הרוגי מלכות? "רק את הטובים ביותר"? איך בכלל מתנחמים?
בן בכור למשפחה מדהימה. אח לשלושה - כולם מעולים. ממובחרי החבורה. בעל ושותף לרואי. אבא למעיין, שהביט בך בהערצה, ורק לאחרונה התחיל לקרוא לך בשם הכל כך פשוט והכל כך טבעי - אבא.
שלושים וקצת משפחות קבעו את ביתן על ההר בשכונת היובל בעלי. מתוכן שישה הרוגים בתוך חצי יובל שנים. עשרים אחוז. מספר שאי אפשר להכיל. מטובי טובי בנינו. עילית שבעילית.
זכינו להיות שכנים שלך. זכינו להכיר אותך בכל שלבי החיים. תמיד היית מקור לשאיפה, לגאווה ולהשראה שקטה. לא מתוך רעש, לא מתוך החצנה, אלא מתוך ענווה. הייתה בך שלמות של נוכחות. אדם שמקומו מורגש גם בלי צורך בדיבור.
היו לנו שיחות, בעיקר בענייני צבא ולחימה, על רקע שירות מילואים ממושך מדי ומלחמה שהתארכה והתארכה. כבר חשבנו שהיא קרובה לסיומה, אבל היא תעתעה. וגם אותך היא גבתה.
מסופר על רבי יוסף קארו, בעל ה"שולחן ערוך", שבספר "מגיד מישרים" שאל מדוע לא זכה למדרגת הרוגי מלכות. והתשובה שקיבל מהמגיד הייתה שיש מדרגות עליונות כל כך, שגם אדם שזכה להעמיד לדורות את ה"שולחן ערוך" עדיין ראה בהן פסגה נשגבה. שרק נהיה בפרופורציה.
ואנחנו עומדים כאן מול נפילתך, איתמר, ומבינים מעט מן המעט. יש חיים של שליחות, ויש מסירות נפש שמרימה את האדם אל מקום שאין לנו באמת כלים למדוד. נפלת בקרב, אבל לא ירדת. נשארת גבוה. גבוה מאוד.
איתמר, מי ייתן וביושבך שם עם הפמליה של מעלה, תסנגר עלינו כאן. תן כוח לאשתך ולילדך. חזק את הוריך, את אחיך ואחותך, את הסבים והסבתות ואת המשפחה כולה.
שלח רפואה שלמה לפצועים, ונחמה לעם שנושא את דגלו בגבורה, בכאב ובאמונה גדולה.
איך נפלו גיבורים. איך נפלת, איתמר. וכמה גבוה נשארת. יהי זכרך אור מכוון לנו. אמן.