התהליך הרוחני של אלונה רוטם החל מחיפוש פשוט אחר בית כנסת כדי לשמוע מגילת אסתר. המפגש המקרי עם שליח חב"ד בשכונת בבלי בתל אביב, שהציע לקרוא עבורה את המגילה באופן אישי, הפך לפתח למסע עמוק אל עולם החסידות.
"הייתי בשוק מהנתינה האינסופית של השליחים" היא משחזרת. משם, התפתחה מערכת יחסים קרובה עם משפחת השליחים שהפכה למשפחה מאמצת, ודרכה גילתה את תורת הרבי מלובביץ' ואת הפנימיות של היהדות.
אלונה מתארת את הקשר עם הרבי ככזה שמשלב בין דרישה אינסופית לבין חמלה עמוקה. היא מציינת את השיחות של הרבי שבהן הביע שברון לב על כך שהגאולה טרם הגיעה, מסר שחיבר אותה דווקא למקום של חמלה עצמית.
"למדתי חמלה עצמית דרך חב"ד," היא מסבירה, "ההבנה שהשם אוהב אותי כמו שאני, בלי קשר להישגים או למצוות שסימנתי עליהן וי, היא האוגן שלי." עבורה, העבודה הרוחנית היא לנסות לפעול מתוך שמחה וטוב לבב, ולא מתוך תחושת עבדות מעיקה.
במהלך המלחמה, אלונה שירתה כקב"נית במילואים של גדוד יס"ר גולן. היא מתארת מציאות מורכבת שבה היא האישה היחידה בגדוד של גברים דתיים, המתמודדים עם חוויות קשות ומסירות נפש. "האנשים שם הם הכי מסורים ואיכותיים, עם הומור שחור קשוח שמהווה כלי הישרדותי", היא אומרת. תפקידה היה לשמש עוגן ולסייע ללוחמים לשמור על חוסנם הנפשי כדי שיוכלו להמשיך לתפקד כבעלים וכאבות גם לאחר המראות הקשים שפגשו בשטח.
די-ג'יי של הנשמה: לרפא דרך התדר
לצד עבודתה הסוציאלית הקלינית, אלונה מנהלת עסק כדי-ג'יי, תחום שהחל כתחביב והפך לשליחות של ממש עם פרוץ המלחמה. לאחר שהתנדבה במיון ובמרכזי סיוע לניצולי מסיבת הנובה, היא החלה לתקלט בהתנדבות לחיילים במוצבים ובבסיסים בכל הארץ - מהכרמל ועד שדה תימן. "הבנתי שזו השליחות שלי - לשמח לוחמים רגע לפני הכניסה לעזה," היא מספרת.
המוזיקה, לדבריה, היא כלי לריפוי הנפש שמצליח להשקיט את המערכות העייפות ולשדר למוח מסר של רגיעה גם בתוך הסטרס של המלחמה.
אלונה רואה את עצמה כחלק מדור ה"סלשרים" - אנשים שאינם מגדירים את עצמם דרך מקצוע אחד בלבד, אלא משלבים מספר תחומי מומחיות. בין הטיפול הקליני, שירות המילואים המאתגר והמוזיקה שהיא יוצרת, היא מוצאת חוט מקשר של נתינה וניסיון להביא אור ושמחה לעולם, תוך שהיא מזכירה לעצמה תמיד: "השם רוצה שאני אהיה שמחה, ובשמחה הזו נמצא החופש האמיתי".