הורים מעטים יודעים באמת מה מסתתר בספרי הלימוד של ילדיהם, ומסתבר שמדובר במידע משמעותי ביותר לעיצוב תפיסת עולמו של התלמיד הישראלי.
מי שבחן את הסוגיה והגיע למסקנות מטרידות הוא פורום 'הורים מעורבים'. יו"ר הפורום, עורכת הדין אודליה קדמי, מספרת על כמה מהממצאים שזוכים ליחס אדיש מהציבור הישראלי, על אף חשיבותם.
"הפורום הוא יוזמה שהגיעה מהשטח, הורים פנו אחרי שהבינו שקורים כאן דברים מטרידים מאחורי הקלעים והם לא מודעים להם", אומרת קדמי ומציינת את מטרותיו העיקריות של הפורום: "אנחנו רוצים לעודד הורים לשאול שאלות ולדרוש ממנהלים ומורים לבוא בשקיפות, ולהתחיל להשפיע על מה שקורה כי להורים יש אמירה בנוגע למה שהילדים לומדים".
קדמי מספרת על סדרת סרטונים שהראשונים בה כבר הופצו ו"חושפים את קצה הקרחון כדי לייצר שינוי תודעתי. יש הורים שחושבים שהחינוך הופרט והעברנו את החינוך לגורם מקצועי והקריאה שלנו היא להחזיר את האחריות להורים".
"ביום ירושלים הוצאנו סרטון שמראה שתחת מקצוע תרבות ישראלית יהודית באתר מט"ח, אתר שמשמש את משרד החינוך, מלמדים שירושלים שייכת לשלוש דתות. הורים חושבים שמלמדים את הילדים שלהם תרבות יהודית ישראלית ובתוך המקצוע הזה מתעכבים על איסלאם ונצרות. אפשר ללמד את זה, אבל למה תחת תרבות יהודית?", היא שואלת וקובעת כי מדובר רק בדוגמה אחת מרבות.
"מי שמפתח את המקצוע הזה הם חוקרים ומומחים שמגיעים ממכוני מחקר פרוגרסיבים עם נטיות שמאל מאוד חזקות, רבים מהם מהזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי והדגש הוא פחות על מסרים יהודיים ויותר על תיקון עולם ומסרים כלליים שמנכיחים אותם דרך תרבות יהודית, פרשנות מודרנית פרוגרסיבית שמותאמת לתפיסתם והם מנכיחים אותה דרך תרבות יהודית".
"הורים בזרם הממלכתי חילוני רוצים שהילדים ילמדו על מסורת וחגים בלי השפעות זרות, וכשהילד לומד על ירושלים שילמד על הקשר ההיסטורי ועל איך זה מובא בתנ"ך. במקום זה הוא לומד על חשיבות העיר לדתות האחרות ולמה צריך לכבד אותן. היהדות הופכת למשהו שולי לחלוטין".
קדמי מציינת כי מי שעמד בראש מט"ח עד לפני כשנתיים הוא סגן נשיא הקרן החדשה לישראל ומי שפיתח את מקצוע התרבות היהודית-ישראלית היה פרופ' רון מרגולין, איש מכון הרטמן, מינוי של בנט כשר חינוך, מידידי הג'יי סטריט שמתבטא בצורה מאוד בעייתית על מדיניות ישראל. הוא אמנם מצא את דרכו החוצה ממשרד החינוך, אבל התכנים שהוא כתב נותרו במערכת. כך נוצר פער בין מי שמבקש להנחיל מדיניות במשרד החינוך לבין התוצרים והחומרים שנשארים במשך שנים, והיום הילדים שלנו לומדים את מה שכתבו אותם פקידים עם השקפות מאוד מסוימות שמתכתבות עם הזרם הפרוגרסיבי ועם השקפת שמאל קלאסית וזרמים רפורמיים וקונסרבטיביים. זה מה ששולט היום באותם מקצועות תרבות יהודית ואת זה ההורים חייבים לדעת".
ולא רק ההורים אינם מודעים לתכנים הללו, אלא גם התלמידים ולרוב גם המורים שמקבלים רשימת ספרי לימוד ואינם מתעכבים על שאלת הגורם שניסח את החומר וכתב אותו. קדמי מציינת כי בדיקה תגלה שמרבית הכותבים מכיעים ממכונים כמו הרטמן, אורנים, טלי ואחרים, "גופים שהם עתירי ממון, פרוגרסיבים מאוד, ואת היהדות היפה הפשוטה והמסורתית הילדים לא פוגשים, וזה פשע. ההורים חייבים לדעת את זה ולדרוש שיחזירו להם את היהדות, את החיבור הציוני לאומי".
קדמי מספרת כי בשבועות הקרובים ייחשפו עוד ועוד ממצאים שהפורום מגלה. "זה קצה הקרחון וזה מטריד מאוד. מכניסים הרבה תכנים בעייתיים כמו בספר שמדבר על השלום ומתמקד בדמותו של האפיפיור או בקטעים מהקוראן".
"אני קוראת להורים, דברו עם הילדים על מה שהם לומדים ותדפדפו בספרים, תסתכלו על התמונות ועל ראשי הפרקים. הרבה פעמים אלו דברים שקופצים לעין", היא אומרת ומספרת על אחד המקרים בהם "אל ג'זירה מופיעה באחד הספרים כחלק משיח על תקשורת".
"אחד הדברים שנדבר עליהם הוא נושא תכניות גפן, תכניות העשרה חיצונית שנמצאות בסמכות המנהל ובמימון משרד החינוך. המנהל בוחר איזה תכניות להביא והבחירות לעיתים מדאיגות מאוד, זו ממש פרופגנדה לילדים. הורים חייבים לדעת שיש להם אמירה, הם יכולים להשפיע ולמחות . אם יש תכנית שנויה במחלוקת אפשר להגיד לא", אומרת קדמי ומציינת את האבסורד בו עבור טיול שנתי נדרשים הורים לחתום על מסמכים ואישורים לרוב, בעוד על תכנים בעייתיים או שנויים במחלוקת שנכפים על התלמיד למרות שמדובר בתכנית העשרה, ההורים כלל לא יודעים על כך ואיש לא מבקש את אישורם לכך.
לשאלתנו אם הפורום נמצא בקשר עם מקבלי ההחלטות, מספרת עו"ד קדמי: "אנחנו בשלבים מתקדמים של גיבוש קבוצות כדי ליצור כוח שמגיע מהשטח ולהפעיל אותו כלפי מעלה". עם זאת, היא אומרת, "אני לא יודעת עד כמה לנבחרי הציבור יש את הכוח לעשות את השינוי הנדרש. אנחנו בשלב הבנת הבעיה וההיקף שלה. כשנבין עם מה אנחנו מתמודדים אפשר יהיה להתחיל לחשוב על פתרונות ואז נגייס את נבחרי הציבור".
"הכוונות למעלה טובות מאוד, אבל הן פוגשות בפקידות חזקה ביותר. במשרד החינוך יש שליטה חזקה של הפקידות באופן שכמעט מנטרל את היכולת של השר להניע מדיניות. על כל דבר קטן יש מלחמה, ולכן חשוב שתהיה תנועת מלקחיים מנבחרי הציבור ומהשטח, מההורים. אם תהיה תסיסה ודרישה מהורים זה מה שיביא את השינוי הגדול".
לדבריה מה שנדרש הוא הרבה מעבר לרפורמה. "צריך כאן שינוי עומק, ברמה של כמעט לפרק ולהרכיב מחדש, ולא רק רפורמה, כי התכנים נכנסו בצורה מאוד מתוחכמת". דוגמה לקושי להנחיל שינויים במערכת מציגה קדמי בלימודי התנ"ך: "היה ניסיון יפה של שר החינוך קיש להכניס תנ"ך, אבל כשזה מגיע למציאות בפועל יש בתי ספר שאצלם תנ"ך לא נמצא במערכת. אנחנו פוגשים התנגדות גדולה במערכת, ולכן ההורים חייבים להיות נוכחים. אי אפשר להפקיר את הזירה הזו".
קדמי מדגישה כי הקריאה מגיעה כל הזמן מהשטח: "אני מקבלת הרבה פניות ומרגישה שהורים מרגישים את החוסר, יש צמא גדול לתכנים יהודיים ולחיבור ושייכות בעיקר אחרי השבעה באוקטובר, אבל זה נמנע מהילדים שלנו".