הרב חנן ברנד, אביו של יהונתן ז"ל שנפל במהלך המלחמה, התארח באולפן הפודקאסטים של ערוץ 7 ושחזר את רגע קבלת הבשורה הקשה על נפילת בנו.
"יהונתן נהרג בשלוש בצהריים, אבל רק בשמונה בערב דפקו אצלנו בבית. אשתי הייתה לבד בבית וקיבלה את הבשורה לבד. היא ישבה עם המבשרים כ-40 דקות עד שהגעתי", תיאר הרב.
הוא סיפר על הרגע שבו שב לביתו מבלי לדעת מה התרחש בזמן שניהל שיחה עם בנו השני, שהיה אף הוא מגויס. "אמרתי לו בסוף השיחה, 'אני דואג ליהונתן'. לא יודע למה אמרתי את זה. כשפתחתי את הדלת ראיתי את אשתי יושבת במטבח עם שלושה קצינים, ועוד לפני שהספקתי להניח את התיק כבר אמרו לי שיהונתן נהרג".
ההתמודדות עם האובדן אינה פוחתת גם חודשים רבים לאחר מכן. "זה דבר שאף אחד לא מכין אותך אליו. להיות בהלוויה של בן - אני לא מאחל את זה לאף אחד. זה לא דבר שנשכח, הרגשות מאוד קשים. זה מלווה אותך מרגע ההודעה ולכל ההמשך. חזקה על המת שישתכח מהלב, זה כנראה בהורים, אבל בילדים זה לא משתכח".
הרב ברנד סיפר כי לאחר נפילת בנו התגלו למשפחה מחברות אישיות שכתב יהונתן לאורך השנים. בתחילה התלבטו בני המשפחה אם לקרוא אותן, אך לאחר התייעצות עם רב החליטו לעשות זאת. "מצאנו שם רמזים שהוא חשב שאולי יום אחד יקרה לו משהו. הוא כתב שהוא מוכן למסור את הנפש למען עם ישראל".
יהונתן הי"ד ביקש שיזכרו אותו כאדם רגיל, אף שלדבריו חייו היו מלאים בנתינה בלתי פוסקת. "הוא כתב שלא יגזימו ושידעו שהוא אדם רגיל. אבל הוא היה אדם שהתנדב במקביל בשש עמותות שונות - וזה דבר לא שגרתי בכלל".
יהונתן התנדב בארגוני חסד שונים ובהם ידידים, יד שרה, אבוקת אור ועמותות נוספות בירושלים. "בזמן שאנחנו ישבנו בבית, הוא עשה ליל הסדר עם הילדים של עמותת אבוקת אור, כדי שלא ירגישו בודדים". הוא מספר כי כבר מגיל צעיר עסק בנו בחלוקת מזון למשפחות נזקקות יחד עם חברים ובני משפחה. "הוא היה לוקח את הרכב ומחלק אוכל למאות משפחות, בקיץ ובחורף, מטפס ארבע קומות בכיתה ט' בלי להתלונן".
עוד תיאר כיצד יהונתן נהג לסייע לאנשים גם מעבר למה שנדרש ממנו באופן רשמי. "ביד שרה אמרו לו שהתפקיד הוא להביא עד הכניסה, אבל הוא היה עולה בעצמו ארבע קומות כדי לעזור לחולים. הוא הרגיש שהלב דורש יותר מהפרוטוקול".
גם במסגרת ארגון ידידים יהונתן הקפיד להחזיק ציוד מלא כדי לסייע לכל אדם שנתקע בדרך. "הוא אמר שלא יכול להיות שיהודי ייתקע והוא לא יידע לעזור לו. היו לו לפעמים 70 קריאות, והמון אנשים פגשו אותנו אחר כך וסיפרו איך הוא הציל ועזר להם".
לצד ההתנדבות למד יהונתן פיזיותרפיה וגם שם היה מוכר כחבר קרוב ותומך. "סטודנטים סיפרו שהוא תמיד היה עוזר ומרגיע למי שלא הצליח במבחנים. הוא היה אדם שלא הסתפק בלשאול 'מה שלומך', אלא באמת התעניין במה שעובר על האדם שמולו".
באחת המחברות כתב יהונתן מחשבה שליוותה אותו בנוגע למשמעות הנתינה. "הוא כתב שאם היו מודיעים שהעולם עומד להיחרב בעוד שבועיים, כל אחד היה שואל את עצמו מה עוד נשאר לעשות - והוא ימשיך לעשות חסד עד הרגע האחרון".
המחברות שהותיר אחריו הופצו בישיבות ובאולפנות, והרב ברנד עצמו מרצה במוסדות חינוך על חשיבות ההתנדבות והמעורבות החברתית. "זה חלק מהשליחות שלקחנו על עצמנו".
בנוסף סיפר כי חבריו של יהונתן הקימו מיזמי הנצחה שונים, ובהם שני מצפים וספר תורה שהוכנס לישיבה ביקנעם, שלוחה של ישיבת שבי חברון שבה למד. "הרגשנו שיש בזה המשך לדרך שלו. זו ישיבה חדשה שהייתה צריכה ספר תורה, וזה התחבר לנו בצורה טבעית".
