חידת שושני, כך מכונה חידתו של הגאון המסתורי המוכר בפי רבים ממפענחי דמותו כהלל פרלמן, תלמידו של הרב קוק שזכה לשבחים נדירים במכתבי הרב קוק אליו, והיה מורה לאנשי הגות ופילוסופיה מובילים ובהם עמנואל לוינס, אלי ויזל, שלום רוזנברג ואחרים.
בין מסעותיו המסתוריים בארץ ישראל שהה שושני-פרלמן גם בקיבוץ סעד, שם מסר שיעורים בפילוסופיה במשך תקופה קצרה. בראיון מיוחד לערוץ 7 מספרת אחת מוותיקות הקיבוץ שביקשה לשמור על עילום שמה, על המפגשים ההם עם הדמות המסתורית שהותירה אחריה סימני שאלה רבים.
"שושני הגיע אלינו בשנות השישים. הוא היה דמות מוזרה. אפוף במין חסידות שכזו. דרש פרטיות. לא היה מוכן לאכול איתנו בחדר האוכל. לא הסכים שמישהו יראה איך הוא אוכל... הוא התגלה כתלמיד חכם כשהתחיל ללמד דברים באדיקות ובשכל. הוא היה עסוק בקבלה", היא מספרת ומציינת כי לסעד היא עצמה הגיעה בגיל 18 בשנת 1951.
שושני קיבל חדר בקיבוץ ובו התגורר. "באותה תקופה כל משפחה הייתה חיה בחדר והילדים היו בבית הילדים. הוא היה דמות מוזרה", היא אומרת ומספרת על שניים מחברי הקיבוץ שהתנדבו להיות אתו בקשר ו"הם אמרו שהוא גאון. כל מי שלמד אתו אמר שהוא גאון ויודע הכול ויש לו המון ידע בפסיכולוגיה, בקבלה, במדעים. אני עצמי לא יכולתי להעריך. שמעתי כמה שיעורים אבל לא הבנתי אותו... כנראה שאני לא מספיק אינטילגנטית...", היא אומרת וצוחקת. "הבנו שהוא דמות מוזרה ומרתקת. הוא משך אנשים בידע שלו".
השיעורים בהם השתתפה היו שיעורים בפילוסופיה, תחום בו היא מתעניינת, אך תוך כדי השיעור ,הוא היה מגיע לסוג של ניתוק... הבנו שהוא דמות קבלית ואנחנו לא ממש מעניינים אותו... אנחנו לא ברמה שלו".
"אני לא יודעת מי סיפר לו על קיבוץ סעד. הוא סיפר שהוא מעדות המזרח, וסיפר שהוא מפולניה. אחר כך שמענו ששמו פרלמן. הוא עזב את המשק ואני לא יודעת מה היה בגורלו. היה חבר ששמר אתו על קשר ואחר כך הוא נעלם. זו הייתה דמות מרתקת. חיפשנו אותו ולא ידענו איפה הוא. יום אחד הוא ממש נעלם והלך אולי לגור במקום אחר... אולי לא היינו ברמה שלו...".
"לא ידענו מה ההיסטוריה שלו. לא ידענו ממה הוא בורח. הרגשנו שהוא בורח ממשהו. הוא מחפש תשומת לב וכנראה שהוא מצא אותה כאן אבל כנראה שזה לא הספיק לו או שלא היינו ברמה האינטלקטואלית שלו", היא מספרת ומציינת כי בשיעוריו של שושני השתתפו לא יותר מ-5-6 חברים וזאת כחלק מהשיעורים המתקיימים בקיבוץ בתחומים שונים ביהדות.
להערכתה שושני שהה בקיבוץ לא יותר מחודש וכשם שהגיע באופן פתאומי כך גם נעלם. "בכל פעם שראיתי שכתבו עליו בעיתון, צחקתי ואמרתי שראיתי אותו. הוא היה תמיד מכסה את הפנים שלו בטלית, שלא יראו את הפנים שלו. הייתה לו נראות קבלית כזו. הוא היה בעיניי דמות טראגית. לא היה לו בית, וכששאלו אם יש לו משפחה הוא לא סיפר ולא אמר מאיפה הוא בא. הוא לא רצה לספר... דמות מסתורית שהגיעה בצורה מופלאה ועזבה אותנו בלי שום פירושים. זו דמות לספר, הצדיק הנעלם...".
עוד היא מוסיפה ומספרת על שושני כמי "שהיה שוהה בעולמות עליונים. אנחנו בני אדם שעובדים, חולמים, נושמים ולומדים ויש לנו רגליים על האדמה, אבל עליו לא הרגשנו שיש לו רגליים על האדמה... הרגשנו שהוא קצת מרחף, אבל התייחסנו אליו בהרבה הערכה וכבוד כי הוא נראה היה לנו אדם מיוחד".
"מי שנתקל בו ראה שמדובר בדמות מעניינת מאוד", היא אומרת ומצינת כי באופן כללי קיבוצה, סעד, שימש כמעין תחנת מעבר לרבים שהתגוררו בקיבוץ במשך מספר חודשים עד שהתמקמו במקומות אחרים, וכך אירע שאנשים מעניינים ומרתקים חלפו ועברו במקום.