היום, כ"ח באייר, אנו חוגגים 59 שנים לא רק לשחרור העיר העתיקה של ירושלים ובה הר הבית והכותל המערבי, אלא גם לשחרור השומרון.
בכ"ח באייר תשכ"ז, 7 ביוני 1967, במקביל להנפת דגל ישראל על הכותל המערבי והפיכת ירושלים שוב לעיר שחוברה לה, השלימו כוחות צה"ל את ההשתלטות על גב ההר בשומרון. חטיבת השריון של פיקוד צפון שפרצה את הציר לשכם מכיוון טובאס, השתלטה על שכם בסיוע כוח חי"ר של גולני. השומרון היה בידי צה"ל. ביום בו שוחררה בירת הנצח של עם ישראל, שוחררה גם תרצה בירת עשרת השבטים, בירת ממלכת ישראל (באיזור יהודה, שוחררו באותו יום בית לחם וגוש-עציון. הר חברון, שוחרר ברובו רק למחרת, בכ"ט באייר).
תושבי שכם מחאו כפיים לשיריון הישראלי
שחרור השומרון התחיל מצפון השומרון. כבר ביום הראשון למלחמה, ב-5 ביוני 1967, בשעות אחר הצהריים חצתה חטיבה 45 בפיקודו של משה בר-כוכבא את הגבול, כשהיא נעה בצפון השומרון תחת אש ירדנית כבדה, כדי להשתלט על המרחבים שהפגיזו בתותחים את בסיס חיל-האוויר ברמת דוד. באותו לילה אישר שר הביטחון משה דיין לכבוש את ג'נין, כדי להרחיב את הלחץ על הירדנים, ולהביא להתמוטטות המערך הירדני בכל יהודה ושומרון.
ביום השני של המלחמה, כ"ז באייר 6 ביוני, התנהל בעמק דותן קרב כבד בין חטיבת השיריון 45 של צה"ל לחטיבת השיריון 60 הירדנית. 'עם גדי וצבי בהדר גבורתם', כמו שכתבה דליה רביקוביץ' בשירה 'עמק דותן'. עד הסכם אוסלו עמדה בעמק דותן אנדרטה לחללי החטיבה. האנדרטה פורקה עם מסירת ג'נין ומרחביה לרשות הפלשתינית.
במקביל, נעה חטיבה 37 לעבר שכם. למחרת, בכ"ח באייר, כשנכנסו כוחות חטיבה 37 מתוגברים בגדוד 17 של גולני לשכם מכיוון מזרח, מכיוון נחל תרצה, הופתעו הלוחמים לראות את תושבי שכם עומדים ברחובות ומקבלים אותם בשמחה. התברר שתושבי שכם היו משוכנעים, שהטנקים הללו הם הכוח העיראקי שבא לסייע לירדנים. הנחתם היתה הגיונית: מה הסיכוי שטנקים ישראלים יגיעו ממזרח, מכיוון בקעת הירדן? האויב הישראלי הרי היה במערב. ברור שאלו טנקים עיראקים.
טעותם התבררה כשהחלו הלוחמים לפרוק את התושבים מנשקם. "בכניסה לשכם עמדו אלפי אנשים, נופפו במטפחות לבנות ומחאו כפיים", יספר לימים מפקד החטיבה אל"מ אורי רם. "אנחנו, לתומנו, השיבונו להם ברכת שלום ובחיוך... אנו נוסעים והסדר אינו מופרע, ואין בהלה. כך אמנם היה, עד שאחד החיילים הישראלים ניסה לפרוק את נשקו של חייל במשמר הלאומי המקומי.
באותו רגע הבינו הצופים באירוע כי מדובר בחיילים ישראלים, ולא עיראקים כפי שסברו בתחילה. מספר אל"מ רם: "באותה שנייה ממש התרוקנו הרחובות. מיד החלו הצליפות. התושבים התפזרו בבהלה לבתיהם, והחלה התנגדות וצליפות בכוחות צה"ל". הלחימה בעיר נמשכה עד הערב, ובסיומה נפלה שכם בידי כוחות צה"ל.
