לקראת חג מתן תורה מתארחת באולפן ערוץ 7 מעיין הד, אשת אברך, לשיחה על חייה של משפחת אברך הסובבים סביב עולם התורה.
"חיים של אברכים זה אור. חיים מוארים באור התורה", היא אומרת ומציינת כי יתכן והמשפט נשמע גדול ועוצמתי אך מאחוריו מציאות חיים שבה משעות הבוקר ועד הלילה ההתנהלות מתרחשת סביב ומתוך עולמה של תורה. "זה משפיע על כל רובד של החיים, על חינוך הילדים, על הזוגיות ועל כל קבלת ההחלטות. תמיד ישנה התחשבות במה אבא עושה כי יש בזה ערך, זה משהו גדול ממך, משהו שלא יכול להידחק לצד אלא מרכז החיים. זה תופס נפח ומשמעות ואנחנו שמחים בזה".
ועם זאת, חיי משפחת אברך כוללים גם תשלום מחירים כאלה ואחרים המשתנים ממשפחה למשפחה. "יש מחירים כלכליים. זו לא משכורת של אדם עובד, בוודאי לא במקצועות מתגמלים", היא אומרת ומיד מדגישה כי בהיבט זה, הכלכלי, קיימת סיעתא דישמיא לא מובנת שמאפשרת את קיום המשפחה. מחיר נוסף נוגע לדעת הקהל, ליחסי הציבור של משפחת האברך, "יש יותר בדידות, שם מרגישים פחות מקום של כבוד", מספרת מעיין בכנות.
לומד התורה ומשפחתו, אומרת מעיין, לא נמצאים באור הזרקורים, אינם זוכים לטקס מיוחד או למדים מיוחדים שמעניקים הדרת כבוד ללומד ומשפחתו, ועם זאת ההבנה היא שלימוד התורה הוא "ברכה לעם ישראל. אנחנו לא עושים את זה ממקום פרטי. אנחנו לא מפתחים קריירה בשביל עצמנו. זה בשביל עם ישראל והגאולה, ומתוך כך יוצאים לעולם לחיי המעשה מתוך המטען שהם ספגו. אנחנו צריכים אנשים כאלה בעולם המעשה של הכלכלה ושאר המקומות".
מעיין מספרת גם על שאלות בנוסח 'מתי תעשה עם עצמך משהו' שאותן פוגש האברך ממי שפחות מבינים את מהות ומשמעות הלימוד והקדשת החיים בעולמה של תורה. "אנחנו צריכים את האנשים האלה, אל תורידו להם ואל תפנצ'רו להם את הרוח... בואו נתמוך באנשים האלה וניתן להם את הכוחות".
רגעים נוספים של חוסר הבנת משמעות הלימוד היא פוגשת באירועים שאליהם בעלה אינו מגיע בגלל לימוד התורה. רבים יכולים להבין ולהכיל היעדרות של קצין או של רופא, אבל מתקשים להבין מדוע לומד תורה אינו יכול להגיע לאירוע, הרי לכאורה זמנו בידיו, "אבל אני רוצה להגיד להם שהזמן שלו לא בידיים שלו, אלא בידיים של הקדוש ברוך הוא...".
וגם בהיבט הפרטי-אישי-משפחתי היא מוצאת את עצמה שוקלת אם נכון לקרוא לבעלה מבית המדרש על מנת יסייע לה כי היא לא יכולה עוד לבד, או שאפשר עוד קצת להתאמץ כי חשוב יותר שיישב וימשיך ללמוד. הרגעים הללו צורבים גם בילדים הקטנים שבבית את הבנת ערך לימוד התורה המעצב גם את חייהם שלהם.
את דבריה היא חותמת בפנייה לבחורות הצעירות החוששות מחיים לצד מי שכל חייו ילמד תורה, ומציעה להבין שההתחלה היא צעד אחד קטן ובהמשך, בכל שנה בוחנים את המציאות מחדש אם היא טובה ומתאימה לזוג. "כל זמן וכל שנה של לימוד הם זמן יקר, גם אם זה יסתיים אחרי שנה, שנתיים או שלוש".