הר הזיתים הוא בית הקברות היהודי העתיק והפעיל ביותר בעולם, ומשמש מקום קבורה ברצף של למעלה מ-3,000 שנה. למרות חשיבותו העצומה, רבים מוותרים על ביקור בו בגלל חוסר היכרות עם השטח או חששות ביטחוניים. המדריך הזה נועד לתת לך את כל הכלים המעשיים לביקור מוצלח.
איך מגיעים
ברכב פרטי: הדרך הנוחה ביותר היא לנסוע לתצפית הראשית ליד מלון "שבעת הקשתות" (Seven Arches), בכביש דרך מעלה הזיתים. יש חניון בתשלום סמוך לתצפית.
בתחבורה ציבורית: קווי אוטובוס 75 ו-275 של אגד עוצרים בסמוך. אפשר גם להגיע ברכבת הקלה לתחנת "שמעון הצדיק" ומשם במונית קצרה.
ברגל מהעיר העתיקה: יציאה משער האריות, ירידה לעמק קדרון ועלייה בכביש המתפתל. הליכה של כ-25 דקות במעלה תלול. לא מומלץ ללכת לבד, ראו פרק הביטחון בהמשך.
התצפית - נקודת הפתיחה
התצפית הראשית מציעה את הנוף האייקוני של ירושלים: הר הבית מולך במלוא הדרו, כיפת הסלע, חומות העיר העתיקה והרובע היהודי. זו נקודת הפתיחה הטבעית לכל ביקור - קחו כאן את הזמן להתמצא לפני שיורדים לבית הקברות.
המקום שבו אתה עומד עכשיו אינו תצפית אקראית. חז"ל קבעו שכאן בדיוק ישבה השכינה במשך שלוש שנים וחצי לפני שעזבה את ירושלים.
הגמרא במסכת ראש השנה (לא ע"א) מתארת את עזיבת השכינה את בית המקדש בעשרה שלבים - מהקודש הקודשים אל הכרובים, משם אל מפתן הבית, אל החצר, אל החומה, ולבסוף אל הר הזיתים. כאן היא עצרה. כאן היא חיכתה. במשך שלוש שנים וחצי, אומר המדרש, קראה השכינה אל העם: "שובו בנים שובבים, שובו אלי ואשובה אליכם" - ורק אחרי שלא היה מי שישמע, סבה ועלתה למרום.
הנקודה הזו אינה סמלית. היא גיאוגרפית. הר הזיתים הוא בדיוק הגובה של הר הבית, מולו, מעבר לעמק קדרון. מי שעומד בתצפית רואה את אותו מבט שראתה השכינה - שערי המקדש פתוחים מולה, והעם למטה אינו מבחין שהיא עוזבת.
הנביא זכריה הוסיף את הצד השני של הסיפור: "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים" (זכריה י"ד, ד'). כלומר - אותו מקום שממנו השכינה יצאה, הוא המקום שאליו היא תחזור.
לכן יהודים מבקשים להיקבר כאן יותר מבכל מקום אחר בעולם. הם רוצים להיות הראשונים לקום בתחיית המתים, ברגע שהגאולה תתחיל. מאותו הר. מאותה תצפית.
הקברים המרכזיים - לפי סדר ביקור
בית הקברות עצום (כ-150,000 קברים) ומסובך להתמצאות. אלו הקברים המרכזיים שכדאי להכיר:
בחלק העליון, סמוך לתצפית:
- קבר הרמב"ן - לפי המסורת (יש מחלוקת היסטורית)
- קבר הראי"ה קוק - הרב הראשי הראשון לישראל
- קבר מנחם בגין ואלייזה רעייתו - בחלקה צנועה במיוחד לבקשתו, ללא טקסים ממלכתיים
בחלק האמצעי:
- קבר האור החיים הקדוש - רבי חיים בן עטר, מקום תפילה מרכזי
- קבר הסבא מנוברדוק
- חלקת אדמו"רי בעלזא
בחלק התחתון, בתוך עמק קדרון:
- קברי הנביאים חגי, זכריה ומלאכי - מערה עתיקה, פתוחה לרוב לקהל
- יד אבשלום וקבר זכריה - מונומנטים מרשימים מתקופת בית שני, גלויים מהדרך
הסיפור שמאחורי קבר האור החיים
ב-1742 הגיע לירושלים רבי חיים בן עטר, האור החיים הקדוש, מקובל ופרשן תורה ממרוקו, מלווה בקבוצת תלמידים. הוא הקים ישיבה בעיר העתיקה והפיץ סביבו אווירה רוחנית שהפכה לאגדה כבר בחייו. אבל פחות משנה לאחר עלייתו, בט"ו בתמוז ה'תק"ג (1743), הוא נפטר. בן 47 בלבד.
