יש לי חבר שיש לו אחות בת 41 רווקה ואתמול הוא סיפר לי משהו נפלא:
לפני שנה, בשבועות, הבן הבכור שלו, שלומד באחת מישיבות העילית של הציונות הדתית סיפר לו שהוא רוצה ללכת לקראת שבועות ולהתארח באחת מהישיבות הגדולות בארץ שבהם מקיימים 'שטייגען' (מצב של לימוד תורה שבו בחור הישיבה לומד בדבקות מבלי הסחות דעת) מיוחד:
לא ניכנס לזה שהבן שלו באמת נער מיוחד, כלומר כמה מתבגרים אתם מכירים שמגיעים לאבא שלהם ואומרים להם שהם רוצים ללכת וללמוד תורה באחת מהישיבות המפורסמות של העם היהודי.
ניכנס ברשותכם למה שחבר שלי סיפר לי שהלך אחר כך. לדוח שיח ביניהם כאשר הבן שלו אמר לו:
"אבא, בטח יש רעש גדול בשמיים כשמאות בחורים מרעידים את בית המדרש עם הלימוד שלהם...".
חבר שלי הסתכל עליו וענה לו: "אתה צודק. אני מניח שיש באמת רעש גדול בשמיים מלימוד התורה שהולך בישיבת 'מרכז', 'הר המור', 'חברון' או פוניבז'.
אבל אם אתה רוצה לראות איך נראה נחת רוח לפני הקב"ה, אז למרות שאף אחד עדיין לא מינה אותי לדובר של אלוהים, אני אגיד לך תוכל לראות את הנחת רוח הזו:
אם תלך פעם לדירה של אחותי הרווקה ותצפה בה מדליקה נרות משמן זית זך, שתדע שאז, ברגעים הטהורים והקדושים הללו, מתקיים נחת רוח גדול מאוד לקב"ה ושאגה גדולה שנשמעת מסוף העולם ועד סופו.
ואם תתקרב אליה, תוכל בוודאי לחזות בדמעות שיורדות לאותה רווקה ולתפילה שהיא מתפללת שיוצאת היישר מעומק ליבה הפצוע.
תפילה שלא נופלת בכהוא זה מתפילת חנה המקורית. תפילה של רווקה שמתחברת למיליוני יהודים בכל העולם ובכל הדורות שלמרות כל המכות וההשפלות והחיים שמעכו אותם "ובכל זאת שמך לא שכחנו".
הסתכלתי על חבר שלי. הוא עצר והתרגש. העיניים שלו דמעו. הוא המשיך: "כמה רווקות ורווקים יש לנו שלמרות שיש להם את כל הסיבות שבעולם לעזוב הכול ולהגיד לקב"ה:
וואלה אלוקים, תודה רבה. שילמנו את חובנו לחברה. חיכינו וחיכינו וכלום ושום דבר. אין עתיד. אין ישועה. רק ביזיונות. והשפלה.
ובכל חג וליל הסדר ושבועות אנחנו צופים וצופות בכל האחייניות הקטנות שלנו שהחלפנו להם חיתולים עוקפות אותנו בסיבוב ומתחתנות ויולדות ואנחנו מה?
ובכל זאת שמך לא שכחנו! והנה אנחנו למרות הכול עומדות כאן ומדליקות נרות ומראות שאנחנו איתך אלוהים, בלי תנאים ובלי חשבונות. ככה. כמו שאנחנו.
ואם רק ר' לוי יצחק מברדיטשוב היה כאן, בטח הוא היה אומר שרק דמעה אחת של רווק או רווקה כזו, שווה כמו אלף סוללות 'כיפת ברזל', 'חץ' ו'שרביט קסמים ביחד'".
הוא שוב עצר. לקח נשימה עמוקה. שתה מים ועצר.
ואז הוא סיפר לי שבאותו חג שבועות אחותו הרווקה הגיעה אליהם לחג ובפעם הראשונה הילד שלו, הקפיד בפעם הראשונה להביט בה מדליקה נרות ואחרי שהיא הדליקה נרות הוא הסתכל עליה ואחותו של חבר שלי, הסתכלה על אחיין שלה בפליאה ולא הבינה מה נסגר איתו ולמה הוא עומד שם כמו איזה פוץ ומסתכל עליה והאחיין המתוק הזה פשוט המשיך להסתכל עליה כשהגמרא בידיים שלו ובסוף הברכה שלה, הוא ניגש אליה וביקש ממנה ברכה והיא לא הבינה מה נפל עליו ולמה שתתן לו ברכה למה היא איזה רב מקובל? אבל הוא התעקש ואמר לה:
"תעשי לי טובה, פשוט תני לי ברכה וזהו!"
והיא עצמה את העיניים ונתנה לו ברכה ולאחר מכן הילד שלו לקח כיסא וסטנדר ובמשך רבע שעה למד גמרא ליד הנרות שהדודה הרווקה המאוחרת שלו הדליקה והיו ספוגים בדמעות ובכאב שלה ובסיום הוא אמר לחבר שלי שיצא לו ללמוד תורה בהרבה מקומות אבל הפעם, הפעם הוא הרגיש התעלות גבוהה במיוחד.
שבועות מגיע ואם יצא לכם בדרך לסבב שיעורי התורה שלכם, לפגוש ברווקה או רווק, אולי ליד 'בית אביחי' או 'יקר', כדאי לכם לעצור רגע ולבקש מהם ברכה.
אומרים שהדמעות שלהם עושות רעש גדול בשמיים.