ברוך השם, הייתי בהר הבית בששת הימים כלוחם בחטיבת הצנחנים. הכוח הירדני יצא לפנות בוקר, וכאשר נכנסנו לא היה שם קרב, כי לא היה אויב. זה היה נס מופלא.
באותן שעות שממשלת האחדות הראשונה בישראל החליטה להורות לצה"ל לכבוש את העיר העתיקה, ביקש המפקד הירדני הנצור לצאת כל עוד הדרך משער האריות פתוחה. בלי ספק, הירדנים לא היו מאשרים לו לעזוב את 'המקומות הקדושים', אבל השליט המצרי נאצר כפה על המלך חוסיין גנרל מצרי כמפקד 'החזית המזרחית' נגד ישראל, והוא אישר לכוח הירדני הנצור לצאת מהעיר העתיקה לפנות בוקר, בדיוק כנבואת מזמור תהילים (מ"ו), שאמרנו כלוחמים בתפילה כל בוקר לפני המלחמה: "א-להים בקרבה בל תמוט - יעזרה א-להים לפנות בוקר".
אחרי יום קרבות קשה בגבעת התחמושת ובדרך שכם, כאשר חטיבת הצנחנים לבדה איבדה כמאה לוחמים ביום קרבות אחד - התהפך הכול. כאשר הגיע מפקדנו מוטה גור (ז"ל) להר הזיתים הוא ראה את הר הבית ריק מלוחמי האויב שיצאו כמה שעות לפני שנכנסנו.
נכנסנו בשער האריות ופנינו לשער השבטים. הריח של הלגיון הירדני עוד היה בשמיכות, והרבה ציוד נשאר, אבל לא היה קרב בהר הבית והתחילה החגיגה הגדולה של איחוד ירושלים.
המפקד שלי, מקיבוץ שניר של השומר הצעיר, שאל אותי בהר הבית: יואל, מה אתה אומר עכשיו? ואמרתי לו: אלפיים שנה נגמרו. כך אני מרגיש עד היום ביום ירושלים.
רבים רצו ועלו במדרגות לעבר כיפת הסלע בהתרגשות עצומה, ואני, בהתרגשות עצומה לא פחות, לא עליתי. הבנתי היטב שזהו מקום המקדש, מקום השכינה, כבוד ה', ולשם לא נכנסים בכלל, שום אדם בעולם.
למדתי מסכת 'מידות' בשנה שקדמה לששת הימים, ולא היה לי שום ספק ביחס למקום המקדש. גם למחרת, וגם במסדר הניצחון של החטיבה נשארתי בין העצים, ולא עליתי למקום המקדש.
מאז קראתי מאמרים רבים, שניסו 'להזיז' את מקום המקדש קצת צפונה או קצת דרומה, והתברר לי לחלוטין שכל אלה טעויות. מקום המקדש ברור ללא ספק - מי שהולך מסביב ולא עולה במדרגות, לא נכנס למקום המקדש.
הרבנים אשר חושבים שכניסה להר הבית יש בה ספק של איסור כרת, כי מקום המקדש 'לא ידוע', לא העמיקו בלימוד הר הבית כראוי. לא קשה לשכנע כל פוסק שלא מפחד מהעולם המוסלמי ומוכן לשמוע, שאין שום ספק במקום המקדש, ואין שום איסור הלכתי בעליית יהודים בטהרה להר הבית לסיבוב של הקפת מקום המקדש.
מאידך, הפתרון היחידי לשלום עתידי בהר הבית טמון בהסכמה עם הוואקף המוסלמי, שלמקום המקדש הקדום ברחבת כיפת הסלע לא ייכנס שום אדם, לא יהודי, לא מוסלמי, לא תייר, לא שוטר, ולא ילדים משחקים בכדור. זה מקום קדוש של ה' האחד והיחיד.