חוקר הקולנוע ד"ר אייל בורס, ראש מסלול קולנוע באוניברסיטת אריאל ובעבר יו"ר המועצה הישראלית לקולנוע, השלים מחקר ובו בחן את האופן בו הוצג היהודי בקולנוע ההולנדי. בראיון לערוץ 7 הוא מספר על המאפיינים שגילה ועל השימוש שעשו ההולנדים בדמותו של היהודי דרך הקולנוע.
בורס מספר על המחקר שייצא בקרוב בספר ומתבסס על עבודת הדוקטורט שלו, ולהכנתו נועץ בחוקרי קולנוע ובמוזיאון הקולנוע ההולנדי החוקר סוגיות לעומק ואלה הפנו אותו לסרטים הרלוונטיים המציגים את דמותו של היהודי ושנוצרו בידי יהודים מאז ימי הקולנוע האילם ועד לתקופתנו, תקופת הנטפליקס.
כבן למשפחה שהגיעה מהולנד וכמי שמעל שבעים אחוזים ממשפחתו, כמו גם מיהדות הולנד כולה, נספו בשואה, חש ד"ר בורס מחויבות אישית לחקור את הסוגיה והתברר לו כי יהודי הולנד יצרו למעשה מעין הוליווד הולנדי. רבים מיוצרי הקולנוע, מהיזמים בענף ומבעלי בתי הקולנוע בהולנד היו יהודים. הוא עצמו הופתע לגלות עד כמה מרכזיים היו היהודים בעולם הקולנוע ההולנדי.
במחקרו בחן בורס סטריאוטיפים ודימויים של יהודים בקולנוע ההולנדי, האם הם מוצגים כקרבנות, כגיבורים, כאנטי גיבורים, וגילה כי כמו בעמים רבים אחרים, גם בהולנד, האופן בו מוצג היהודי הוא מעין מראה עבור העם על דמותו שלו. בהקשר זה מעיר בורס ומציין כי בהולנד שהפכה לקולטת הגירה רבה מארצות אפריקה והמזרח התיכון קיימת גם מידה לא מבוטלת של געגוע ליהודים שכבר אינם שם, יהודים שהחזיקו בעמדות ותפיסות קרובות לאלה שלהם בהיותם ליברלים, סובלנים ואפילו בהיבט גוון העור קרובים אליהם, אלא שהעידן ההוא חלף וכעת הולנד משנה את פניה.
על הגילויים להם נחשף במהלך מחקרו מספר ד"ר בורס ומספר כי לא מפתיע היה לגלות שהיהודי מופיע בסרטים ההולנדים כקרבן ואפילו כקרבן פסיבי, אדם מסכן, חלש ותמים, ולעומתו מי שמצילים אותו הם ההולנדים שאינם יהודים, כך תייגו ההולנדים את עצמם תחת תדמית של גיבורים הירואיים, וסיפורה של אנה פרנק הוא רק אחת הדוגמאות לכך. כאשר באחד הסרטים הוצג יהודי גיבור, מתאגרף שמכה גרמנים, הרי שגם אז מי שמסתיר אותו מאימת הנאצים בהמשך הסרט הם ההולנדים, ובכך הם מעצימים את הגדרתם כגיבורים בעצמם.
בורס מעיר כי רק החל משנות השמונים החלו ההולנדים להפיק סרטים החושפים את האמת העגומה ולפיה ההולנדים הנוצרים היו אלה שהסגירו את היהודים לידי הגרמנים.
תופעה זו, אומר בורס, לא אופיינית רק להולנדים. כל אומה באירופה ואף מחוצה לה, מצאה לעצמה את האוסקר שינדלר שלה ודרכו הציגה את תקופת השואה כתקופה אפילה שבה הגרמנים רצחו יהודים, אך הם נהגו אחרת. בורס מעיר ומציין כי על פי הנרטיב ההולנדי "אין הסבר לכך ש-75 אחוז מהיהודים בהולנד נרצחו, אלא אם נתייחס לשיתוף הפעולה של ההולנדים עם הנאצים". המציאות היא שהאחוזים של יהודי הולנד שנרצחו בידי הנאצים היו גבוהים ממספרם בצרפת, בלגיה, גרמניה או כל מדינה בצפון מערב או דרום אירופה, אלא שההולנדים הצליחו לייצר לעצמם חזות של טובים ויפים.
בדבריו מפנה ד"ר בורס את תשומת הלב לשיתוף הפעולה שקיבל מהאקדמיה ההולנדית, וזאת על אף שהוא ישראלי, מייצג אוניברסיטת אריאל, ועל אף שמחקרו מטיח דברים לא פשוטים בדמותו של ההולנדי.