“קוֹל קָרָא, וְהָלַכְתִּי" - יש משפטים שמלווים אדם שנים, ויש רגעים שבהם הם פתאום מקבלים משמעות חדשה.
חזרתי בימים האחרונים ממסע ייחודי בעקבות הציונות, מסע שעבר בבודפשט, ברטיסלבה, וינה ובאזל - תחנות בחייו של הרצל ובסיפורה של התנועה הציונית. אבל יותר ממסע היסטורי, זה היה מסע של שאלות על זהות, אחריות ומשמעותה של ציונות בימים האלה.
אם תשאלו אותי מה משנה עולמות, התשובה שלי בדרך כלל תהיה חינוך. חינוך, חינוך, חינוך. כאשת חינוך וכחוקרת לגיל הרך אני מאמינה בזה בכל ליבי. אבל במסע הזה התחדדה בי גם ההבנה שלפעמים אדם אחד, מחשבה אחת או מעשה אחד יכולים לשנות עולם שלם.
עמדנו על מדרגות האוניברסיטה בווינה, ביקרנו באנדרטה לזכר יהודי הונגריה שנרצחו בשואה, ושם שמעתי הסבר מדויק יותר לביטוי “ליל הבדולח" “פרעות נובמבר". פתאום הבנתי שוב כמה לשפה יש כוח בזיכרון הלאומי. כשהחברים אמרו קדיש הרגשתי דמעות עולות. לא בגלל העבר בלבד, אלא בגלל ההמשכיות. בגלל היכולת של עם שלם להמשיך לעמוד, לזכור, להתפלל ולבנות.
בבית הספר היהודי פגשנו תלמידי תיכון שדיברו בכנות על השאלה האם להישאר באירופה או לעלות לישראל. אחת התלמידות אמרה משפט שלא עזב אותי: “אם כולם יעזבו, זה ייתן תחושה שהם ניצחו." המשפט הזה חידד עבורי שציונות היום איננה רק עלייה לארץ או סיסמאות. ציונות עכשווית היא אחריות. היא הבחירה לשמור על הבית שלנו, לחזק את החברה הישראלית, לבנות כאן קהילה, חינוך, תרבות וערבות הדדית.
פגשנו גם דיפלומטים ישראלים שפועלים בעולם בתקופה מורכבת במיוחד, ושמעתי מהם עד כמה מדינת ישראל משמעותית ליהודים בכל מקום. בערב צפינו יחד עם הקהילה הישראלית בשיר הישראלי עולה לגמר האירוויזיון, והיה מרגש לראות איך גם רחוק מהארץ הלב נשאר כאן.
הייתה לי זכות גדולה להיות שותפה למסע הזה יחד עם חברים וחברות רציניים, ערכיים ומעוררי השראה, בעלי תפקידי ניהול בכירים, במסגרת תכנית משמעותית מבית הקרן למנהיגות ציונית, בשיתוף מרכז שזר ונציבות שירות המדינה.. המפגש בין אנשים מעולמות שונים, כולם מחויבים בדרכם לחברה הישראלית ולעם היהודי, העניק למסע עומק נוסף של מחשבה, אחריות ותקווה.
דווקא בתקופה של מחלוקות, כאב וחוסר ודאות, המסע הזה הזכיר לי אמת פשוטה: יש לנו ארץ נהדרת. היא לא מובנת מאליה. היא דורשת מאיתנו אחריות, שיח, ערכים ואמונה בדרך.
ציונות איננה רק סיפור של עבר. היא הבחירה היומיומית לשמור על הבית שיש לנו.
הכותבת היא מומחית לגיל הרך ולחינוך מודע טראומה, מרצה במכללת מכללת אפרתה, חברת המועצה לגיל הרך, חברת הנהלה בעמותה למען הילד בגיל הרך, חברת מועצת עיריית ירושלים לשעבר, ומתנדבת בארגון Early Starters International, הפועל להקמת מרחבים בטוחים לילדים ומשפחות בזמני משבר ומלחמה.