יש תופעה פסיכולוגית מוכרת שנקראת "אפקט הצופה מן הצד". כשאדם אחד רואה מישהו במצוקה, יש סיכוי שהוא יפעל, אבל כשקבוצה שלמה רואה את אותה מצוקה, כל אחד מחכה שמישהו אחר יעשה משהו.
האחריות מתפזרת, והעזרה מתעכבת. אולי דבר דומה קורה גם מול הרוע בעולם. כולם רואים, לכולם זה מכאיב וכולם שואלים את השאלה: למה ה' לא מתערב ולא עושה משהו. מזמור ע"ב בספר תהלים שואל שאלה הפוכה: מי מבני האדם מוכן לקחת אחריות?
שני הספרים הראשונים בתהלים (שמחולק לחמישה ספרים, כמו התורה) מתעסקים הרבה מאוד ברוע. כמה עצוב שיש רוע, כמה מבאס שיש רוע, איזה רע זה שהרשעים מצליחים. אלו לא ספרים פסימיים, בכלל לא. רוב המזמורים נכתבים באווירה מרוממת: דוד בוטח בה', הוא מהלל אותו, הוא סומך עליו והוא מודה לו על הישועות. בכל זאת, בעיית הרשע בעולם, ובעיקר חוסר הצדק בכך שרשעים מצליחים ומדכאים את החלשים, מטרידה אותו ומעסיקה אותו מאוד.
מזמור ע"ב חותם את מזמורי דוד ואת הספר השני, ובסיומו מופיעה הקביעה: "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי" (תהלים ע"ב, כ). הסיום של תפילות דוד משנה את הכיוון של הספר, ומציג את אחד החידושים הכי מרגשים בספר תהלים. אם במהלך כל הספר התפילות היו לה' שישב על כיסא המשפט: "וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק" (ט', ט), לקראת סוף ימיו דוד מבקש: תן לשלמה, הדור הבא שלי, את הכוח והוא ישפוט: "לִשְׁלֹמֹה אֱ-לֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ" (ע"ב, א). דוד מבקש שה' יתן לשלמה את הכוח, והוא ייקח אחריות על המצב. זו תפילה לה', אבל גם קריאה חשובה, ומעין צוואה שדוד משאיר לדור הבא, וגם עבורנו. אל תשאלו למה יש רוע בעולם, תשנסו מותניים ותדאגו שהוא כבר לא יהיה בעולם.
לאורך הספר דוד זועק לעזרה: "וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן" (ע', ו), "וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב" (ס"ט, ל), במזמור שלנו מי שיעזור לעניים הוא שלמה עצמו: "כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ, וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ" (ע"ב, יב). ואם במזמורים אחרים מפצירים בשומע שלא יקנא ברשעים, כי הם יעלמו והצדיקים ישגשגו: "אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה… כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ… וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם… צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ" (ל"ז,א-ב, יא, כט), במזמור שלנו זו המשימה של שלמה לדאוג לכך בעצמו: "יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ" (ע"ב, ז).
הבעיה הפילוסופית שמטרידה את התנ"ך יותר מכל בעיה אחרת היא בעיית "צדיק ורע לו" ו"רשע וטוב לו". איך זה יכול להיות שה' נותן לרשעים להצליח בעולם הזה, ובכלל, למה יש רוע בעולם. התשובה של ספר תהלים במזמור ע"ב היא תשובה חריפה: יש רוע כי עוד לא הצלחתם. אם יש צרות, זו המשימה שלנו ואנחנו צריכים לטפל בה. זה התפקיד שלנו לכונן חברת צדק, להגן על החלשים ולהביא על הרשעים את עונשם. לא רק להתפלל על עליה לארץ ועל גאולה, אלא גם לעלות לארץ ולהביא את הגאולה. לא רק להתפלל לחברת צדק, אלא לנסות לכונן אחת כזו. ואם לא בדור הזה, אז לפחות בדור הבא.
הטור מתפרסם במסגרת מיזם 'שניים ליום' שבו לומדים שני פרקי נ"ך ביום ומסיימים ביחד את התנ"ך בשנה. לחצו כאן כדי להצטרף לקבוצות הואטסאפ של המיזם. השבוע לומדים מתהלים ע"ה עד צ"ה.