את הגאון הרב אריה שטרן זצ"ל, התחלתי להכיר לפני כעשרים וחמש שנה.
אני הייתי בשיעור ב' במרכז הרב, והחברותא שלי בסדר בוקר, היה צחי - לימים הרב יצחק זפרני, ר"מ בישיבה בראשון לציון, שהיה אז בשיעור ד. בהתאם לגיל, אני שמעתי את שיעורו של הרב איתמר אורבך, יבדל לחיים טובים וארוכים, וצחי שמע את 'רֵבּ אריה', כפי שהרב כונה בחיבה.
יכולתי לראות מקרוב את הקשר המיוחד של רב אריה עם תלמידי השיעור שלו. באופן קבוע היה הרב עולה לבית המדרש לפני תחילת השיעור, בכדי 'לדבר בלימוד' עם תלמידיו. המנהג הזה, שחיזק את התלמידים מאוד - אתְגֵר אותו מאידך: איך גם 'לדבר בלימוד' על הסוגיה, וגם לא 'לגלות' השיעור, אלא להיפך, להגביר את הסקרנות והרצון לשמוע אותו.
אני זוכר פעם אחת שהרב הניח את אצבעות ידו על הפה, כמי שנשמר שלא לדבר, ואומר בחיוך: 'אם אני אומר עוד משפט אחד, אני אהרוס לעצמי את השיעור...'. הרב היה נוהג להגיע גם לְחֵלֶק מסדר צהריים, והיה עומד ולומד סמוך לכניסה לבית המדרש, בכדי להיות זמין למי שרוצה לשאול שאלה או 'לדבר בלימוד'. אני זכיתי לשמוע את השיעורים של הרב כעבור שנתיים.
הרב אהב להתעניין במצב הלימוד וההספקים של תלמידיו, ולעודד אותם על מה שהשיגו. אני זוכר אותו אחרי שיחה כזו עם אחד הבחורים, לקראת סוף 'זמן' אומר לו ברצינות אופיינית: 'אני חושב שאתה יכול להיות מרוצה'. לא קשה להבין כמה שמילים כאלו מרימות את הבחור ששומע אותן...
הרב מאד החזיק מסגנון הלימוד בישיבה. אף שהוא עצמו עמד בראשות מכון הלכה ברורה, היה לו מאד חשוב להדגיש פעמים רבות שלימוד העיון בישיבה לא אמור להיות בסגנון של הלכה ברורה. .
יש לימוד עיון שמקובל בישיבות וכך יש ללמוד. כך גם היו שיעוריו. הוא ניסה תמיד להבין את 'הסברא' בסוגיה. לדעת מה יש לנו - בני הישיבה - 'לומר' כאן. אני זוכר אותו אוהב להקדים ל'אמירה' שלו את הביטוי: 'אז אנחנו באים ואומרים'. רב אריה היה חוזר על כך שהסבב של הישיבה, שנמשך שש שנים וכולל אחת עשרה מסכתות, הוא 'הקומה הראשונה' של תלמיד חכם: הדפים שהישיבה לומדת בעיון, וכל אחד מה שמספיק בבקיאות. זה הבסיס של תלמיד חכם. משם והלאה כל אחד גדל לפי עניינו.
הרב ראה חשיבות רבה להשתתף בשמחות של תלמידיו. בהזדמנות אחת, אמר לנו הרב, שדרכו בחתונות להגיע לריקודים. הוא לא רואה שום עניין בכך שיגיע לחופה ויקבל ברכה. לְשַׂמֵּחַ באמת את החתן, זה להגיע לריקודים ולרקוד איתו. החתונה שלי התקיימה כשהייתי בשיעור ה', והרב כבר לא לימד בישיבה. אך הרב הגיע בכל אופן - לריקודים - ואפילו רקד איתי בנפרד באמצע המעגל. במרכז הרב לא היה דבר כזה ריקוד של ראש הישיבה עם החתן, כמו בישיבות אחרות, כך שהרגשתי שהרב 'עשה לי השלמה'...
לאחר שנים מספר, העברתי אם מקום הלימוד שלי לבית המדרש של מכון הלכה ברורה, אף שאיני נמנה עם חברי המכון. הרב לא עשה מכך עניין, ואׅפשר לי לשבת שם ולתפוס שולחן. היתה זו הזדמנות לראות הרב מידי יום מגיע למכון, מניח את הקלסר שלו על השולחן, ויושב ללמוד תמידים כסדרם.
