אלישבע גת מתארחת באולפן ערוץ 7 ומשתפת בסיפור ההתמודדות המשפחתית והאישית לצד בעלה איתמר גת, שנפצע באורח קשה בלבנון לפני כשלושים שנה.
בדבריה היא מבקשת לחזק גם את בנות זוגם של פצועי המלחמה הנוכחית ולספר מניסיונה על החיים לצד פציעה קשה.
אלישבע פותחת באירוע הפציעה שאירע בערב ליל הסדר של אותה שנה. איתמר היה לוחם בכוח מגלן שעלה לפעילות מבצעית בלבנון. הוא עוד הספיק לבער חמץ לפני שהכוח נכנס לעמדת הסוואה עם מכשור מיוחד ומותאם למשימה. טיל נ.ט. נורה לעברם עוד לפני שהספיקו להתמגן. "איתמר חטף את כל ההדף ונפגע פגיעה רב מערכתית".
החובש, מספרת אלישבע, היה צמוד אליו והחל מיד בטיפול. הפינוי מהמקום היה מורכב, אך הוא הגיע לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם שכב כשהוא מחוסר הכרה במשך כמה שבועות, וכשהתעורר החל הליך ארוך של שיקום ולימוד מחדש.
"הפציעה שלו כללה קטיעה גבוהה מאוד של רגל ימין ופגיעת ראש משמעותית שיש לה הרבה משמעויות כמו שיתוק חלקי בצד השני של הגוף וקושי קוגנטיבי שהשתפר במהלך השנים". בעזרת הוריו ניסה הליכים של התאמת פרוטזות גם בארץ וגם בחו"ל.
אלישבע אז עדיין לא הכירה את איתמר. לאחר שירות לאומי בלוד ביקשה ממנה חברה להציע מישהי להיכרות עם פצוע צה"ל. אלישבע שמעה עליו פרטים נוספים והחליטה לעשות את מה שלא עשתה עד כה מעולם, והשיבה שהיא עצמה מוכנה לנסות ולהכיר אותו. זאת למרות פער של שבע שנים ביניהם. היא עצמה עדיין אינה בטוחה אם ההצעה לא הוצעה עבורה בגלל פער הגילאים או שהיה זה "תרגיל" שיביא אותה להציע את עצמה.
"חשבתי שמי שעבר פציעה כזו הוא אדם מאוד מיוחד ועם כוחות מאוד מיוחדים. כך הכרנו. איתמר היה אז עם פרוטזה, כך שראיתי אדם שעומד על שתי רגליים, חתיך, חמוד מאוד, לומד לימודי ארץ ישראל, בחור משכיל והרגשלי שיש לנו חיבור טוב", היא משחזרת ומספרת על הפעם הראשונה בה ראתה את איתמר ללא הפרוטזה. "ראיתי אותו מופיע עם רגל אחת וזו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי את משמעות הפציעה, אבל צלחנו את זה כי כשמכירים את הבן אדם זה כבר לא משנה. מסתכלים על מי שהוא. הפציעה היא דבר משנה חיים אבל האדם עצמו לא נפגע וזה כולל את מה שהוא אוהב, את החלומות שלו, האופי שלו, ההומור שלו שאולי אפילו משתבח".
כעבור מספר חודשים התארסו איתמר ואלישבע ובהמשך החלו ללמוד לחיות יחד על כל השלכותיה של הפציעה, התמודדות שלא הסתיימה עד היום, כשלושים שנה אחרי. "זו פציעה שהיא סיפור חיים בהמשכים. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אתו מעכשיו ועד מאה ועשרים. זה אומר הרבה מאוד שיקום פיזי לשמר את הגוף, ניסיונות בלתי פוסקים להתאים פרוטזה. היו לנו הרבה סבבים בגרמניה ובארה"ב. היו פעמים שזה הצליח אבל לא החזיק יותר מכמה חודשים".
בנקודה כלשהי של ההתמודדות החליט איתמר שהוא רוצה לעבור הליך של הארכת עצם בארה"ב, וזאת בהבנה שהתהליך יימשך שנה, אך הוא נמשך שבע שנים. "תהליך ארוך שמצריך השלמות לניתוחים והליכי החלמה. מדובר במשהו מאוד מורכב", היא אומרת ומספרת על הקהילה היהודית שם שתמכה בהם לאורך השנים ההן. עם זאת היא מדגישה כי בשנים הללו למדו היא ואיתמר לעזור זה לזה ולהיות עצמאים.
החזרה לארץ אחרי שבע שנים הייתה ללא פרוטזה ולמעשה עם אכזבה גדולה, אך גם כעת, אחרי שנים לא פשוטות בארץ, שנות קורונה ומלחמה, איתמר עדיין לא מוותר על החלום שלו להמשיך ולנסות שוב וגם כיום הוא בוחן סוג חדש של טיפול להתאמת פרוטזה.
לבני הזוג גת 12 ילדים ואלישבע מספרת על התמיכה והעזרה שלהם כחלק בלתי נפרד מהבנייה האישית והמשפחתית.
העובדה שאיתמר נמצא בבית הפכה אותו לאב נוכח באופן משמעותי הרבה יותר מהמקובל ובכל תחום. "ביום יום יש אתגרים. זו לא פציעה קלה נפשית או רגשית. לאיתמר יש הרבה מאוד כוחות נפש, אבל זה משהו משנה חיים, משהו שמלווה מהרגע שקמים מהמיטה ולא יכולים לעמוד על שתי רגליים, לא יכול להכניס את הקניות הביתה ולא להוריד משהו ממקום גבוה, צריך לקרוא לאחד הילדים שיבוא לעזור ולחכות שיבוא".
עם זאת ממליצה אלישבע גת לצעירות שלהן מוצעים פצועי המלחמה הנוכחית, להתבונן באדם פנימה על אף שאין להתכחש להשפעת הפציעה על היומיום. "האדם מאחורי הפציעה הוא אותו אדם. קודם, הכירו את האדם וגלו מיהו. הרבה פעמים מגלים שהאדם נשאר אותו אדם ואפילו גילה בתוכו כוחות נוספים. יש כאן גיבורים שמתמודדים וראויים, הם עושים מאמץ רב יותר מכל אדם אחר כדי להשיג את מה שהם משיגים וזה הופך אותם להיות אחרים בצורה טובה יותר".