במשך ארבעים השנים האחרונות, יום ירושלים סומן במצעד "ריקוד הדגלים" המוני לכותל, שיזם הרב יהודה חזני ז"ל, הרב הראשון שלי בארץ הקודש.
הרב יעקב נוביק ועמותת "עם כלביא" ממשיכים לקיים את המצעד במשך 33 השנים האחרונות, לזכרו של הרב חזני, מאז מותו בטרם עת בגיל 47. נוביק אומר: "בכל שנה, קבוצות שמאל מנסות למנוע את המצעד, בטענה שהוא פוליטי ושהוא מחריף את אהדת הערבים בעיר.
באופן ספציפי, הם מנסים למנוע מאיתנו לצעוד דרך הרובע המוסלמי. עבור הרב יהודה, זה היה נושא חשוב, להצהיר שכל ירושלים מאוחדת תחת ריבונות ישראלית. לאורך העשורים, המשטרה תמכה מאוד במצעד, ולא התנגדה לצעודנו דרך שער שכם אל השכונה הערבית ברובה בדרך לכותל.
כל עימותים בדרך היו מינימליים. בזכות שיתוף הפעולה של המשטרה, בית המשפט העליון דחה את הערעורים לביטול המצעד, אם כי לעיתים סירב לאפשר מעבר בדרכים מסוימות דרך שכונות ערביות."
בזכות הרב יהודה אני עליתי לארץ. הפעם הראשונה שפגשתי אותו הייתה בברוקלין בזמן מלחמת לבנון הראשונה. הוא הגיע לארה"ב עם מאיר אינדור על מנת לגייס מתנדבים שיבואו לארץ בזמן המלחמה. בזמן חדשות הערב במשרדי הג'וויס פרס, כשהוא ראה בטלוויזיה שהיה ממוקם על מדף גבוה על הקיר את מטוסי הקרב של חיל האוויר מפציצים את ביירות, הוא קפץ על הכיסא ומחא כפיים בשמחה עצומה. אמרתי לעצמי - זה הרב שאני מחפש.
הרב יהודה היה עצום בתורה ואהבת העם והארץ. אני הגעתי מרקע של תסריטאי וסופר מהוליווד, אך לא הגעתי לקרסוליים של היצירתיות שלו. יכולתו לבטא רעיונות בתוך פוסטר הייתה פשוט אדירה. כשרציתי להצטרף לטיסה הראשונה של המתנדבים לארץ, הוא ביקש ממני להישאר בניו יורק ולנהל את הפרויקט משם, כדי שהוא ומאיר יוכלו לחזור לארץ כדי לקלוט את אלפי המתנדבים שהגיעו.
כשעליתי לארץ לאחר שנתיים, הרב יהודה קיבל אותי כבן בית בביתו, לקח אותי למכון מאיר וסידר לי חברותא עם הרב דוד סמסון שיחד כתבנו ארבעה ספרים באנגלית על תורת הרב קוק, והכל בזכות הרב יהודה. כדוגמא אחת לאישיותו - בליל השלום זכר של בני, לילה קר וגשום בחודש טבת, אחרי שכולם יצאו, שמענו דפיקה על הדלת, זה היה הרב יהודה בליווי שני בניו, רטובים לחלוטין. באותה תקופה גרנו ברמות ב' והרב יהודה הלך את כל הדרך מגבעת שאול כדי לשמח אותנו. לא עובר יום או שעה שאני לא נזכר בגדולתו, ומכיר תודה על כל מה שעשה בשבילי ובשביל משפחתי.
מאיר אינדור זוכר: יהודה חזני הוא חברי הטוב שנהרג לפני שנים בנופלו משביל במדבר יהודה. עליו כתב פרופ' אהוד שפרינצק שאם היה חי בימי הסכמי אוסלו, הם לא היו מתבצעים. גדולתו הייתה צניעותו, ובכוחה הוציא עשרות אלפים לצעדות ביהודה ושומרון.
"כמי שהיה תלמידו המובהק של הרב צבי יהודה קוק ונקבר על ידו, השתדל תמיד לחבר חיבורים בעם. גם בהתיישבות וגם בעלייה. כך כשעסקנו במאבק למען עליית יהודי ברית המועצות, וכך כשהקמתי את "שראל" - המפעל הלאומי למתנדבי חו"ל בצה"ל וביישובי ספר. כשהקמנו את העמותה, דרש להכניס בה אנשי שמאל מהתק"ם ומהשומר הצעיר, וכך היה".
