במסגרת ציון יום הסטודנט הלאומי, נערך היום (שלישי) דיון בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, שעסק במציאות המגדרית והלהט"בית בקמפוסים בישראל.
במהלך הדיון התפתח עימות חריף סביב דבריה של הדוקטורנטית ברוריה בן שחר, שהשתתפה בדיון מטעם תנועת בוחרים במשפחה של ארגון חותם.
בן שחר מתחה ביקורת על אופי הדיון וטענה כי באקדמיה מתרחבת תופעה של סימון מחקרים וביקורות מדעיות כ"להט"בופוביה", דבר שלדבריה פוגע בחופש המחקר וביכולת לקיים דיון פתוח.
במהלך נאומה הופרעה בן שחר מספר פעמים על ידי חברי כנסת ומשתתפים נוספים בדיון. לאחר שבן שחר ניסתה לסיים את דבריה היא הוצאה מהדיון, ומ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ עדי עזוז, אף הבהירה במהלך הדיון כי "כל מי שיביע עמדה שמתפרשת כלהט"בופוביה יצא מהוועדה ולא יינתן לו לדבר".
בדבריה בוועדה הדגישה בן שחר כי היה לה חשוב להגיע לוועדה כדי להשמיע קול שכמעט ואינו נשמע כיום באקדמיה.
לדבריה, "לצערי במובנים מסוימים, גם היום יש תחומים שבהם עצם מעלה את שאלות נתפסת כמאיימת. בדרך שעליו מתבסס הדיון היום נכתב כי קיימת בעיה בכך שטיעונים המוצגים כאמת מדעית תופסים מקום מרכזי בשיח הציבורי ושנעשה שימוש במחקרים ובמאמרים נגד הלהט"ב. אבל, כמו שכולנו יודעים, באקדמיה מחקר איננו איום. מחקר הוא הבסיס לדיון רציני. קיימים כיום מחקרים וביקורות מדעיות המעלים שאלות קשות בנושאים של מין, השפעות חברתיות, טיפולים רפואיים בלתי הפיכים לקטינים והטיות מחקריות. אפשר להסכים עם המסקנות ואפשר לחלוק עליהן, אבל אי אפשר להכריז שעצם קיומו של מחקר ביקורתי הוא להט"בופוביה".
בדבריה הציגה הדוקטורנטית שאלות בנוגע לחופש המחשבה במוסדות להשכלה גבוהה, "מכל אלה עולה שאלה בסיסית: האם האקדמיה אמורה לעודד חשיבה ביקורתית או לכפות אחידות אידיאולוגית? האם במחקר רפואי על מחלות לב בנשים יהיה מותר לחוקרים לדון בהבדלים ביולוגיים מבלי לחשוש מסנקציות? האם סטודנטים כמוני צריכים לחשוש שחסימת גישה למערכות אקדמיות ישמש כאמצעי לכפיית אג'נדות? פגשתי את זה".
"סובלנות אמיתית אינה דורשת מכולם לחשוב את אותו הדבר, היא דורשת לאפשר גם מחלוקת. ואם המטרה היא באמת החלה של כל קבוצת מיעוט, אז אולי הגיע הזמן לדאוג על הזכויות של הסטודנטים הג'ינג'ים", סיכמה בן שחר את דבריה שכאמור הובילו לסערה בוועדה ובאיומים להוצאתה.
יו"ר ארגון בוחרים במשפחה מיכאל פואה אומר בתגובה לדיון: "דוקטורנטית מגיעה לכנסת ומעזה לומר אמת פשוטה: מחקר הוא לא פשע. שאלות הן לא שנאה. נתונים הם לא 'להט"בופוביה'. אבל בדו"ח ובשיח סביבו מתברר דבר מסוכן: לא רוצים חופש מחקר, רוצים חופש רק למי שמיישר קו. מי שחוקר, שואל או מציג נתונים שלא מתאימים לאג'נדה הפרוגרסיבית מסומן מיד כחשוך, מסית או מסוכן. כך לא נראית אקדמיה. כך נראית אינקוויזיציה מודרנית. המאבק כאן הוא לא רק על סוגיית הלהט"ב. המאבק הוא על הזכות לחשוב, לחקור ולדבר בלי פחד. ברגע שהאמת מוכפפת לאידיאולוגיה, הדמוקרטיה והמדע הופכים לכלי תעמולה".