ראש המל"ל לשעבר, מאיר בן שבת, כיום ראש מכון משגב לביטחון לאומי, מתייחס בראיון לערוץ 7 מתייחס לחשש הגובר בישראל מההסכם המתגבש בין ארה"ב ואיראן.
"ראשית צריך לומר שתמונת המגעים טרם התבהרה ולא כל הפרטים סוכמו. בהנחה שהפרסומים משקפים נאמנה את הכיוונים שסוכמו, אזי התמונה הרחבה וגם הפרטים מעלים לא מעט חששות", פותח בן שבת.
לדבריו "ההסכם שמתגבש יעניק לגיטימציה למשטר הקיצוני בטהרן, ויוכיח כי 'משמרות המהפכה' מסוגלים לשרוד גם את הלחצים הכבירים שהופעלו על ידי המעצמה העולמית. בעקבותיו, יוסיף המשטר להטיל את צלו המאיים על המזרח התיכון, תוך שהוא מקבל משנה תוקף לאחיזתו במצר הורמוז כמנוף לחץ אפקטיבי. המשאבים שיזרמו למשטר יאפשרו לו לשקם את יכולותיו, ולא פחות חשוב מכך - למכור לאזרחיו את מה שהיה חסר להם והוציא אותם לרחובות: תקווה לשיפור כלכלי.
ההסכם יעניק למשטר תעודת ביטוח מפני תקיפה צבאית מערבית או ישראלית, אך גם בלי זאת, מרגע שייחתם, המשטר כבר לא יחשוש מוושינגטון. שהרי איזה נשיא אמריקני ירצה להסתבך בעימות עם איראן, כשכך נראה אקורד הסיום במערכה שניהל הנשיא הלעומתי ביותר שידעה טהרן מעודה?", מציין בן שבת.
הוא גם מציג את הבעיות בהסכם באופן פרטני. "בנושא הגרעין, נציגיו של טראמפ חתרו להישג מהיר בדמות פתיחת מצר הורמוז והרגעת שוק האנרגיה. המחיר שהאיראנים דרשו על כך הוא דחיית סוגיות הגרעין לשלב מאוחר יותר, כשמנופי הלחץ עליהם כבר פחות מאיימים וכשיוקרתו של הנשיא האמריקני מוחזקת כבת-ערובה בידיהם. במצב כזה גישתם בדיונים על הגרעין תהיה - מינימום ויתורים במקסימום תמורות. כפי שנהגו עד כה הם ימשכו את הסכמתם למועד המאוחר ביותר האפשרי וגם אותה יתנו רק לאחר שיסחטו ויתורים נוספים.
יש להניח כי בזמן שנותר לטראמפ עד סיום כהונתו, איראן לא תתגרה בו ולא תתן לו עילה לתקוף אותה. היא תנצל זאת להתארגנות מחודשת בלי לחרוד ממסגרת ההבנות, אבל באופן שיאפשר לה לחדש את מאמציה בתחום הגרעין, מיד כשכהונתו תסתיים. היידע ויכולות הייצור שישארו ברשותה במסגרת ההסכם, ישמשו אותה בכך. יש להניח שהמערכה הנוכחית חיזקה בטהראן את הדחף להשיג נשק גרעיני, לאחר שראתה כי אין משהו אחר שיוכל למנוע מיריביה לשוב ולהכותה".
לגבי תוכנית הטילים מדגיש בן שבת כי "אם לשפוט לפי הפרסומים בתקשורת , הרי שההסכם המתגבש מתעלם לחלוטין מאיום זה. הוא אינו מטיל הגבלות אפקטיביות, בנוגע לטווחים ולכמויות, על יצור טילים בליסטיים ארוכי טווח ומערכות כטב"מים, המאיימים ישירות על המזרח התיכון ואירופה. נכון אמנם שהמערכה הנוכחית קיזזה מהמלאים שבידי איראן וגם פגעה ביכולות היצור שלה ואולם בעידן הטכנולוגי הנוכחי ובמיוחד על רקע היחסים בין איראן לסין, קצב השיקום מהיר מבעבר. ישראל ושכנותיה וגם אירופה יוכלו למצוא את עצמן תוך זמן לא רב מאויימות ע"י מערך ומשוכלל של טילים בליסטיים".
גם ההשלכות על הזירה הלבנונית מדאיגות את בן שבת. "אם נכונים הפרסומים על כך שההסכם על הפסקת המלחמה אמור לכלול גם את זירת לבנון, כי אז הוא צפוי לחזק את השפעתה של איראן בזירה זו. אם נוסיף לכך את הכספים שאיראן תוכל להפנות לחיזבאללה יש בכך רוח גבית משמעותית לאירגון השיעי הלבנוני ושידרוג במעמדו האזורי, לאחר תקופה לא קלה שעברה עליו מאז נובמבר 2024".
