בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה החלטה חריגה בפרשת דייר שסירב לחתום על פרויקט תמ"א 38 בבניין מגוריו.
ההליך עסק בדרישת יתר בעלי הדירות לחייב את הדייר להצטרף להסכמה לפרויקט, בטענה כי כלל הדיירים כבר חתמו עליו למעט אותו שכן שהוגדר כ"דייר סרבן".
עו"ד רענן בר און, שייצג את הדייר יחד עם עו"ד ורד כהן, סיפר לערוץ 7 כי בעלי הדירות פנו למפקחת על רישום מקרקעין וביקשו שתחייב את הדייר לחתום על ההסכם או שתמנה את עורך דינם לחתום במקומו. מנגד טען הדייר כי חלוקת התמורות בפרויקט אינה שוויונית וכי הוא מקבל תמורה נמוכה מזו של יתר הדיירים.
הטענה התבססה על ההיגיון לפיו לא ניתן לתת בתמורה לכל דייר מספר מטרים שונה. שמאי מטעמו של הדייר קבע כי אכן התמורה שהוצעה לדייר המסרב הייתה פחותה מאשר לשאר הדיירים.
"המפקחת מינתה שמאי מטעמה, שמאי אובייקטיבי שיקבע איזה שמאי צודק, של הדייר או של שאר הדיירים, ויקבל את שכרו משני הצדדים, אלא שהשמאי שמינתה המפקחת קבע שבעל הדירה שאנחנו מייצגים לא מקופח ומקבל תמורה שוויונית ואולי אפילו עודפת", מספר בר און המציין כי בדרך כלל כאשר בית משפט או מפקחת ממנים ממונה אובייקטיבי מטעמם הם נוטים לאמץ את חוות דעתו כנציגם, וגם במקרה זה הנטייה הראשונית הייתה לאמץ את חוות דעתו של אותו שמאי שמונה בידי המפקחת.
"ניהלנו חקירה נגדית אינטנסיבית כדי להוכיח שהוא טועה ומטעה", אומר עו"ד בר און ואנחנו מבקשים ממנו הסבר מדוע היה צורך בחקירה שכזו ולא די במדידת המטרים בכל דירה בבניין. בר און מסביר כי הדירות אינן שוות, "יש דירה עם גינה בקומת הקרקע, יש דירת מרתף, יש דירה עם מרפסת גדולה ויש דירות בקומות גבוהות וצריך לתרגם למטרים את המרתף, המרפסת וכו'. עולה השאלה כמה שווה מטר במרתף מתחת לקרקע ללא חלונות ביחס למטר בנוי מעל הקרקע בתל אביב, במושב או במקום מרוחק יותר. המקדם משתנה ממקום למקום, ואין טבלה שמשייכת את החישוב למקום כלשהו".
באופן תקדימי קיבלה המפקחת את חוות דעת השמאי מטעם הדייר ובחרה למחוק חלקים מחוות דעתו של הממונה שהיא עצמה מינתה. בעקבות כך פסקה פיצוי לדייר בגובה של 650 אלף שקלים לבד משכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט. כל זאת עד לפני מספר חודשים, אלא שהדיירים לא אמרו נואש והחליטו להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.
הדיירים טענו בערעור שטעתה המפקחת ובידיהם חוות דעת של השמאי שהיא עצמה מינתה ולפיה הוא לא קופח והיה עליה להקפיד שלא לסטות מאותה חוות דעת, ובוודאי לא לאמץ את חוות דעתו של השמאי של הדייר הסרבן.
עורכי הדין בר און וכהן הציגו את עמדת הדייר ובסופו של דיון קיבלה השופטת לימור ביבי את עמדתם והמליצה לדיירים לחזור בהם מהערעור על מנת למנוע ממנה מתן פסק דין שיחייב אותם בהוצאות משפט כבדות ביותר. הדיירים יצאו להתייעצות ובסופה החליטו למשוך את הערעור. "בכך הפך פסק הדין לחלוט", חותם בר און את סיפור השתלשלות האירועים ומציין כי משרדו מוצא את עצמו לא פעם מתייצב לצד יזמים כאשר דיירים סרבנים מציגים דרישות סחטניות לתמורה גבוהה על מנת שיאותו לאשר את המיזמים. הפעם הם מצאו את עצמם בצידה השני של המערכה המשפטית, כאשר דייר הוגדר כסרבן שלא בצדק.