בבית הנשיא הוענק בראשית השבוע פרס ירושלים לאחדות ישראל, הפרס אותו יזמו משפחות שער, יפרח ופרנקל, משפחות שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו לפני כ-12 שנים. בין הזוכים גם מיזם 'ברית הנגב וההר' המאחד תושבים מקיבוצי הנגב המערבי ומגוש עציון לשיח מאחד המאפשר חיים משותפים בישראל. על המיזם שוחחנו עם איתי זידנברג, ממובילי המיזם ומנכ"ל משותף שלו, ובעבר מזכ"ל השומר הצעיר.
זידנברג מספר על המיזם שצמח מתוך טרגדיית השבעה באוקטובר והתגייסותם של אנשי גוש עציון לעזרת תושבי הקיבוצים בנגב המערבי. מה שהחל במכתבי חיזוק ומשלוחי חלות לשבת התקדם להשתתפות במאבק לשחרור החטופים על אף הפערים בעמדות שני הצדדים סביב שאלת העסקה שהוצעה לשחרור החטופים. מתוך אלה נוצר הקשר בין שתי הקבוצות, קשר שתכליתו יצירת שיח ופלטפורמה לדיאלוג הדדי.את הקשר הזה מקווים במיזם להרחיב לקבוצות נוספות בעתיד.
שאלנו את זידנברג אם הקשר עם אנשי גוש עציון אינו קל יחסית, מאחר ולרוב אינו כולל קבוצות קיצון בימין הישראלי, וזידנברג מציין כי על אף הקשר לא ניתן להתעלם מהפערים המשמעותיים בין מי שבחר לגור בגוש עציון מתוך תפיסה אידיאולוגית, לבין מי שבחרו שלא לשוב לשם מתוך תפיסה אידיאולוגית הפוכה.
הרעיון אותו מבקשים אנשי המיזם לקדם הוא הפסקת תרבות ההכנעות של צד אחד את חברו, ובהקשר זה מציין זידנברג את ההתנתקות משמאל ואת הרפורמה מימין כדוגמאות לתרבות הכנעת הצד שמנגד. תקוותו היא ליצירת שיח ופלטפורמות שיאפשרו הגעה להסכמות בין הצדדים. בנוסף, הוא מציין, על החברה הישראלית לעסוק דווקא בסוגיות הליבה הנתונות במחלוקת ולא להאמין שנכון להתמקד רק באותם שמונים אחוזים המוסכמים על כל הצדדים, מאחר ודווקא באותם עשרים אחוזי מחלוקת טמון עתידה של המדינה.
בהמשך דבריו מבקש זידנברג להציג כדוגמה לדבריו את סוגיית הסכסוך הישראלי פלשתיני שבו היו שבחרו לא לעסוק מתוך תקווה שהזמן ישחק לטובתנו, אך השבעה באוקטובר טלטל את החברה הישראלית והביא להתפכחות בשני הצדדים. הימין התפכח להבנתו של זידנברג מההבנה שניתן לנהל את הסכסוך לנצח, ובשמאל התפכחו מהתקוות לפתרון קל אם רק יוצאו מהמשוואה הימין וההתנחלויות.
התפכחות זו מביאה את הצדדים להבנה שנכון לעת הזו לייצר מרחב של שיח וניהול הסוגיות למען הדורות הבאים, וזאת מתוך הבנת המגבלות והבנת עמדתו של הצד שמנגד. בעתיד הרחוק יותר ניתן יהיה לחשוב גם על פתרונות של ממש.
על רקע הדברים שאלנו את זידנברג אם התבטאויות כדוגמת אלה של יאיר גולן בדבר הצורך לסגור כלי תקשורת של הימין, לחנך מחדש את בני הציונות הדתית, לפטר את הממונים על ידי הממשלה הנוכחית וכיוצא באלה, הן התבטאויות ראויות לגינוי לטעמו בהיותן שייכות לשיח ההכנעה של צד אחד את הצד שמנגד. זידנברג מעדיף שלא להתייחס לדמויות פוליטיות ספציפיות ולכן אינו מתייחס ליאיר גולן ואמירותיו, אם כי טוען כי תנועתו מבקשת לפגוש את כלל ראשי המפלגות על מנת לחלוק את תובנותיה איתם, ולהערכתו המערכת הפוליטית כולה מלאה בהתבטאויות לא נכונות, כהגדרתו, ואת אותן התבטאויות התקשורת דואגת להעצים ולהקצין ובכך אחריותה.
עוד שאלנו את זידנברג אם כאיש שמאל יתייצב נגד מהלכי עקירת ישובים במידה ותקום ממשלת שמאל שתחפוץ בכך כחלק ממהלך מדיני. לדבריו אנשי המיזם מתנגדים לכל לכל מהלך הקובע עובדות ארוכות טווח שנעשה ללא הידברות בין הצדדים וללא הסכמה רחבה. בהקשר זה הוא מציין גם את מהלך הקמת החוות ביהודה ושומרון כקביעת עובדות על ידי ממשלת ימין, על אף שלהערכתו הסוגיה נתונה במחלוקת.
כשהזכרנו ששיח פוליטי לא יכול היה להתקיים כאשר גוש פוליטי שלם בחר להחרים את נתניהו ומפלגתו ולכן לא נאותו להיכנס לממשלה, מה שיכול היה להוביל למהלכים מוסכמים על ציבור רחב יותר, טוען זידנברג כי לא החרמות הן שהובילו לסבבי הבחירות שקדמו לממשלה הנוכחית וציין את נכונותו של בני גנץ להיכנס לממשלה פריטטית עם נתניהו, מה שהסתיים בכישלון צורב. עם זאת הוא סבור ששיח החרמות הוא שיח השייך לשישה באוקטובר, שיח שאין לחזור אליו.
ומה באשר לציבור החרדי? האם גם אליו שואף המיזם להגיע? זידנברג משיב שאכן ישנם מגזרים שהמיזם הצעיר עדיין לא הגיע אליהם, והשאיפה היא לא להישאר רק עם ברית הנגב וההר אלא להתרחב אל הרבה מעבר לכך. "אני מאמין שבסוף החרדים חייבים להיות חלק מהחברה הישראלית כציבור משמעותי מאוד שנמצא כאן. איך עושים את זה? זה מורכב ומסובך וכעת עדיין לא ביכולותינו".
האם נראה את המיזם פונה לאפיק פוליטי של הקמת מפלגה? זידנברג משיב בשלילה מוחלטת וקובע כי פעילות המיזם כעת היא פוליטית ומבקשת להשפיע על הזירה הפוליטית, אך אינה כרוכה במנגנוני הפוליטיקה הקיימים.