הרב מאד אהב סדר, ולא היה יכול לראות בלגן. בבית המדרש של המכון רגילים לקיים מניינים של מנחה או ערבית בשש וחצי אחר הצהריים. המתפללים רגילים להזיז כסאות וסטנדרים לפי הנוחות שלהם, וכך רגיל היה שנוצר בלגן. כשהרב היה מגיע בבוקר למכון, הוא קודם כל היה מתחיל לסדר. זה היה מביך מאד, ועודד אותי לנסות לסדר בעצמי, לפני שהרב מגיע.
הירושלמי אומר, ש'אין עושים נפשות לצדיקים, דבריהם הם זכרונם'. הרב הרגיש בבית במכון, והיה מדבר חפשי על כל מה שהוא רצה. וכך יכולנו להכיר את משנתו בשלל נושאים. אביא כאן מקצת ממה ששמעתי, ויהיו דברי הרב זכרונו:
פשט גמרא - הרב שינן לנו שאין דבר כזה 'פשט גמרא'. אתה שומע אנשים שאומרים 'אני לא רוצה להסתבך בלימוד, אני לומד פשט גמרא'. אין דבר כזה 'פשט גמרא' - יש שיטות ראשונים: זה הפשט לפי רש"י, זה הפשט לפי תוספות, זה הפשט לפי הרמב"ם. כך שכשאנחנו לומדים עיון, אנחנו לומדים פשט. לאור זאת, מובנת האמירה הבאה:
תלמוד ירושלמי - הרב אמר שהוא רוצה לפרוש אחרי שהלכה ברורה יגמרו את הבבלי. עם הירושלמי הוא לא רוצה להתעסק, כי אין עליו ראשונים.
הלכות מרן הרב זצ"ל - הרב מאוד החשיב את פסיקותיו של מרן הרב זצ"ל. בעיניו היה ברור שאנחנו תלמידי הרב לא רק באמונה, ולא רק בגמרות של הלכה ברורה, אלא גם בהלכה. הוא סיפר במכון, שבתור הרב של ירושלים הוא רצה שיכתבו 'מהדרין' על היתר מכירה בשמיטה, אבל סיפר שאמרו לו שכותבים 'מהדרין' רק על מה שכולם אוכלים.
ועוד בעניין זה - מרן הרב זצ"ל, בתשובה על שמן שומשומין, פסק שמותר לאשכנזים לאכול בפסח קטניות, אם גם במקרה והם היו דגן, הם לא היו מחמיצים. בדרך כלל אין לחידוש זה משמעות מעשית, כי את הקטניות מבשלים במים. את הרב אריה שטרן הטריד, אם נוכל, לאור פסיקתו זו של מרן הרב, להתיר לאשכנזים לאכול פריכיות אורז בפסח. לצורך העניין הרב התקשר לאדם שמכיר את הליך הייצור. אותו אדם, סיפר שיש שלב שבו הגרגרים של האורז עוברים לזמן קצר בתוך קיטור. הרב קבע, שכיון שהתהליך אינו יבש לגמרי, הוא לא יתיר.
פלטה בשבת - הרב סבר שמותר להניח מאכלים על הפלטה רק לפני שבת. אבל בשבת עצמה אין להניח שום דבר על הפלטה, משום 'מחזי כמבשל'. וסברתו היתה, שהפלטה היא מקור חום, ולשים מאכל על מקור חום, זה הכי מחזי כמבשל שיכול להיות.
כתבי מרן הרב - הרב הדגיש שלימוד 'הרב' זה לימוד 'אורות' ו'אורות הקודש'. בעין איה יש דברים יפים, והוא גם מביא משם, אבל לא זה 'הרב'. 'הרב' זה 'אורות' ו'אורות הקודש'.
ובאותו עניין - הרב העלה פעם שאלה בפני חברי המכון, מה העניין הרעיוני שעומד מאחורי התרת נדרים. אמרתי, שיש למרן הרב הסבר על כך בפנקס י"ג [אות ד]. הרב הגיב, שיש לו קושי עם כתבים של מרן הרב שיצאו שלא על ידי הרב צבי יהודה או הרב הנזיר.
אלו דברים שהרב זצ"ל כתב לעצמו במחברת, ואי אפשר לדעת אם באמת היה מוציא אותם כפי שהם, שהרי הם לא עברו ביקורת לא של מרן הרב עצמו, לא של הרב צבי יהודה ולא של הרב הנזיר. אמרתי שהרעיון שכתוב שם נראה לי יפה בכל אופן, והרציתי אותו לרב. הרב התווכח איתי לגבי הרעיון, אבל נראה היה שלבסוף ההסבר שלי התקבל על דעתו. לאחר מכן הבאתי את הספר, והרב קרא את הדברים בפנים.
חבל על דאבדין. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
הרב שאולי גרינפלד הוא אברך בישיבת מרכז הרב ונותן שיעור בישיבת ההסדר מורשת יעקב