
על רקע הוויכוח הציבורי והפוליטי המחריף סביב גיוס בני הישיבות בתקופת מלחמת חרבות ברזל, יוצא לאור ספרו החדש של הרב יהושע ון דיק, ראש ישיבת איתמר, תחת הכותרת "בחרבי ובקשתי".
הספר זכה להסכמת הרב דב ליאור, מגדולי הפוסקים בציונות הדתית, ושל רבותיו המובהקים של הרב ון דיק - הרב צבי טאו, נשיא ישיבת הר המור והדיין הרב אריאל אדרי, מרבני הר המור.
הספר מבקש להציג עיון רחב ומעמיק בשאלת היחס בין חובת ההשתתפות במלחמת מצווה לבין החובה לשמר את עולם התורה והישיבות בימי מלחמה.
במוקד הספר עומדת משנתם של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו הרב צבי יהודה קוק, לצד גדולי תורה נוספים שנמנו עם בית מדרשו של הרב קוק. הרב מספר כי מטרת הספר היא לבחון לעומק את הסוגיה מתוך מקורות התורה, ומתוך ניסיון להבין כיצד ראו רבותיהם את תקומת ישראל בדור התחייה ואת מקומן של מלחמות ישראל בתוך התהליך הלאומי והרוחני.
בהקדמת הספר מתאר הרב את המתח שהתעצם מאז פרוץ מלחמת שמחת תורה. הוא מדגיש כי לצד הצורך המבצעי בלוחמים נוספים בשל ריבוי המשימות הביטחוניות והמחיר הכבד של המלחמה, קיימת גם חובה לאומית ורוחנית להמשיך ולהעמיד תלמידי חכמים ולהחזיק את עולם התורה חי ופועל.
הרב מדגיש כי עם ישראל הוא "עם תורתי בלבם", ולכן ריבוי תורה וגידול תלמידי חכמים אינם צורך צדדי אלא יסוד מרכזי בקיומה של האומה. בהקדמה מובאים דבריו של הרב קוק מתוך הספר "אדר היקר", על חשיבותם של תלמידי החכמים כמי שמחיים את רוח האומה, מטהרים את נפשה ומעוררים את כוחותיה.
לדבריו, מלחמת חרבות ברזל המחישה מחדש כי הניצחון במערכה אינו נשען רק על כוח צבאי. הוא כותב כי לצד גבורת הלוחמים נדרשת גם "רוח ד'" שתפיח כוח במפקדים, בחיילים ובהנהגת המדינה, ורוח זו נבנית לדבריו מתוך בתי המדרש והישיבות.
בספר מתייחס הרב גם לקולות השונים הנשמעים בעת האחרונה בתוך הציבור התורני. הרב מספר כי ישנם רבנים ואנשי ציבור הקוראים לגיוס רחב של בני ישיבות בטענה שמדובר בחובת השתתפות במלחמת מצווה, בעוד מנגד נשמעים קולות הקוראים לבני ישיבות שלא להתגייס כלל מחשש לפגיעה רוחנית.
הרב מציין כי מטרת הספר אינה להסתפק בסיסמאות או בתגובות רגעיות לוויכוח הציבורי, אלא לנסות "לפרוס כשמלה" את מכלול הסוגיה. נעשה ניסיון בספר להציג את כלל הצדדים והטענות מתוך עיון הלכתי ורעיוני רחב, הנשען על כתבי רבותיהם ועל מסורת בית מדרשם.
עוד מדגיש כי רבותיו ראו במלחמות ישראל בדור הזה מלחמות מצווה שנועדו להצלת ישראל וארץ ישראל. לדבריו, במובן עמוק יותר מדובר גם במאבק על עצם קיומו של עולם התורה בארץ ישראל, אשר שב ונבנה בדורות האחרונים לאחר שנות גלות ארוכות.
בספר מודגש כי בירור הסוגיה מחייב זהירות רבה והבנה עמוקה של דברי גדולי התורה. הרב ון דיק כותב כי מתוך "חובת הזהירות בבירור מקחם של צדיקים" ביקש לשרטט קווים מנחים שיסייעו להבין את דרכה של הציונות התורנית בשאלת הגיוס בתקופת התחייה הלאומית.
חלק משמעותי מן הספר נכתב במהלך חודשי המלחמה עצמם, לעיתים תוך כדי ימי לחימה וסערות הקרב. הרב ציין כי רבים מתלמידי ישיבת איתמר השתתפו בלחימה בשדות הקרב להגנת העם והמדינה, עובדה שהעניקה לדיון כולו ממד מעשי ואישי במיוחד.
לצד העיסוק בסוגיית הגיוס, הספר כולל גם דברי הודיה על הצלחות ישראל במערכה מול אויביה בזירות השונות. הרב מתאר את גבורת הלוחמים ואת הישגי צה"ל במלחמה, וכותב כי אומות העולם התבוננו בתדהמה ביכולתה של ישראל להתמודד מול אויביה במספר חזיתות.