שבי שומרון - הראשון בשומרון בהתיישבות ממלכתית
גם ההתיישבות בשומרון התחילה בצפון השומרון. ניסיון ההתיישבות הראשון של גרעין אלון-מורה היה במחנה חורון שמדרום לשכם. עוד שבע פעמים ניסה הגרעין להתנחל ותמיד פונה בידי חיילי צה"ל. הניסיון השמיני נעשה בתחנת הרכבת הטורקית שליד הכפר סבסטיה (שם התחנה הוא 'מסעודיה') - שם התקבלה פשרת קדום בין הגרעין לממשלה, שאפשרה לגרעין להתיישב במחנה הצבאי קדום, כיום היישוב קדומים, ובהמשך להקים גם את אלון-מורה על הר כביר ממזרח לשכם.
שבועות ספורים אחרי מלחמת ששת הימים, כשהאלוף אריאל שרון חזר מפיקוד על אוגדתו בסיני למטכ"ל לתפקידו כראש מחלקת הדרכה, הוא החליט להעביר את בסיסי ההדרכה ליהודה ושומרון, במטרה ליצור נוכחות צבאית יהודית בשטח. זאת הייתה בעצם התשתית הראשונה להיאחזות היהודית ביהודה ושומרון - שהפכה לימים לתשתית ההתיישבות בשומרון.
בסיס טירוני הצנחנים הוקם בבסיס הירדני סנור - לידו, במשטרה הבריטית סנור, הוקם נהרס והוקם מחדש היישוב שא-נור. טירוני התותחנים הועברו לבסיס הירדני דיר-שרף ממערב לשכם. טירוני גולני הוצבו במחנה בזק, גם שם עתיד לקום יישוב יהודי בעתיד הקרוב. בה"ד 3 נכנס למחנה חורון מדרום לשכם, שם היה ניסיון ההתיישבות הראשון של גרעין אלון מורה בסיוון תשל"ד, 5 ביוני 1974. בה"ד 4 הוקם מצפון לרמאללה - כיום היישוב בית-אל. טירוני המשטרה הצבאית הוכנסו לבסיס קדום, אליו נכנסו חברי גרעין אלון-מורה על פי הסכם הפשרה עם הממשלה בחנוכה תשל"ו, כיום היישוב קדומים. טירוני ההנדסה היו בבסיס בגוש-עציון, האיזור בו החלה ההתיישבות המחודשת ביו"ש אחרי מלחמת ששת הימים.
10 שנים אח"כ, והוא כבר שר החקלאות בממשלת בגין הראשונה, היה שרון מהמובילים את תנופת ההתיישבות ביש"ע. אלא שדווקא מנחם בגין היסס, בעיקר בגלל הקשרים החשאיים שהחלו נרקמים אז בין ישראל ומצרים. שר החוץ דאז משה דיין העלה את ההצעה של 'התיישבות בתוך מחנות צבא', מתנחלים מחופשים לחיילים.
גוש אמונים הסכים לבסוף, ולא בלב קל, להכניס את היישובים למחנות צבא בנוסחאות שונות של אזרחים בשירות צה"ל - ובלבד שהם יעלו על הקרקע. חברי הגרעינים התלוצצו על כי הם מחתלים את תינוקותיהם ב'חיתולים בצבע חאקי'.
בהתאם לסיכום עם בגין, החלו הגרעינים לעלות בזה אחר זה, בפרקי זמן קצובים, לאתרי ההתיישבות שיועדו להם. גרעין שומרון, גרעין משפחות דתיות מאזור נתניה והסביבה, היה הראשון שעלה לאתר התיישבות הקבע שלו, בבסיס טירוני התותחנים סמוך לכפר דיר-שרף.
זה היה בחול המועד סוכות, כ' בתשרי תשל"ח, 2 באוקטובר 1977. היישוב נקרא שבי שומרון - היישוב הראשון בשומרון שהוקם ביוזמה ממשלתית. (שבוע אח"כ עלה היישוב בית-אל בבסיס בה"ד 4 בבנימין).
שבוע אחרי הקמת שבי שומרון, בד' בחשוון תשל"ח, 16 באוקטובר 1977, במקביל לעליית היישוב נווה-צוף באיזור בנימין (גיאוגרפית זה עדיין השומרון), נכנסו חברי גרעין דותן, גרעין מעורב, דתיים וחילונים, שמנה כ-30 משפחות מחיפה ומעפולה, למשטרה הבריטית הישנה בסנור שבצפון השומרון, שם ישבו עד שעברו לנקודת הקבע כעבור שלוש שנים, בי"ט בסיוון תשמ"א, 21 ביוני 1981, לאתר בו הוא קיים עד היום.
מצפון השומרון נפתחה הטובה.
(הטור המלא מתפרסם בשבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח')