יש משהו אירוני, כמעט קוסמי, בעיתוי שבו מתלהט מחדש הוויכוח על חוק הגיוס ויעדי הגיוס של המגזר החרדי. הקריאה בטקסט המקראי הפותח את ספר "במדבר", מציבה מראה צלולה מול הפוליטיקה העכשווית הממחישה את ניתוקה מערכי היסוד שמציבה היהדות.
ספר במדבר אינו רק יומן מסע נדל"ני. הוא מסמך יסוד סוציולוגי המתאר את קורות העם והתגבשותו. לאחר יציאת מצרים ומתן תורה, הושלמו אירועי נטיעת כלונסאות היסוד המקדימות בבניין האומה בא' בניסן היום בו הושלמה מלאכת הקמת המשכן.
30 יום לאחר מכן ב - א' אייר, כשרוח השכינה השורה בתוכם מקבלת ביטוי פיזי, נוחת הציווי האלוהי על מפקד צבא העם. ציווי המעביר למעשה את שרביט היוזמה ולקיחת האחריות לכל העם. לא במקרה, אייר הוא גם החודש בו לאחר אלפי שנים, תחודש העצמאות היהודית המסמלת יוזמה ולקיחת האחריות.
ציווי מפקד כלל העם לצבא המתייחס להמון העבדים הגלותי שזה עתה יצא ממאות שנות גלות מצרים, לא ניתן בחוק גיוס גורף עמוס סנקציות, לא בתקנות או בהחלטת ממשלה שניתנות לביטול בהתאם ללחצים קואליציוניים, אלא בצו אלוהי ישיר: "שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל... מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל".
צו שהדרך למימושו תעבור דרך שלבי הכנה מקדימים הדרושים לשיקומו של המון העבדים והכנתו לחיים בוגרים ריבוניים ועצמאיים בארץ ישראל. הכנה מדורגת שתימשך ארבעה עשורים ותמומש רק בדור הבנים.
ואכן, מלחמת עמלק הייתה הסנונית הראשונה לשינוי. עדיין לא "כל העם צבא", משה מצווה את יהושע "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק". נבחרת מצומצמת נשלחת לקרב בו תידרש עדיין התערבות אלוהית גלויה אותה מסמלת תמונת משה המניף את ידיו הנתמכות על ידי אהרון וחור לשמיים, כדי לאפשר את הניצחון. האתגר הלאומי של "כל העם צבא" אמור להתממש בהדרגה. אי אפשר לקחת דור שלם שגדל על תודעת עבד ולהפך אותו בן-לילה לריבון שלוקח אחריות.
הפתיח לספר במדבר שקראנו לקראת שבוע בו אנו מציינים את מתן תורה, מבקש להזכיר לכולנו כי התורה כתורת חיים, לא נועדה לגרור המלטות מקיומה הממשי בבריחה ל"אוהל תורה", אלא לספק את עוצמת הרוח שתאפשר חיים ריבוניים ועצמאיים, שמרכיב מרכזי בהם הוא לקיחת האחריות לגורלך הבאה למימוש בצבא העם.
אלוהים בכבודו ובעצמו מורה למשה לערוך מפקד צבאי שיעדי גיוס החובה שלו הם 100%. משמעותו : "כל העם צבא". גם שבט לוי שהוחרג מהלחימה עצמה, לא ישב בחוסר מעש אלא שירת צבאית בעבודה פיזית ממשית בנשיאת המשכן.
לראשונה בתולדות האנושות, עם שלם מחויב בשירות צבאי מגיל 20 עד 60. מסע שיקום מדורג בן 40 שנה במדבר שימש מכינה צבאית לקראת הכשרת דור הבנים לעצמאות ויוזמה. שנים בהן הוטמעו העקרונות הבסיסיים של נשיאה משותפת בנטל, סדר, משטר, היררכיה: "איש על מחנהו, ואיש על דגלו". שלוש אבני היסוד שנוצקו באומה - היציאה מגלות מצרים, מתן תורה, והשירות בצבא, לא היו נתונים לבחירה או לרשות, אלא נכפו מלמעלה מתוך אחריות קולקטיבית.
כאשר מחברים את הניתוח המקראי הזה למציאות הישראלית של ימינו, אי אפשר שלא להשליך על סוגיית גיוס החרדים. כפי שדור המדבר היה זקוק למסע שיקום ארוך וסבלני בן 40 שנה כדי להשתחרר ממנטליות העבדות וללמוד לקחת אחריות, כך גם המגזר החרדי זקוק היום לתהליך שיקום עמוק. אי אפשר לצפות לשינוי קסם בן-לילה לאחר עשרות שנים שבהן מדינת ישראל תקצבה וטיפחה מערכת חינוך שחינכה לאי-גיוס, ובמו ידיה יצרה מנגנון השתמטות ממוסדת.
לכן, החץ הביקורתי האמיתי צריך להיות מופנה כלפי הציניות הפוליטית. החרדים הפכו למרבה הצער, לכלי משחק שימושי במלחמה הפתולוגית בין הגושים. "חוק הגיוס", שהיה יכול להיות הפתח הראשון וההכרחי לתהליך שיקום מדורג לקראת נשיאה משותפת בנטל, הופקע לטובת קמפיין פוליטי. גוש השמאל, שזיהה בחוק הזדמנות פז להפיל את הממשלה, מיתג אותו מיד כ"חוק השתמטות" וסחף אחריו חוגים נאיביים בציונות הדתית שקנו את קמפיין "ברית המשרתים", מבלי להבין שהם לא יותר מאידיוטיים שימושיים של מחנה שצביעותו זועקת לשמיים. מחנה שהיה פוטר בשמחה את החרדים מכל חובה צבאית, לו רק היו משמשים עבורו לשון מאזניים פוליטית עליה ישענו.
ספר "במדבר" מלמד אותנו שבניין צבא העם דורש חינוך לאחריות לאומית ותהליך הבשלה אמיתי. הטקסט המכונן ביותר של העם היהודי לא מעניק פטור לחצי עם, אך גם לא סובל קמפיינים צבועים שנועדו לגזור קופון פוליטי על גבו של ציבור שלם.
הכותב הוא עו"ד ממובילי תנועת "נקראים לדגל"