הרב ברנד התייחס גם להמשך הלחימה ולמשמעות נפילתם של הלוחמים. "יונתן כתב שהוא יוצא למלחמה למען קיום העם היהודי. אנחנו לא רוצים להגיע לעוד סבבים ועוד מלחמות בעתיד. אם המטרה הייתה לנצח את חמאס, צריך להשלים את המשימה".
הרב, שכיהן במשך שנים כראש מחלקת הייבוא ברבנות הראשית בתקופת הרבנים הראשים הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא, ולאחר מכן כאחראי מהדרין ברבנות ירושלים בתקופת הרב אריה שטרן, התייחס בריאיון לערוץ 7 להתפתחות עולם הכשרות בישראל ולקשיים שנוצרו עם העלייה בהיקף המוצרים המיובאים מחו"ל. הוא מציין כי מחלקת היבוא הוקמה בעקבות הצורך לקבוע סטנדרטים ברורים למוצרים שנכנסו לישראל.
"בתחילת הדרך לא היו מאות המוצרים שיש היום. התחילו להיכנס מוצרים מחו"ל ונוצר צורך לקבוע כללים מה אפשר להביא לארץ ומה לא, כי בחוץ לארץ הסטנדרטים שונים ממה שמקובל כאן. רב אברום היה בגישה שלא יכול להיות שבארץ ישראל נסמוך על היתרים של חלב עכו"ם, הוא לא היה יכול לחתום על כל אישור".
בעבר היה פיקוח הדוק יותר מצד הרבנות הראשית, כולל ביקורים במפעלים ברחבי העולם והיכרות אישית עם רבנים מקומיים. "היינו נוסעים למפעלים ומסתובבים בשטח. היום, בגלל היקף היבוא וכוח האדם המצומצם, קשה מאוד לבצע את זה".
הרב ברנד טען כי הציבור אינו מודע לכך שאישור הרבנות הראשית על מוצרים מיובאים אינו בהכרח מעיד על פיקוח מלא על כל שלבי הייצור. "המושג 'אישור הרבנות הראשית' הוא נוהל פורמלי. מאשרים רשימות של רבנים וגופי כשרות מוכרים בעולם, אבל אי אפשר באמת לבדוק כל מוצר וכל מרכיב בהיקפים של היום".
הרב ברנד טוען כי אחת הסיבות להעדפת תוצרת הארץ היא רמת הפיקוח הגבוהה יותר. "כשקונים מוצר ישראלי, הכשרות קרובה ומושגחת יותר. כשמביאים מוצרים ממדינות רחוקות כמו סין או תאילנד, הרבה יותר קשה לעקוב באמת אחרי כל התהליך. בזמנו שהתחיל הייבוא - רצו להביא יין. אמרתי לר' אברום: נביא ייין. הוא תהה: יין? יש כרמל מזרחי, מה אנחנו יכולים לפגוע בכרמל מזרחי?".
הרב ברנד סיפר כי בתחילת ימי היבוא ניסו ברבנות להגן גם על התעשייה המקומית. "היו דיונים אם נכון להביא מוצרים מחו"ל כשיש יצרנים בארץ".
בהמשך התייחס גם לחשש מזיופים או משימוש חוזר בסימוני כשרות על מוצרים שיוצרו ללא פיקוח. לאחר שמשלוח ראשון מאושר ומקבל סימני זיהוי, יש מקרים שבהם מיוצרים משלוחים נוספים עם אותם סימנים מבלי שנערך פיקוח מחודש. "זו בעיה גדולה שאנחנו מתריעים עליה כבר שנים".
"בזמנו כמעט שלא היו בד"צים, מלבד העדה החרדית. הייינו צריכים לקבוע סטנדרט גבוה. הרב שפירא חשש שכל אחד יקים גוף כשרות משלו, והיום אנחנו רואים שכל אחד רוצה לתת הכשר. ישבנו מסביב לשולחן עם גוף כשרות ור' אברום אמר להם: למה שלא תתחילו במקוואות? הוא צוחק ואומר להם אולי 'אין פרנסה'. שאלתי את הרב אחר כך: הרב, אבל לעדה החרדית אנחנו נותנים. ענה לי הרב: הם היו עדה עוד לפני הרב קוק, אבל שכל אחד יקים בד"ץ? רב אברום ראה את זה בראייה שלו כבר אז וזה נפתח בקדנציות שאחריו".
הרב ברנד סיפר כי בתקופת כהונתם של הרבנים הראשיים הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, הייתה מעורבות רחבה של שני הרבנים גם יחד בנושאי הכשרות והיבוא. "בזמננו לא הייתה חלוקה מובהקת בין התחומים. כל אחד מהרבנים הרגיש שייכות גם לנושאי הכשרות. לעיתים היה מגיע לריתחא דאורייתא, רב אחד אומר תחתום ורב אחד אומר 'אל תחתום'. הכל היה בחבלי לידה. הפתרון היה במצב של מחלוקת הלכתית להגיע לזקני המועצה".