ברוריה, הבת שלו שגרה בעיר דוד כותבת:
"משוש חייו של אבא היה ריקוד הדגלים. כשאבא הגה את הריקודגלים הוא ראה בחזונו המוני אנשים צועדים ונכנסים מכל שערי העיר העתיקה. בתקופה ההיא כשהתחילה המסורת של הצעדה סך ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים הסתכם ברובע המוסלמי כשעוד בית אורות ועיר דוד היו תכניות במגירה ולכן הצעדה הקיפה את כל החומות כדי להכנסה מכל הכיוונים. ובחזרה להווה.
מי מילל ומי פילל שהמוני אדם שמאות אלפים ייצאו בריקודים מאזור הכנסת בואכה העיר החדשה והכל יתמלא בחוגגים העולים לירושלים ביום חגה. בחלוף דור וחצי נראה לי שהוספנו קומה בבניין ירושלים. ביחד עם התפתחותה של העיר, חגיגות יום ירושלים הולכות ומתעצמות מדי שנה לשפע אירועים, חגיגות, תפילות, מופעים וכחול לבן, כמו כדור שלג שמישהו גלגל מראש הר. אם מסתכלים אחורה אל ראש ההר ניצבת חיה דמותו של אבא , שידע לזהות את הרוח לראות את החזון, לטמון זרע ולגלגל בעזרת חברים טובים שלו."
יעקב ינקלה שטרנברג אומר: "רבינו הרב צבי יהודה הבחין בכשרון של הרב יהודה חזני בגיוס ציבור גדול להפגנות ולפעילויות ובכל דיון אצלו לקראת ארגון הפגנה היה מבקש לקרוא לרב יהודה לראות אם באמת זאת תהיה הפגנה גדולה. והיה קורא לו "בעל הרבבות."
חברו הטוב מאיר אינדור ממשיך:
"במהלך אחת ממערכות גוש אמונים נגד כניעת חלקים מארץ ישראל, שצרו על המלון של קיסינג'ר עם רמקולים, בהם מאיר הר ציון ואפי איתם הקצין הצעיר שטיפש על עץ עם רמקול וקרא לקיסינג'ר "גו הום" חיפשתי את האיש שאירגן את הכל. אמרו לי לך לישיבת מרכז הרב הוא יושב במרכז האולם ושם עונה לתלמידים בישיבה בשעת הסדר בסוגיות שונות.
בשפה הישיבתית קוראים לזה מישיב. הוא חייך אליי ושאל מה אני יודע לעשות. הוא הדגיש שהוא חזר לישיבה אבל הוא מוכן לנווט אותי לארגן פעולות נוספות. הוא היה הצנטריפוגה של הפעילות למען ארץ ישראל. מאז ועד מותו נוצר קשר שבו באו לביטוי כל היכולות שגיליתי בו: הוא היה קצין ביחידה עורפית, הוא היה מתלמידיו הבולטים של הרב צבי יהודה.
אבל מעבר לכל דבר צניעותו כיסתה על יכולות בלתי רגילות בכל תחום שנגע בו. ואת הכל בצניעות ומאחורי הקלעים. לכן כשרפול נתן לי את האוקיי להקים את "שראל" פרויקט לאומי של הבאת מתנדבים לצה"ל מחוץ לארץ ביקשתי מחזני לבוא איתי בראש המשלחת לארצות הברית.
חזני אמר לי שמעולם לא נסע לארצות הברית ולא יצא מהארץ ולהחלטה כזאת הוא צריך לשמוע תלמיד חכם בכיר וככה הלכנו לסוג של דין תורה בעיר העתיקה לאחד מבחירי תלמידי ישיבת מרכז הרב - הרב חיים שטיינר - שאמר לו סע. מהר מאוד הוא השתלב בין הסטודנטים שבאו לחדר מלחמה שהקמנו בעיתון הג'ויש פרס בניו יורק שם גם ישנו על מזרונים והוא ניהל את החמ"ל.
אחרי כן הושיב בראשו את קני צבי פישמן, שהגיע מתחומי הסרטים בהוליווד אל המטה. זה מחזה מלבב לראות את הצעירים האמריקאים סביבו של רב ממרכז הרב שעד פה עסק בענייני ההתיישבות ומהר מאוד תפס את הסגנון האמריקאי ובחריצות תוך ירידה לפרטים הכי קטנים, הגענו לפני סיומה של מלחמת לבנון הראשונה ושלחנו שני מטוסים עם מתנדבים בכל הגילים. וכל השאר היסטוריה. אלפים הגיעו אחריהם. מה שהפליא אותי היה היכולות שלו לפעול בין האנשים ולהפעיל אותם ולא שהוא מתבלט אלא הוא מקרין ומשדר ענווה וצדיקות".