הוא מוסיף כי "סיום המלחמה בהסכם כזה, יספק רוח והשראה לכל גורמי האסלאם הקיצוני. הפירוש שינתן על ידם לסיטואציה הזו יהיה אחד: המעצמה העולמית שמובילה את המלחמה באסלאם הראדיקלי, לא מצליחה לכפות עליו את רצונותיה. ועוד לא דיברנו על המסקנות שיסיקו מדינות האזור בנוגע ליחסיהם עם המשטר האיראני ועל השפעות תחושת הנבגדות של האזרחים האיראניים שעדיין ממתינים לאור הירוק לצאת ולהפגין נגד המשטר.
ההסכם המתגבש לא מבטל את ההישגים הכבירים שהושגו במלחמה עם איראן. בוודאי לא את אלה של ישראל. תחושת ההחמצה מתחזקת דווקא לנוכח זאת, לאור ההערכה שמאזן הכוחות מאפשר לסיים את המערכה בתוצאות טובות יותר מאלה שמשתקפות בהסכם".
עד כמה ישראל תלויה בארה"ב? אם בירושלים ירגישו מאוימים האם יהיה אפשר לחדש את המלחמה נגד האיראנים בלי הסכמת טראמפ?
"אינני סבור שאנחנו נמצאים בסיטואציה שבה השאלה הזו היא רלוונטית. תמונת המגעים עדיין לא ברורה. גם אם היא קרובה לזו שעולה בדיווחי התקשורת, זה עדיין לא סוף פסוק. הנושאים הרבים שנותרו פתוחים מספקים לטראמפ אין ספור זיזים להיתלות בהם ולשנות את התמונה ולכן אנחנו לא במצב שבו זוהי הברירה היחידה שנותרה בידינו".
עד כמה ריאלי הרצון של טראמפ לכלול נורמליזציה של מדינות ערביות המעורבות בהסכם עם ישראל?
"ראשית, האופן שבו איראן תצא מהמלחמה ישפיע על יחסי הכוחות ועל הסדר האזורי. בהמשך לקריאתו של הנשיא טראמפ, יש לשקלל בתוך כל ההתפתחויות גם את אפשרות הרחבתם של הסכמי אברהם. הסיכויים לכך קיימים לפחות מצד חלק מהמדינות. יחד עם זאת אסור שזה יהיה על חשבון הצעדים הנדרשים מול איראן וישראל בשום אופן לא צריכה לתת עבור זאת תמורות מדיניות או ביטחוניות כלשהן. אנחנו לא צריכים לחזר על הפתחים וגם לא לשלם מחירים עבור קיומם של יחסים מדיניים איתנו. קשרים עם ישראל מזמנים שפע של הזדמנויות כלכליות, טכנולוגיות וביטחוניות לכל מי שבוחר בדרך הזו".
נראה שלאמריקנים אין בעיה לכלול את נושא לבנון בתוך ההסכם עם איראן. עד כמה זה טוב או רע עבור ישראל?
"הזיקה שנוצרה בין המו"מ עם איראן לסוגיית לבנון מנוגדת לאינטרס שלנו. זיקה זו מחזקת את אחיזתה של איראן ואת השפעתה בתוך המערכת הלבנונית וכשחקן רלוונטי בזירה הזו".
אחד האיומים הגדולים ביותר כיום מצד לבנון הוא רחפני הנפץ. האם הדרך להתמודד איתו היא טכנולוגית בלבד? או שיש גם דרך אסטרטגית?
"רחפני הנפץ הפכו לאיום משמעותי שגובה מאיתנו מחיר יקר ונוסך בחיזבאללה את הביטחון שיש בכוחו לשחוק את נחישותנו ולאלץ אותנו לחזור לעידן המשוואות. זמינותו של הנשק הזה, עלותו הנמוכה, הפעלתו הפשוטה והבטוחה, הופכים אותו לאטרקטיבי עבור אירגון הטרור ומן הצד השני הופכים את המרדף שלנו אחריו למשימה סזיפית".
לדעתו, ההתמודדות עם האיום, אינה נוגעת רק מימד הטכני אלא גם למחיר שחיזבאללה צריך לשלם. "בלי להמעיט בחשיבותם של מרכיבי ההגנה והכלים הטכנו-טקטיים ושל המאמץ לאיתור והשמדה של מתקני-ייצור, מחסנים ומפעילי-רחפנים, הדרך היעילה להתמודד עם האיום הזה עוברת בביירות. כדי לגרום לחיזבאללה לפקפק בכדאיות השימוש באמצעים אלה, צריך לגבות ממנו מחיר שאיננו נסבל מבחינתו. את זאת אפשר להשיג רק באמצעות תקיפת יעדים ברובע הדאחיה בביירות. לא רק מבצעי סיכול ממוקד וחיסולים, אלא מיטוט מבנים וזריעת הרס במרכז הכובד, מעוז השליטה והסמל הפוליטי, הצבאי והחברתי של האירגון השיעי בבירה הלבנונית.
ישראל צריכה לשפד את הנהגת חיזבאללה על קרני הדילמה, האם הפעלת רחפני הנפץ מצדיקה את מחיר החרבתה של מערב ביירות. לשם כך, על הדרג המדיני לפעול מול וושינגטון להסרת ההגבלות על תקיפות חיל האוויר בביירות. זה נדרש כדי לעצור את איום הרחפנים, למנוע מחיזבאללה להחזיר אותנו לעידן-המשוואות, כתגובה הראויה להצהרת נעים קאסם שלא יוותרו על הנשק וגם כדי להפחית את החסות שאיראן כופה על לבנון".
איך מסבירים לאמריקנים את הדילמה הישראלית?
"צריך לומר למי שחושש מההשלכות שיהיו למהלך כזה על הקשרים שנוצרו עם ממשל עאון בלבנון שגם אם בטווח הקצר גישה זו תקשה על לבנון להמשיך במגעים המדיניים עם ישראל, היא תספק לגיטימציה לתביעותיה מארגון הטרור השיעי ומאוחר יותר עאון יוכל להיות זה שיביא את בשורת הפסקת האש ואת הצלתה של ביירות, במקומה של איראן שעדיין מקבלת את הקרדיט על כך.
כך או אחרת, ישראל לא צריכה לוותר על צעדים שנחוצים לביטחון כוחותינו, רק לצורך מגעים מדיניים עם ממשל שספק אם הוא בכלל יכול לספק לה את דרישותיה הביטחוניות".
האם המצב בלבנון, שיושבת על גבולנו, מצדיק כניסה לעימות עם האמריקנים, כדי להמשיך בפעולה צבאית ולנסות להביא להכרעת חיזבאללה?
"ממהרים להגדיר כעימות כל התדיינות או אפילו מחלוקת עם הממשל ולא כך הוא. כמי שניהל את הקשרים בדרג היועצים לביטחון לאומי משתי המדינות, במשך ארבע שנים, אני יכול להעריך שניתן להגיע לנוסחות מוסכמות גם בעניין הפעילות הנדרשת בלבנון".
אנחנו עסוקים מאוד בזירה הצפונית ובאיראן אבל גם בעזה מתרחשים דברים. האם אנחנו חוזים שם בהתעצמות איטית של חמאס? או שהמכה שספג והועבדה שכוחותינו פועלים ברצועה משחקת לטובתנו?
"אכן, בצל המלחמה באיראן ובחיזבאללה עזה ירדה מהכותרות, אבל משימתנו בה, עוד רחוקה מלהסתיים. מעת לעת ,דרך הודעות דובר צה"ל על פעולות סיכול למיניהן, אפשר לקבל אינדיקציות לתהליכי ההתחמשות שמתחוללים מתחת לפני השטח ושהציבור בישראל כמעט שאינו מודע להם. בד בבד עם השבת המשילות, חמאס ממשיך גם את התבססותו הצבאית. למרות שכרגע הוא משדר רצון בשקט שיאפשר את שיקומו, הוא לא יחמיץ שום הזדמנות שתיקרה בדרכו, לחטוף חיילים או לבצע פעולה התקפית אם יחשוב שסיכויו להצליח הם סבירים.
מאמצי הסיכול הישראלים בעזה רחוקים מלהדביק את קצב השיקום של חמאס ומשקפים הליכה על חבל דק מדיי גם מול האיומים בשטח. הדד ליין שהוצב לפירוק חמאס מנשקו - פקע והוארך ואיש כבר לא עוקב אחר תוקפו המחודש. בחמאס הבהירו כי ה"התנגדות" היא "זכותו" של העם הפלסטיני וכלי הנשק הם חלק בלתי נפרד מ"ההתנגדות". קודם לכן טען דובר הזרוע הצבאית של חמאס כי דרישת ההתפרקות מנשק היא 'ניסיון שערורייתי של הכיבוש להשיג דרך המו"מ את מה שלא להשיג בשדה הקרב'. הנוסחאות שהציב מלאדנוב לפירוק הנשק ולהשתלבות חמאס במערכת הפוליטית רחוקות מאוד מהיעד שישראל מבקשת להשיג ביחס לעזה ולחמאס".
הוא מדגיש כי "ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שכך ייראו הדברים במקום שממנו הכל התחיל. עד שנתפנה לכך מהמלחמה באיראן ובצפון יש הרבה דברים שאפשר לעשות כבר עתה, באמצעות השב"כ ופיקוד הדרום, שאינם נושאים בעול המבצעי באותן זירות ויכולים להביא לביטוי את יכולותיהם, ברצועת-עזה.
אין המדובר רק בסיכול הברחות וייצור-נשק או בקטיעת ההשתלטות של חמאס על משאבים שמיועדים לאוכלוסיית עזה, אלא גם בפעולות התקפיות יזומות נגד פעילים, תשתיות, מצבורי נשק, מנהרות, מתקני שלטון וכיוצא באלה. פעולות שיאלצו את חמאס להשקיע את שאביו במילוט ובהסתתרות ולא בשיקום. הדרג המדיני צריך להטיל על השב"כ ופיקוד הדרום את המשימה לפגוע במשילות חמאס ובתהליכי התבססותו ולייצר רצף של הצלחות סיכוליות התקפיות ברצועת עזה, בלי להפריע למאמצים בזירות האחרות", מסכם בן שבת.