בספר במדבר שוב ושוב אנו פוגשים חטאים, תלונות ומשברים של עם ישראל: תלונות על האוכל והמים, חטא המרגלים, המרד של קורח, הנפילה עם בנות מדין, ואפילו כישלונות של המנהיגים עצמם, משה במי מריבה, אהרן ומרים שדיברו על משה.
אם היינו מכירים את דור המדבר רק דרך ספר במדבר, היינו עלולים להגיע למסקנה קשה מאוד על אותו דור. היינו רואים חברה נכשלת. אולם זוהי רק שכבה אחת של הסיפור. כאשר עוברים אל ספרי הנביאים, מתגלה תמונה אחרת לגמרי. דווקא שם דור המדבר מתואר כדור של קרבה מיוחדת לה', דור של נאמנות ואהבה ראשונית. בדברי הנביא ירמיהו: "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר
בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיהו ב:ב)
המדבר, בעיני הנביא, איננו רק מקום של משברים אלא זמן של אמון מוחלט, עם שלם ההולך אחרי הקב"ה אל הלא־נודע. גם הנביא הושע רואה במדבר מקום של אינטימיות והתחדשות: "לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ" (הושע ב,טז)
כיצד ייתכן שאותו דור שמתואר בתורה כדור של נפילות וחטאים, מתואר בנביאים כדור של אהבה וקרבת אלוהים? התשובה טמונה בהבנה מהו ספר במדבר. אפשר לראות במה שספר במדבר מספר על עם ישראל כמעין “עיתון" של דור המדבר. מטבעו של עיתון שהוא מתמקד במשברים, בכישלונות ובאירועים החריגים. כותרות אינן עוסקות בדרך כלל בשגרה הבריאה של החיים אלא במה שהתקלקל, במה שמעורר דאגה, במה שדורש תיקון.
אבל החיים עצמם גדולים הרבה יותר מן הכותרות. מאחורי סיפורי המשבר של ספר במדבר עמדו שש מאות אלף משפחות שחיו ארבעים שנה במדבר. היו שם חיים של יום־יום: משפחות, חסד, נאמנות, תפילה, לימוד, אחריות הדדית וקשר מתמשך עם הקב"ה. זו הייתה חברה שחייתה סביב המשכן, תחת ענני הכבוד, וניזונה מן המן. מרבית החיים אינם מתועדים בכותרות, דווקא מפני שהם בריאים, שקטים ופשוטים.
בספר במדבר עצמו דווקא קול שבא מבחוץ, של בלעם, מתבונן ורואה דבר שהפנים כבר מתקשים לראות:
"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד:ה) דווקא המבט המרוחק מאפשר לראות את התמונה הרחבה. מי שנמצא בתוך המאבקים היומיומיים נוטה לעיתים לראות בעיקר את הבעיות; אך מי שמתבונן מבחוץ או ממרחק הזמן מסוגל לזהות גם את הגדולה הכוללת, את היופי ואת הסוד של החברה.
אולי זו גם משמעות המבט של הנביאים. המרחק בזמן מאפשר להם לראות את עומק הברית ולא רק את רגעי המשבר. הם אינם מתכחשים לחטאים, להפך, הם זוכרים אותם היטב אך הם מבינים שהחטאים אינם כל הסיפור.
המחשבה הזו מעוררת בי התבוננות גם על החברה הישראלית כיום. אדם שהיה מגיע מבחוץ וקורא רק עיתונים או צורך רק תקשורת, אפילו תקשורת אמינה ומדויקת, היה עלול להתייאש ממצבה של החברה בישראל. הוא היה פוגש בעיקר מחלוקות, קיטוב, כעסים ומשברים.
אבל כולנו יודעים שהחיים עצמם עמוקים הרבה יותר. אנו רואים יום־יום אינספור מעשי חסד, מסירות והתנדבות. אנו רואים אנשים הנכונים להקריב למען העם והמדינה, אחריות הדדית ברגעי משבר, ותחושת שותפות עמוקה גם כאשר יש מחלוקות קשות.
לעיתים דווקא עוצמת הוויכוחים מלמדת עד כמה אכפת לאנשים מגורלו של העם.
אין פירוש הדבר להתעלם מן הבעיות. ספר במדבר איננו מטשטש את הכישלונות, משום שצריך ללמוד מהם. אך אסור שהכישלונות יהפכו לכל הסיפור. כשם שהנביאים ידעו לראות מעבר לכותרות של דור המדבר את עומק האהבה והברית, וכשם שבלעם הצליח לראות מבחוץ את היופי שבמחנה ישראל, כך עלינו להשתדל לראות גם בדורנו את התמונה הרחבה.
עם ישראל חי. בתוך כל הרעש, המחלוקות והכאבים, אנו זוכים , בחסדי ה' , להיות חלק מדור שיש בו הרבה מאוד טוב, מסירות ואהבה. ולעיתים דווקא המבט הרחוק, או אפילו המבט מבחוץ, מאפשר לראות זאת בבהירות גדולה יותר.
הכותב הוא ראש בית מדרש לישראל והעמים מבית רשת אור תורה סטון