הפגישה החשאית בין משה גפני לגדי איזנקוט חשפה את מה שרבים ניסו לטשטש במשך שנים. המפלגות החרדיות בוחנות ברצינות מעבר למחנה השמאל והמרכז, בתמורה להסדר גיוס נוח, תקציבים והמשך שליטה מלאה בציבור החרדי.
הרב דב לנדו כבר הסיר את המסכות כאשר הבהיר כי הציבור החרדי איננו מחויב עוד אוטומטית למחנה הימין וזוהי אמירה דרמטית ומשמעותית. במשך עשרות שנים הוצגה הברית עם הימין כברית ערכית, יהודית ולאומית, ולפתע מתברר כי אותה מחויבות יכולה להתפוגג ברגע שמונחים על השולחן אינטרסים פוליטיים אחרים.
המשמעות ברורה לחלוטין, שכן אם מפלגות המרכז והשמאל יציעו לחרדים חוק גיוס מרוכך, תקציבים והמשך עצמאות מוחלטת של מערכת החינוך החרדית, הדרך לממשלה משותפת תהיה קצרה מאוד.
המהלך הפוליטי, הצבוע יש לומר, כבר נכתב כמעט במלואו. חוק הגיוס יקבל שם חדש, לא עוד "חוק השתמטות" אלא "מתווה שירות ישראלי". ה"פטורים" יהפכו ל"יעדי גיוס מדורגים" ו"דחיות השירות" יהפכו ל"תהליך חברתי הדרגתי". מערכת שלמה של יועצים, פרשנים, מהנדסי תודעה ודוברים תסביר לציבור בישראל שמדובר ב"פשרה לאומית אחראית". היעד ברור ושקוף, והוא החלפת שלטון הימין בראשות בנימין נתניהו.
הציבור בישראל כבר למד כיצד עקרונות אידיאולוגיים מתכופפים כאשר המטרה הפוליטית גדולה וחשובה. אותם גורמים שצועקים כיום נגד אי השוויון בנטל, יציגו מחר הסכם עם החרדים כהישג ממלכתי. דמויות ביטחוניות יספקו את החותמת הציבורית. היועצים המשפטיים יסבירו שמדובר ב"תהליך מאוזן", וגם בג"ץ יוכל להסתפק ביעדים חלקיים, במנגנוני פיקוח ובסנקציות מוגבלות כדי להכשיר את המהלך.
ואולם, רבים בציבור החרדי חשים כאב אמיתי מול המציאות שנוצרה מאז המלחמה. הם רואים את לוחמי המילואים, את המשפחות שמתמודדות עם מאות ימי שירות, את ההרוגים, הפצועים וקהילות שלמות שנושאות על גבן את המלחמה. הם מבינים היטב את ערך הנשיאה המשותפת בנטל ואת הצורך להיות שותפים.
חרדים רבים רוצים לשרת במסגרות מתאימות בצבא. רבים מהם רוצים לעבוד, לרכוש מקצוע, להתפרנס בכבוד ולהיות חלק מלא מהחברה הישראלית. רבים מהם מאמינים בשילוב של ספרא וסייפא, תורה יחד עם אחריות לאומית, בדיוק כפי שעושה הציבור הדתי לאומי במשך עשרות שנים.
אלא שאל מול הציבור החרדי הרחב עומדת ההנהגה פוליטית ותורנית שחוששת מאובדן שליטה בציבור הבוחרים שלה. צעיר חרדי שמשרת בצבא, יוצא לאחר מכן לעבודה, רוכש השכלה ובונה עצמאות כלכלית ומחשבתית ובכך הופך לאדם עצמאי שאינו זקוק עוד לתמיכת העסקונה הפוליטית ולכוחה.
וכאן בדיוק מגיעה ההזדמנות של הציבור החרדי הרחב.
מאחורי הפרגוד ביום הבחירות איש איננו יודע כיצד אדם מצביע. זהו הרגע שבו כל חרדי יכול לבטא את האמת שלו. אז הוא יוכל לומר באמצעות הטלת הפתק בקלפי מה הוא באמת מרגיש מול לוחמי המילואים, מול המשפחות השכולות, מול האחריות הלאומית ומול הרצון להיות חלק מהעם היהודי ומהמדינה היהודית. עבורו זו גם הזדמנות לומר לעסקניו הפוליטיים עד כאן!
רבים בציבור החרדי מבינים שהציונות הדתית מבטאת כיום בצורה הנאמנה ביותר את השילוב של תורה, של אמונה בקב"ה, של אהבת הארץ יחד עם שירות צבאי, התיישבות, עבודה, אחריות ציבורית ונשיאה בנטל.
אשר על כן, נוצרה הזדמנות פז לציונות הדתית לפנות לציבור החרדי, זה שרוצה להיות שותף בנטל, זה שחושש לדמותה וזהותה של המדינה אם מנהיגיו ילכו עם מפלגות השמאל והמרכז, ולהזמין אותו להצטרף לבית הפוליטי שמשקף עבורו את תחושותיו ואמונתו, כל זאת תוך מתן כבוד לעולם התורה, לגדולי התורה ולכלל הציבור החרדי עצמו.
הכותב הוא יו"ר קרן קהילות