"מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר. ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים" (רות רבה).
מגילת רות, שאותה אנו קוראים בחג השבועות, נפתחת במשבר לאומי עמוק. בשעת רעב ועוני קשים שתקפו את בית לחם, בוחר אלימלך, שהיה מגדולי ועשירי הדור ומפרנסי הקהילה, לעזוב הכל ולרדת למואב עם משפחתו. חז"ל והמפרשים מרחיבים על דמותו של אלימלך, ומדייקים עבורנו באיזו תחתית מוסרית התחיל מסעו. אלימלך, כך מסבירים, הבין שבשעת הרעב והמצוקה יגיעו אליו העניים לבקש עזרה, ולכן קם וברח מפניהם. בשעת צרה, במקום להנהיג ולתמוך, הוא דאג אך ורק לעצמו, לנוחותו ולממונו. הוא נטש את קהילתו, את השבט שלו - בית יהודה, ואת האומה כולה. הוא בחר לרדת דווקא למואב, אומה שעל פי המסורת המקראית מייצגת את ההיפך המוחלט מחסד והכנסת אורחים - ההיפך המוחלט מה-DNA הייחודי של עם ישראל ושל מידת החסד של אברהם אבינו.
הטעות השורשית הזו, ההתייחסות לכסף ולמעמד כמטרה ולא כאמצעי, הובילה לטרגדיה איומה. הגלגל התהפך, אלימלך ושני בניו מתו, ונעמי שבה לבית לחם חסרת כל. "אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'", היא זועקת. המשפט הכואב הזה מתמצת את ההבנה העמוקה שנופלת עליה: דווקא כשבעלה ובניה מתו וכל רכושה העצום נלקח ממנה, היא מבינה מהי המלאות האמיתית ומהי היציבות החשובה באמת בחיים. היא מוחלת על כבודה, ושבה כאלמנה ענייה ואם שכולה למקום שממנו יצאה כאישה עשירה ורבת השפעה שיכלה לכלכל עיר שלמה, ובלבד שתחזור הביתה, לקהילה, לעם.
מנקודה שפלה זו מתחיל תהליך של תיקון עולם באמצעות החסד של רות ושל בועז, אנשים שלא נשארים אדישים לרגע לסבלו של האחר ופועלים על פי צו מצפונם הפנימי. מי שמכוונת את הדברים מאחורי הקלעים היא נעמי, שמבינה את תפקידה ופועלת לתקן את חטא משפחתה. רות שמה את רצונותיה האישיים בצד שוב ושוב. היא דבקה בחמותה המבוגרת והבודדה למרות המחיר האישי הכבד, ויוצאת ללקט שיבולים כאחרונת העניות כדי שלנעמי יהיה המשך. באופן קיצוני, רות עושה בדיוק את ההיפך מאלימלך ומעם המוצא המואבי שלה.
כך גם בועז, המתואר במגילה כ"איש גיבור חיל". גבורתו לא נמדדת בניצחונות בשדה הקרב, אלא במלחמת החיים - במוסר, ביושר, בצניעות ובעדינות שבהם הוא מתייחס לרות. הוא מציע לה מזון ויחס, מגן עליה מהצקות, מתייחס אליה באצילות ומקיים את מצוות הייבום. רות ובועז, יחד עם נעמי, מלמדים אותנו כי המלאות האמיתית בחיים היא הבחירה להתמסר לעיקר - למערכות יחסים, להזדהות עם כאבו של הזולת, ולפעול מתוך נתינה, רכות והתמסרות.
דווקא עכשיו: יוצאים מעצמנו, מחזקים משפחות, ובונים תקווה. לתרומות לחצו כאן>>>
בעולם המודרני, כולנו מתהלכים במסע הזה, עסוקים בשאלה מה ימלא אותנו ומה יביא שמחה לחיינו. לעיתים קרובות אנו מציבים לעצמנו מטרות צרכניות או כלכליות ומאמינים שאם רק נשיג את "זה" - סכום מסוים בבנק, בית חדש או החופשה ההיא - נהיה מאושרים ומלאים. הדבר בולט במיוחד במצבים של חוסר ודאות משבריים, שבהם הנפש מחפשת במה לאחז.
