הבחירות לכנסת הבאה מטרידות אותי מאד. גם הבחירות - ויותר מזה התוצאות שלהן. לא מחשש שהשמאל יעלה לשלטון.
זה מטריד אבל לא הכי מטריד. גם לא החשש שתקום שוב ממשלה עם החרדים. אני מתפלל שזה לא יקרה, אבל זה לא הדבר המטריד ביותר.
מה שבאמת מטריד אותי, וישנם לכך כבר סימנים בשטח - זה חוסר הלגיטימציה הצפוי לתוצאות הבחירות מהצד המפסיד, וזה נכון לשני הצדדים. אני באמת מוטרד מכך שהצד המפסיד בבחירות, בין אם הוא מהקואליציה הנוכחית ובין אם הוא באופוזיציה הנוכחית, יצטט בגאון את דבריו של יצחק בן אהרון אחרי בחירות המהפך בשנת 1977: "אינני מכבד את הכרעת הבוחר". (בן-אהרון, אגב, לא התכוון שהוא לא יקבל את הכרעת הבוחר מבחינה דמוקרטית, אלא שהוא לא רוחש כבוד למצביעים, אבל כן מקבל את התוצאה. אמירה חמורה מפני עצמה, אבל לא ערעור על המהלך הדמוקרטי).
לפני 6 שנים, ב-6 בינואר 2020, צפינו בהשתאות כאן במדינת ישראל, כמו בכל העולם, בהסתערות של תומכי טראמפ על גבעת הקפיטול, בניין הקונגרס האמריקני, בניסיון של נשיא ארצות הברית דאז דונלד טראמפ, שזה עתה הובס בבחירות לנשיאות, לבטל את תוצאות הבחירות בהן זכה יריבו ג'ו ביידן. טענת טראמפ ואנשיו, שכולם הבינו שמדובר בטענות שווא - למעט טראמפ עצמו שעד היום משוכנע בכך - היתה שהבחירות נגנבו באמצעות מכונות הצבעה מזויפות, הונאה בבחירות וקנוניה קומוניסטית בינלאומית.
טראמפ לחץ על ראשי משרד המשפטים כדי שאלו יערערו על תוצאות הבחירות ויצהירו בפומבי שהבחירות זויפו. כשבקשתו נדחתה דירבן את תומכיו, גם אם לא בקריאה ישירה אלא באמצעות רמזים עבים, להסתער על הקונגרס ולנסות לשבש את התוצאה באלימות. אירוע שנתפס כניסיון הפיכה של הנשיא המפסיד. לקח לארה"ב זמן רב להתאושש מהתמונות הללו.
למרות שמדינת ישראל היתה נתונה בעצמה באותן שנים בסחרחורת של בחירות בלתי נגמרות, ללא הכרעה ברורה, התחושה בציבור הישראלי היתה: אצלנו זה לא יכול לקרות. אצלנו לפחות יש אמון בהחלטת ועדת הבחירות המרכזית. אחרי הבחירות לראשות הממשלה ב-1966, כששמעון פרס הפסיד את הבחירות לנתניהו על חודו של חצי אחוז, הוא לא ניסה לטעון שהיו זיופים, למרות שהיו 'לשונות טובות' שניסו לשכנע אותו לערער על התוצאות בחשד לפלילים. פרס סירב וקיבל את הדין.
אחרי בחירות 2019, כשמפלגתו החדשה של נפתלי בנט 'הימין החדש' לא עברה את אחוז החסימה בגלל שחסרו לה 1400 קולות, בנט בדק שוב את הפרוטוקולים ואת המספרים - אבל לא מחשד שהיו זיופים מתוכננים, אלא מחשש שהיו טעויות בספירה. כשהתברר שלא היו הרבה טעויות כאלו, וכמות הטעויות שכן נמצאו לא מתקרבות ל-1400 קולות, קיבל את הדין. האמון בוועדת הבחירות המרכזית היה מושלם.
בשבועות האחרונים ישנם סימנים מדאיגים לכך, שהבחירות הבאות צפויות להתקבל בחוסר אמון של הצד המפסיד. באופוזיציה המתנגדת לנתניהו מתכננים לארגן 'רכבת אווירית' שתביא ארצה עשרות אלפי ישראלים מחו"ל, כולל כאלו שכבר שנים לא גרים בארץ אבל שומרים על האזרחות הישראלית, כדי שיצביעו ויטו את הכף לטובת השמאל. אמנם מדובר באזרחים ישראלים, אבל הם כבר שנים מנותקים מההוויה הישראלית, לא שותפים למאמץ הביטחוני ולתרומה הכלכלית של אזרחי ישראל, ולמרות זאת הצבעתם תכריע לגבי החיים כאן בארץ, בעוד הם ימשיכו ליהנות ממנעמי חו"ל. (הנימוק שלהם, אגב, הוא שהחלטות ממשלת ישראל בימינו, במצב של אנטישמיות גואה, משפיעים גם על יהדות התפוצות, ובעיקר על ישראלים השוהים בחו"ל, ולכן זכותם המלאה להיות שותפים בקביעת המדיניות הישראלית). בקואליציה, מנגד, יצאו ביוזמת ח"כ עמית הלוי לקמפיין תחת הכותרת 'הרוב קובע - יוצאים להילחם על הדמוקרטיה', שמלבד שהוא מתוכנן לדאוג שכל בעלי זכות ההצבעה תומכי הימין יגיעו לבחירות, הוא מכשיר את הקרקע לעירעור על הלגיטימיות של תוצאת הבחירות אם האופוזיציה תשיג את רוב חברי הכנסת.
ומעל לכל, אובדן האמון במערכת המשפטית, ובמיוחד בבית המשפט העליון, זולג לאבדן אמון בוועדת הבחירות שבראשה עומד השופט העליון נעם סולברג. זה ניכר בהתנגדות של הליכוד לגבי מינוי מנכ"ל ועדת הבחירות, אחרי פרישת המנכ"לית הקודמת, מהלך שכבר יצר סדק מסוכן באמון בוועדת הבחירות המרכזית, סדק שעלול להתרחב.
אם יש סכנה אמיתית לדמוקרטיה, זו הסכנה: עירעור על הלגיטימיות של תוצאות הבחירות לכנסת. זה עלול ליצור משבר דמוקרטי שמדינת ישראל עוד לא חוותה.
כדי לסכל את הסכנה, על כל ראשי המפלגות להודיע כבר עכשיו, באופן הכי צלול, שיש להם אמון מלא ומוחלט בשופט העליון נעם סולברג, לכל הדעות שופט מקצועי, ישר ואמין, שעל הרקע שלו ומקום המגורים שלו אין צורך להוסיף מילים. הכל גלוי. השופט סולברג הוא אחד הבודדים מבית המשפט העליון שרוב הציבור, ורוב המערכת הפוליטית, נותנים אמון מלא ביושרו והגינותו, ועל כן כל הכרעה שלו על תוצאות הבחירות חייבת תהיה להתקבל בלי שום פקפוק. את ההחלטה הזו אסור להשאיר לכאוס שעלול להשתרר אחרי הבחירות. זו חייבת להיות הסכמה כוללת כבר עכשיו, לא רק לפני שהקלפיות נפתחות, אלא לפני שמערכת הבחירות יוצאת לדרך באופן רשמי.