כבוד הרמטכ"ל, אני מבין ממה אתה חושש, אך הרשה לי להטיל ספק בחששותיך. מי כמוך יודע עד כמה חשוב לשמוע בפתיחות עמדה של "איפכא מסתברא". סבורני כי חששותיך נגועים בקונספציה שהשתלטה על צה"ל ערב טבח שמחת תורה התשפ"ד.
אתה רואה את פאץ' המקדש והמשיח וכולך נחרד, מפני שנדמה לך כי סכנה גדולה בדבר. אתה אוהב יהדות, אך לטעמך המשיח והמקדש צריכים להישאר בין כותלי בית הכנסת, ולא לחדור אל צה"ל - שהוא צבא העם. לשיטתך, סמלים מעין אלה עלולים לייצר בצבא רגשות של קנאות פונדמנטליסטית, שיובילו ליתר כוחנות, לאלימות, לביזה ולפגיעה בחפים מפשע. הרי אנחנו צבא יהודי, צבא עם מוסרי, ורגשות קודש עלולים לדעתך לגלוש לקנאות חשוכה.
זה יפגע בתדמית שלנו בעולם, ויעורר כלפינו תביעות מהאג, ודעת הקהל העולמית תהיה נגדנו.
זאת ועוד, אתה חושש שהכנסת מוטיבים מעין אלה תביא לפיצול ולהדרת החיילים שאינם דתיים, ובכך צבא העם יהפוך לצבא דתי קיצוני.
אפשר להבין את החשש שלך, כבוד הרמטכ"ל, שכן זהו הנרטיב שהובילו טובי המוחות של השמאל הרדיקלי, דרך חיל החינוך ומעצבי דעת הקהל. הם הטמיעו בעוצמה בשיח הציבורי את המושגים "הדרה" ו"הדתה", ציטטו חלקי משפטים של רבנים, חצאי פסוקים וחצאי אמיתות, ובכישרון רב הצליחו לייצר הרתעה בקרב בכיר צה"ל.
אך דע לך, רמטכ"לנו האהוב, כי ההפך הוא הנכון. שבנו הביתה אחרי אלפי שנות גלות לציון וירושלים. - הן המנוע והן הלב. ירושלים, ובלבה המקדש, היא המרכז שאליו ינהרו בעתיד המוני בית ישראל ואומות העולם. ניצחוננו שונה מכל ניצחון של צבא אחר: אנו לא נכפה את יהדותנו על העולם, אנו לא נהרוג, לא נבוז ולא נאנוס. אנו נלחמים כדי לעצור את המלחמות ואת שפיכות הדמים המיותרת.
ירושלים היא אורו של עולם, עיר הקודש והמקדש. היא הנשמה ומקור הנשימה של אוויר פסגות, המבשר שלום וטוב לכל האנושות. בטבח שטבח בנו חמאס בשליחות רשעי עולם, התגלה הצד האפל ביותר של האנושות, ואנו קמנו מכוחה של ירושלים שלנו כדי למגר את האופל הזה.
ישעיהו הנביא הכריז כי בית המקדש שלנו ייקרא "בית תפילה לכל העמים", וכי "מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". לא מלחמה תצא משם אלא תורה, לא דברי שטנה אלא דבר ה' העדין והטהור, שיעדן את רצונה של האנושות כולה. המקדש והמשיח הם כוח מאחד ומרומם, ואת זאת מביעים חיילנו בעדינותם ובטהרתם.
חזור בך. הפגיעה איננה רק בחיילים שענדו את הפאץ', אלא בעיקר במי שהורה להוריד אותו, ובכך כלא את רוחו שלו בתפיסות של תוהו.
"מטה עזך ישלח ה' מציון, רדה בקרב אויביך" (תהילים ק"י, ב')