85 שנים חלפו מאז נהרג דוד רזיאל, מפקדו הרביעי של האצ"ל שכונה 'אלוף בן ענת', בפעולת קומנדו בשליחות הצבא הבריטי בעיראק. על הפעולה ההיא ועל המפקד שהיה גם תלמיד ישיבת מרכז הרב ולמד בחברותא עם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שוחחנו עם חוקר המורשת סא"ל במיל' גדעון מיטשניק.
"חודש מאי 41 הוא מאי השחור בעקבות שתי פעולות בסמיכות זמנים, פעולת הכ"ג-הכ"ד שבה נעלמו אנשי הפלמ"ח עם הקצין הבריטי, והפעולה בה נהרג דוד רזיאל שהתחיל את דרכו בהגנה, היה שותף לפרישה והקמת האצ"ל ובגיל 28 היה למפקד האצ"ל. עליו אמר ז'בוטינסקי שזה האיש שלו הוא ציפה".
בראשון בספטמבר 39' היה דוד רזיאל עצור יחד עם מנהיגי אצ"ל נוספים שנעצרו לילה קודם לכן. בכלא הבריטי הוא מקבל החלטה שתביא בסופה לפילוג האצ"ל. הוא כותב למפקד הצבאי הבריטי ולראשי המנדט ומציע להם שיתוף פעולה עם האצ"ל במלחמה נגד הגרמנים. במקביל הוא מנחה את ממלא מקומו להפסיק את כל הפעולות נגד הבריטים ואכן כרוז מתפרסם באותו יום ובו ההנחיה להפסיק את הפעולות הללו.
באוקטובר 39' מוזמן דוד רזיאל למפגש עם בכירי המנדט בירושלים ומציג בפניהם את הצעתו לשיתוף פעולה נגד הגרמנים, אותם הוא רואה כאויב מספר אחת. זמן מה לאחר מכן משתחררים מהכלא שאר מנהיגי האצ"ל, אך הקו שאותו מוביל רזיאל, הקו הרוויזיוניסטי אותו מוביל זאב ז'בוטינסקי, אינו מקובל על מי שהיה שותפו להקמת האצ"ל והנהגתו, אברהם שטרן פורש ומקים את הלח"י. הפרידה הארגונית גורמת גם לקרע אישי בחברות בין השניים. אנשי הלח"י לוקחים מהאצ"ל אמצעי לחימה ותחמושת כמו גם את תחנת השידור של האצ"ל.
בקיץ 1940 צרפת נכבשת על ידי הגרמנים וממשל וישי הפרו גרמני משתלט על סוריה ולבנון, מה שמחליש מאוד את מעמדה של בריטניה באזור. בצבא הבריטי מחליטים להוציא פעולת קומנדו בעיראק, שם יפוצצו את מיכלי הדלק של חיל האוויר הגרמני. הפעולה מוצעת לרזיאל שמשיב בחיוב ומארגן חוליית קומנדו בת ארבעה אנשים בפיקודו, בחוליה "שלושה יעקב", מרידור, סיקא אהרוני וטרזי.
לפעולה יוצא רזיאל עצמו שאינו שועה להפצרות מפקדי האצ"ל שלא לצאת. הוא בוחר לצאת בעצמו גם מתוך תפיסת ה'אחרי' וגם מתוך הרצון האישי לפגוע בחאג' אמין אל חוסייני ולהגן על יהודי עיראק. הארבעה יוצאים משדה התעופה בתל נוף. שניים מהם, חיילים פשוטים, לא יודעים שמפקד החוליה שלהם הוא גם מפקד האצ"ל.
לאחר הנחיתה מסבירים להם שהתכנית השתנתה, ובמקום משימת החבלה הם יוצאים למשימת איסוף מודיעין לקראת הקרב בפלוג'ה.
מיטשניק מסביר את הבחירה הבריטית להשתמש בכוח קומנדו עברי, כמו גם בלוחמי הסירה מהפלמ"ח, כחלק מהתפיסה לפיה נכון להסתייע בכוחות מקומיים, ועם זאת הוא אינו שולל את הסברה לפיה הבריטים העדיפו לסכן כוחות שאינם בריטיים ולהצמיד לכל כוח שכזה קצין בריטי לפיקוח וליווי, מה שיצמצם את הסיכון לאנשיהם.
החוליה מגיעה לקטע של חציית נהר בדרכם לאיסוף המודיעין. יעקב סיקא ויעקב מרידור חוצים את הנהר, רזיאל והקצין הבריטי חוזרים לאחור ברכב, אך זמן קצר לאחר שעלו על הרכב עולה לאוויר מטוס גרמני שמפציץ את הרכב. כאשר השניים חוזרים ממשימתם, מרידור מספר לחבריו על כך שהגופה שלידה הם עומדים היא גופת מפקד האצ"ל.
מיטשניק מציין כי סיקא מקבל משימת איסוף מודיעין על בגדאד. המידע שאסף מגיע לצבא הבריטי שסביב העיר, אך הם נכנסים אליה רק יומיים אחרי הפרהוד בו נטבחו רבים מיהודי הקהילה. מרידור וטרזי שבים לארץ ישראל ומרידור מתמנה למחליפו של רזיאל בהנהגת הארגון. האתגר היה קשה לנוכח ההערצה לה זכה רזיאל מפקודיו והארגון כולו עבר תקופת התאוששות מורכבת. כאשר התחזק כוחם של הבריטים מול הגרמנים התחזקה הקריאה לחדול את שיתופי הפעולה עם הבריטים ואכן, בהובלת מנחם בגין, שקיבל את הפיקוד על האצ"ל בשנת 44' שב הארגון להוביל שורת פעולות נגד הכוחות הבריטיים.
גופתו של רזיאל נותרה בעיראק במשך שנים עד שנאותו העיראקים להעבירה לבית עלמין בקפריסין, ובלבד שלא תובא לארץ ישראל. לימים, כחבר כנסת ביקש מנחם בגין מההגמון הקפריסאי לאשר את העלאת עצמותיו של רזיאל. הבקשה הפכה לבקשה רשמית של ממשלת ישראל וארונו הובא לקבורה בהר הרצל.