באותו זמן ממש, אלפי קילומטרים משם, חי באוקראינה אדם צעיר בשם ישראל בן אליעזר - שייקרא בעוד כמה שנים הבעל שם טוב, מייסד החסידות. לפי המסורת, הבעש"ט ניסה שלוש פעמים לעלות לארץ ישראל כדי להיפגש עם האור החיים. בכל פעם משהו עצר אותו - פעם סערה בים, פעם בתו אדל כמעט טבעה, פעם נכשל ברבנות בערוב יום.
הוא לא הצליח להגיע. השניים מעולם לא נפגשו.
מאוחר יותר, כך מסופר, אמר הבעש"ט: "אילו נפגשנו אני והאור החיים, היה משיח בן דוד מגיע מיד."
קבר האור החיים בהר הזיתים הוא היום אחד ממוקדי התפילה החשובים בעיר. מי שעומד שם - עומד מול מי שמסמל, יותר מכל דמות אחרת, את הפגישה שלא קרתה, ואת הגאולה שעוד מחכה.
מסלול מומלץ - שעתיים עד שלוש
- התחילו בתצפית - 15-20 דקות התרשמות והתמצאות
- רדו ברגל בכביש לכיוון קבר האור החיים - כ-10 דקות הליכה
- המשיכו לקברי הצדיקים בחלק האמצעי
- סיימו בעמק קדרון - יד אבשלום וקברי הנביאים
- עלייה בחזרה דרך שער האריות לעיר העתיקה (או חזרה לרכב)
הדרך שאתה עולה היום בין בית הקברות לעיר העתיקה אינה דרך רגילה. בימי בית המקדש עמד כאן גשר מיוחד שנבנה רק לצורך מצווה אחת בלבד.
המשנה במסכת פרה (פרק ג') מתארת איך שרפו את הפרה האדומה - אותה פרה נדירה ששימשה לטהרת טמאי מתים: על הר הזיתים, מול בית המקדש, ולא בהר הבית עצמו. הסיבה: הכוהן השורף את הפרה חייב להישאר בטהרה מוחלטת, ובאדמה שבין הר הבית להר הזיתים היו קבורים נפטרים רבים - חלקם בקברים לא ידועים.
הפתרון היה הנדסי-הלכתי גאוני: בנו גשר על גבי גשר - שני קימרונות אבן זה מעל זה - שחצה את עמק קדרון. החלל שבין שתי הקשתות יצר "אוויר" שמונע מטומאת המתים שתחת הקרקע לעלות אל ההולכים בגשר. הכוהן הגדול היה הולך על הגשר הזה מבית המקדש אל הר הזיתים, ופניו צפויות תמיד מערבה.
ברגע השריפה, שערי המזרח של בית המקדש היו פתוחים לרווחה, והכוהן הביט דרכם - מהר הזיתים, מעל עמק קדרון, ישר אל קודש הקודשים. אלו היו השניות היחידות בשנה שבהן היה אפשר לראות מהר הזיתים את לב המקדש.
הגשר נחרב. אבל המסלול שורד. כל מי שעולה היום מעמק קדרון להר הזיתים - הולך, פחות או יותר, באותו ציר עתיק. והשער שמולו, "שער הרחמים" הסגור באבן, הוא בדיוק אותו שער מזרח שהכוהן הגדול הביט דרכו.
לכן זו אינה רק עלייה במדרון. זה ציר עתיק יומין בין שני הרים שהיו פעם מחוברים בקו ראייה אחד.
מי שלא מרגיש בנוח עם הניווט והביטחון, כדאי מאוד לשקול סיורים פרטיים בירושלים עם מדריך מוסמך שמכיר את השטח, את הסיפורים שמאחורי כל קבר, ואת המסלולים הבטוחים - זה משדרג את החוויה מ"ביקור" ל"מפגש".
הר הזיתים אינו אתר תיירותי במובן הרגיל - זהו מקום חי, שבו אבני המצבות מספרות את סיפור עם ישראל לדורותיו. ביקור