כמי שמלווים מטעם ארגון פעמונים משפחות רבות הנמצאות במצוקה כלכלית בדרכן להבראה, אנו פוגשים את התופעה הזו יום יום. במסגרת הליווי שלנו, המומחים והמתנדבים אינם אומרים למשפחה "את זה אתם לא צריכים". התפיסה שלנו שונה. אנו מעודדים כל אדם ומשפחה לחשוב תחילה על הערכים והרצונות העיקריים בחייהם, ומתוך כך לבחון את סדר העדיפויות: מתי אנו קונים מתוך צורך אמיתי ומתי מתוך רצון? ואם מדובר ברצון - אנו מזמינים אותם לבדוק מה משפיע עליו. האם זה נובע מלחץ חברתי, מכאב פנימי שלא קיבל מענה, או אולי ממשוואה מוטעית שיצרנו בדרך אל האושר? קנייה מתוך רצון היא בסדר גמור ואפילו טובה, כל עוד היא נעשית בבחירה מושכלת ולא מתוך דחף פנימי שעלול להוביל לחרטה ולסחרור. מתוך מודעות והתבוננות פנימית, נוכל לנהל את הכסף והבחירות שלנו בצורה נכונה יותר, כזו שנותנת מענה אמיתי לערכים שלנו.
ובפן הלאומי - התקופה הנוכחית מאתגרת את כולנו. עוד צו 8, עוד משפחות מגויסות, המורל הלאומי חווה עליות ומורדות, והמלחמה המתמשכת מקשה עלינו לצאת מעצמנו שוב ושוב ולשלם את המחירים הכבדים לאורך זמן. אך במקביל, אנו רואים סביבנו ניסים גלויים ותעצומות נפש אדירות של כל חלקי העם המדהים שלנו.
ד"ר יעל ציגלר בספרה "רות - מניכור למלוכה", מיטיבה לתאר את המסר העמוק שטמון במגילה: "רות ובועז מלמדים אותנו כיצד שני אנשים יכולים לפעול על פי צו מצפונם ובניגוד לניכור החברתי ולאדישות השוררים סביבם. בכך הם פותחים את האפשרות להביא קץ למצב זה של העדר אחריות והעדר תקווה, ולסלול את הדרך לקראת חברה מתפקדת, שבה תוכל האומה להקים בית חזק ומאוחד".
הקריאה במגילה קוראת לכולנו, גם עכשיו במיוחד, להמשיך לחפש סביבנו מי צריך אותנו - נפשית, פיזית וכלכלית. המגילה, שהחלה בשפל מוסרי, מסתיימת בפסוקים של תקווה ובלידתו של דוד המלך. ייתכן שזהו תפקידו של הדור שלנו, שבוחר פעם אחר פעם לצאת מעצמו ומאזור הנוחות שלו. מאות אלפי מילואימניקים ובנות זוגם בוחרים לסכן את חייהם ואת היציבות התעסוקתית והמשפחתית שלהם, מתוך צו מצפוני עמוק של דאגה לכלל ישראל. לצדם, רבבות מתנדבים פועלים ללא הרף למען המשפחות השכולות, הפצועים, היתומים והמפונים.
אנחנו בפעמונים פועלים כל השנה עם אלפי המתנדבים המסורים שלנו לחיזוק היציבות הכלכלית של משקי הבית בישראל. מאז פרוץ המלחמה פתחנו מענים מיוחדים לנפגעים, ואנו מתמודדים עם גל פניות חסר תקדים של משפחות שנקלעו לסחרור ומבקשות עזרה והכוונה. גם בשעות הקשות הללו, אנו בוחרים להמשיך בדרכם של רות ובועז - להעצים, להעניק, לכוון ולהדריך, כדי שלכולנו יהיה פה עתיד טוב יותר.
מאחלת לכם ולכל עם ישראל חג שמח, ובשורות טובות. שרון לוין, מנהלת ההסברה של ארגון פעמונים.
דווקא עכשיו: יוצאים מעצמנו, מחזקים משפחות, ובונים תקווה. לתרומות לחצו כאן>>>