר ישוב הכהן, הרב דוד שלוש, הרב יעקב מוצפי זצ"ל, ולהבדיל, הרב דוב ליאור, הרב ישראל אריאל, הרב דב קוק, הרב יצחק ברנד, הרב יצחק גינזבורג, הרב צבי עידן, הרב דוד חי הכהן שליט"א ועוד.
ויתרה מזו, אני הקטן הייתי אצל כבודו לדון בעניין לאמיתה של תורה, והרב לא השיב לטענותיי, אלא רק סמך על הרבנים שנפטרו ואסרו זאת. ועליה אני תמה, הלא "אין לך אלא שופט שבימיך", וכיצד יתברר דבר ה' בכל דור? ואם כל דור יסמוך על הרבנים שנפטרו בדור הקודם, לא נוכל לעולם לבנות מזבח ובית מקדש, כי לעולם יאמרו שהרבנים בעבר אסרו. ועוד, שהרב עצמו כתב בתשובה בשנת תש"ל שכיום, כשההר בשלטון ישראל, "הנה אם קיימת דרך מדעית לברר המקומות על ידי פעולות מבחוץ, מוטב, ואם לאו, יש להתיר הכניסה אפילו בטומאה כשאין טהורים לצורך הבניין וההקרבה, וחפירות ומדידות צורך הבניין וההקרבה הן". ורגליים לדבר שהמשפט החריף הנ"ל לא יצא מתחת ידי הרב.
ה. ומש"כ הרב שמובן שאין ההר שייך לשועלים ההולכים על שתיים, איך זה יהיה מובן אם כל הזמן מוחים רק כנגד היהודים הצדיקים העולים בטהרה ומקדמים את בניין המזבח והמקדש, ושותקים לנוכח החילול היומיומי של האויבים?? רק לפני שבועיים הכניסו האויבים ימש"ו מת למקום המקדש, ולא שמענו שום זעקה מהרבנים המוחה על קדושת ההר, מלבד מה שהם אונסים את השכינה בתפילותיהם בקולי קולות חמש פעמים מדי יום בשם דתם השקרית, תוך שהם מפנים אחוריהם למקדש, מלבד משחקי הכדורגל והפיקניקים היומיומיים במקום המקדש. ומדוע לא ימחו הרבנים על זה וידרשו מנציגיהם בממשלה לסגור את הרמה הגבוהה, שבה נמצא המקדש, לכל אדם בעולם, ולהפסיק את חילול המקדש כבר 59 שנה???
ו. ומש"כ שאין לנו היתר להיכנס להר בזמן הזה, אינני מבין, וכי מתי ישתנה ההיתר?? וכי כשיגיע המשיח התורה תשתנה חלילה?? הלא הלכה פסוקה היא לעולם שטמא מת מותר במחנה לויה ואסור במחנה שכינה, בין כיום ובין לכשיגיע המשיח. וכיוון שהוכחנו שבדורות הקודמים היה מותר, ולעתיד גם הרב מודה שיהיה מותר, אם כן מדוע בזמן הזה אסור??
ז. ומש"כ שהנכנס להר נכנס לחשש כרת כי הגבולות לא ידועים, זה ממש להוציא לעז על הראשונים והאחרונים הנ"ל בסעיף א' שהתירו ואף סמכו על הגבולות לעניין הקרבת קרבן. דהיינו, זה בעצם לטעון שר' יחיאל מפריז, רע"א והחת"ם סופר שרצו להקריב, רצו להיכנס לחשש כרת של שחיטה והקרבה בחוץ חלילה. מלבד שזה לטעון כלפי המגן אברהם והמשנה ברורה, שהתירו להתפלל בזמן הזה בהר, שהיתרם גובל בחשש כרת חלילה.
יתרה מזו, אם כופרים במסורת ישראל שאבן השתייה היא תחת כיפת הסלע, ומחמת כן טוענים שלא ידוע היכן היה המקדש בהר, אם כן אסור להיכנס לכותל בלי טבילה, כי שמא המקדש היה מאחורי הכותל, ומחנה לויה שסביב לו מסתיים במטרים הסמוכים לכותל. וכידוע, מנהג ישראל על פי כל הרבנים להגיע עד הכותל בלי טבילה, כי סומכים על המסורת, וזו הוכחת הרב עובדיה עצמו ביביע אומר (ו, כז) לאימות מסורת המקדש. אם כן, כיצד אפשר לטעון שאין יודעים את הגבולות??
ח. ולטענה שמכשילים אחרים, חמש תשובות בדבר:
"אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך" (שבת ד, א), כל שכן שאין אומרים לו הימנע ממצווה כדי שחברך לא יחטא. בעלייה להר מקיימים מצוות רבות, "לא תחנם", "וירשתם את הארץ", "לשכנו תדרשו ובאת שמה", תפילה במקדש לרמב"ם, השתחוויה במקדש לרמב"ן, מורא מקדש, כדברי תרגום יונתן "לבית מקדשי תהון אזלין בדחלתא", הכנה למזבח ולבית מקדש ולכל המצוות התלויות בהם.
גם בזמן המקדש נכנסו בטומאה, ולכן הטבילו את הכלים אחרי כל רגל מפני כהנים עמי הארץ שנגעו בכלי המקדש (חגיגה כו, א), ולא העלו חז"ל על דעתם למנוע בניין המקדש בגלל זה.
יש תשובה של ה"ציץ אליעזר" שמצווה לבנות בית כנסת אפילו אם יבואו חלק מהמתפללים ברכב בשבת, קל וחומר בית המקדש, שלא נמנעים מלבנותו כי יש טועים.
הרד"ק מסביר ש"נורא א־לוהים ממקדשיך" (תהילים סח, לו), היינו שמקבלים יראה כשבאים למקדש. גם הטועים שבאים להר הבית בגלל הטרנד, קדושת המקדש בע"ה תטהרם, ועל ידי כך יקבלו עול מלכות שמים ויבואו להבא בטהרה, בסיוע להדרכתנו אותם. כך מרן הרב קוק זצ"ל כתב ביחס לקדושת ארץ ישראל ביחס לחלוצים בזמנו, שרבים מהם היו מורדים ומזידים שיצאו מהישיבות, קל וחומר שזה שייך ביחס לקדושת ההר ובדורנו, שרובם ככולם אנוסים.
יש סקר של המשטרה, שהובא בחוברת של ר' אורי אנגלרד, שמששת הימים יהודים טועים, על אף הוראת הרבנים, המשיכו לעלות להר כתיירים, כלומר נכנסו למחנה שכינה שאסור בכרת. אך מאז שהחלה התנועה הקבועה של הצדיקים לעלייה להר, פחתה תנועת הטועים העולים כתיירים, כי רבים מצטרפים אלינו למסלול שנכנס רק למחנה לויה. ואף שיש בזה איסור לאו, הרי אנו מצילים אותם מכרת, במקום שהרבנים הנמנעים מלעלות הפקירו את המקום לאויבים מחד ולטועים מאידך. ורק על קדושת הכותל נלחמים, שלא ינגסו בו הרפורמים, והלוואי שהיו זועקים על חילול מקום השכינה בידי האויבים לפחות כמו שהם זועקים על חילול הכותל או כמו שהם מוחים כנגד הצדיקים העולים בטהרה.
הכותב הוא ראש ארגון "דבר ה' מירושלים", המצטער בצער השכינה ומשתדל להתאבק בעפרה מדי יום בהר הקודש.