אחת הסוגיות המרכזיות שעלו באותן שנים עסקה באבקת תפוחי אדמה שיובאה מחו"ל ושימשה למילוי מוצרי מזון. הוויכוח נסב סביב השאלה האם בישול שבוצע על ידי גוי בחו"ל נחשב בטל לאחר שהמוצר יובש והפך לאבקה. "הרב אברום שפירא סבר שאפשר להקל, בעוד הרב אליהו חשב שצריך להחמיר". הרב ברנד סיפר כי בשל המחלוקת הוחלט להביא את הסוגיה להכרעתם של רבנים נוספים ובהם הרב שאול ישראלי והרב שלום משאש, הם דחו את הראיות של רב אברום אבל הם הסכימו עם ר' אברום שאפשר להקל בזה.
בהמשך התייחס גם לסוגיית פטריות השימורים שיובאו לישראל. אז עלתה טענה כי הפטריות גדלות על מצע המכיל חומרים שיש בהם חשש חמץ, אך הרבנים דחו את החשש והתירו את היבוא. "הרב אברום שפירא, הרב אליהו וגם הרב עובדיה יוסף סברו שאין בכך בעיה".
לקראת חג השבועות התייחס ברנד גם לנושא מוצרי החלב והגבינות, והמליץ לציבור להעדיף מוצרים מתוצרת הארץ ובהכשר מהודר. "בחלב יש סוגיות מורכבות כמו חליבת שבת וחלב טרפות. בישראל יש פיקוח צמוד יותר על כל התהליך, בעוד שבחו"ל הפיקוח קצת יותר חלש, עדיף לקנות תוצרת הארץ".
הרב ברנד נשאל מהם העצות שהוא מציע לרבנות הראשית לפעול כייום בתחום הכשרות . "אי אפשר היום להתנהל בתחום הכשרות בלי אנשים שמבינים בכימיה. בכל מערכות הכשרות הגדולות יש כימאים ודוקטורים לכימיה, והרבנות הראשית לא יכולה להישאר מאחור".
אחד הקשיים המרכזיים כיום הוא המחסור בכוח אדם מקצועי שיידע להתמודד מול גופי הכשרות והמפעלים ברחבי העולם. "יש פקידות שעושות עבודה טובה מאוד, אבל כשצריך להתמודד מול מערכות גדולות וארגוני כשרות בינלאומיים, חייבים אנשי מקצוע שמבינים גם בחומרים ובטכנולוגיה".
הרב ברנד התייחס גם לקושי לפקח על כמויות היבוא בפועל ולוודא שכל המוצרים שנכנסים לארץ אכן יוצרו תחת הפיקוח שנדרש מהם. "אתה יכול לדרוש דרישות מחמירות מאוד, אבל אם אין לך שליטה על הכמויות ומה באמת נכנס לארץ, יש כאן בעיה".
אחת ההצעות שהעלה בעבר הייתה ליצור דירוג ברור של רמות כשרות גם בתחום היבוא, בדומה למודל הקיים בערים מסוימות בין כשרות רגילה למהדרין כפי שעשה הרב קלמן בר, הראשי לישראל, בתפקידו כרב בעיר נתניה. "הציבור עצמו מגוון. יש מי שמחפש כשרות בסיסית ויש מי שמחפש מהדרין, ולכן צריך לבנות מדרג ברור ולא להטיל את כל החומרות על כלל הציבור".
הרב ברנד סיפר כי המעורבות האישית שלו בתחום הכשרות החלה מתוך רצון לחבר בין לימוד ההלכה לבין היישום המעשי שלה. "כשאתה לומד הלכות שבת אתה רוצה להבין איך הדברים עובדים בפועל. איך מחממים אוכל למאות אנשים בבית מלון, איך מתמודדים עם מערכות גדולות - אלה דברים שצריך להכיר מהשטח".
בהמשך דרכו החל ללמוד גם תחומי כימיה כדי להבין לעומק את תהליכי הייצור המודרניים. "אפשר ללמוד הלכות, אבל אם אתה לא יודע מה זה פקטין ומה התפקיד של כל חומר, יהיה לך קשה לקבוע את ההגדרה ההלכתית שלו. היום עולם הכשרות הפך למורכב מאוד בגלל הטכנולוגיה וההתפתחות של תעשיית המזון. הציבור הדתי לאומי צריך יותר מודעות לעולם הכשרות".
לסיום סיפר זכרונות גם מימי לימודיו בישיבת אור עציון אצל הרב חיים דרוקמן, מהנסיעות עם הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל, מהשנים ברבנות ירושלים לצידו של הרב אריה שטרן ומהחברותא במשך כ-35 שנה עם הרב שמואל הרשקוביץ זצ"ל. "הרב שמואל הרשקוביץ היה אחד מהל"ו. יהודי עניו. היינו לומדים ב-12 בלילה ופתאום טלפון ועוד טלפון - משלום בית ועד חסד".