בראיון לערוץ 7 מתייחס תא"ל במיל' ארז וינר, בעבר מפקד צוות התכנון האופרטיבי בפיקוד דרום, לאתגר רחפני הנפץ הגובה מישראל מחירים כבדים בגוף ובנפש.
בראשית דבריו קובע וינר כי האמירה לפיה מדובר באתגר ללא מענה היא אמירה שגם אינה מדויקת וגם אינה משרתת את העניין, כהגדרתו. לדבריו, מדובר באיום שהמענה לו אינו מושלם כפי שאיומים אחרים, כולל זה של הטילים המגיעים אלינו מאיראן, הם איומים ללא מענה מושלם. "הרצון להגיע למענה מושלם יכול להביא אותנו לקריסה כלכלית".
וינר מציין כי איום הרחפנים אינו חדש והכרנו את השימוש בו כבר במלחמת רוסיה אוקראינה ומאז הלך האיום והתפתח כאשר גם צה"ל עושה שימוש ברחפנים במגוון תפקידים ובהצלחה משמעותית. עוד הוא מדגיש כי גם רחפני הסיב, אותם רחפנים המופעלים דרך סיב אופטי הנמתח לאורך 10-15 קילומטרים ומקשה על סיכול תנועתו של הרחפן, גם איום זה כבר נראה בעבר וניתן היה להתכונן אליו טוב יותר.
באשר לדרכי ההתמודדות עם האיום, אומר וינר כי אסור לנו להיות משועבדי טכנולוגיה. אל לנו לחשוב שאם אין פתרון של לחיצת כפתור שפותח ברפאל אין לנו מענה. קיים מענה והוא מתחיל ברמת חיילות הפרט של החייל הבודד. תרגולים בסיסיים ועמידה בנהלים מוכרים זה עשרות שנים בתרגולי הצבא, יכולים להביא לצמצום משמעותי של חשיפת הלוחמים לאיום ולפגיעה.
"זה מתחיל במשמעת מבצעית שבה לא מתקהלים, כשכלי תקול פורקים ממנו ומתרחקים, לא שוהים בצפיפות שמאפשרת פגיעה", ועוד, אומר וינר ומזכיר תרגולי כיתות ומחלקות בהם בכל כוח ממונים תצפיתנים לארבע רוחות השמים וכאשר הם מזהים איום מהאוויר הם קוראים והכוח מוצא מחסה, נשכב ומרים מקלעים עם הרגליים ופותח בירי לעבר האיום. כך גם שמירת מרווחים בתנועה, תכנון ציר תנועה נסתר, הימנעות מחשיפה. הימנעות משהייה במקומות צפויים ועוד. לזאת מצטרפות הגנות כדוגמת גדרות התיל והרשתות לרמה המחלקתית-פלוגתית ובמקביל, הוא משוכנע, פועלים מיטב המוחות היצירתיים בישראל על מנת למצוא מענה טכנולוגי נוסף.
על כל אלה אמורה להתווסף השלמה בדמות הפן ההתקפי, וכאן מציין וינר את חשיבות הצבת קו הגבול על הליטני, קו גבול קצר בארבעים אחוז מזה הקיים ומאפשר שליטה ותצפית לעבר מוקדי השיגור של מרגמות ורחפנים, מה שירחיק אפשרות של פגיעת רחפנים בשטח ישראל. באשר ליכולת התגובה מול אתרים מהם שוגרו רחפנים, משוכנע וינר שמהלכים צבאיים שכאלה אכן נעשים ואכן אנו שומעים על תקיפות ופינויי כפרים שנועדו לביצוע תקיפות שכאלה הן במקומות בהם הרחפנים מיוצרים, הן בצירי התנועה שבהם הם משונעים לקראת תקיפה והן באתרים מהם הם משוגרים לתקיפה.
באשר לתפיסה אסטרטגית זו הרואה בקו הליטני את קו הגבול ההכרחי לעת הזו, אומר וינר כי לצערו הוא אינו רואה שצה"ל שועט לכיוון זה או אפילו ששעט לכך בעבר, כאשר כוחות רבים הרבה יותר היו בשטח דרום לבנון. ההתקדמות שקיימת נעשית בצורה מהוססת ובכיוונים שונים. להבנתו קיימת דחיפה מהדרג המדיני לכך אך הדברים עדיין לא מתורגמים לפעולות מבצעיות בשטח.