למה יותר זה פחות

לפני כחודש, בעיצומו של יום העצמאות בישראל, התראיין אדוניס גאורגיאדיס, שר הבריאות היווני לערוץ action 24. חלק קצר מתוך הריאיון הזה הופץ השבוע בישראל והפך ויראלי. בריאיון הזה מדבר גאורגיאדיס בלהט על חוסנה הכלכלי והחברתי של ישראל, ומביע הערצה עמוקה ליכולת העמידה של מדינת ישראל בלחצים הרבים הסובבים אותה מכל עבר.

את דבריו פתח בסיפור על נציגות ישראל באירוויזיון לפני כשנתיים. לדבריו, מכיוון שהמארגנים ידעו שקבוצות שמאל קיצוניות בקהל ישרקו בוז במהלך ההופעה, הם שכרו אנשים שישרקו בוז במכוון כבר בשלבי החזרות. המטרה הייתה להרגיל את האומנים לרעשי הרקע העוינים כדי שלא ייתקפו בהלם או בחרדה על הבמה בשידור החי.

מייד לאחר מכן הוא הרים את ידו וקרא בהתרגשות: "אתם מבינים את המנטליות של העם הזה? הם לא בוכים, הם לא מתלוננים, הם לא אומרים 'אוי, כולם שונאים אותנו'. הם מתאמנים מול הקושי ומנצחים".

לאחר מכן הוא מביע את התפעלותו ממצבה הכלכלי של מדינת ישראל. הוא מציין שמדובר במדינה קטנה בשטחה אפילו מחצי האי פלופונסוס שביוון - שממוקמת בלב המדבר, ובכל זאת מציגה תמ"ג אדיר של כ־500 מיליארד דולר.

"אבל שמעו את הנתון המדהים באמת: ברגע זה ממש, ישראל נלחמת במלחמה רב־חזיתית. היא נלחמת בעזה, היא נלחמת בלבנון מול חיזבאללה, היא מותקפת על ידי החות'ים מתימן, היא סופגת טילים מאיראן ומסוריה. מלחמה טוטאלית. ומה שיעור הצמיחה הכלכלית שלהם השנה, תחת אש ומלחמה כזו? 3% צמיחה! 3 אחוזים!"

ומייד לאחר מכן הוא עבר להשוואה ישירה לארצו - יוון.

פרדוקס הבחירה

"ואז אני מסתכל עלינו ביוון. אצלנו מזג האוויר מושלם, השמיים כחולים, אין לנו פצצות, אין לנו טילים, אין לנו אף אחד שמאיים להשמיד אותנו מחר בבוקר. ובכל זאת, כל יווני שאתה פוגש ברחוב ושואל אותו 'מה שלומך?', מייד תופס את הראש ובוכה: 'אוי, הכול נורא, הכול קורס, אי אפשר לחיות ככה יותר'."

את המונולוג שלו הוא חתם במילים האלה: "הישראלים נמצאים תחת איום קיומי תמידי, טילים נופלים עליהם, והם מדורגים באופן קבוע במקום החמישי במדד האושר העולמי. הם אומרים שהם מאושרים וגאים במדינה שלהם! ואנחנו, שיש לנו הכול, בוכים ומתלוננים שהכול שחור.

"הפער הזה, חברים שלי, בין שני סוגי המנטליות האלו, הוא כבר לא עניין כלכלי או פוליטי. זה דורש פרשנות פסיכולוגית עמוקה מאוד. זה פשוט מעבר להיגיון. תודה רבה לכם".

דבריו של שר הבריאות היווני יכולים באמת להוסיף לבריאות הלאומית של כולנו. ובכל זאת, מה באמת הסוד שעומד מאחורי הנתונים הבלתי נתפסים הללו של החברה בישראל? נתונים שגורמים לשר הבריאות היווני להביט עלינו בהשתאות ובהערצה. מובן שיש פה ביטוי מפורש להשגחה האלוהית ולשכינה ששורה בישראל ומקרינה על הרווחה ועל השמחה של התושבים. אבל יש לכך, כפי שנראה, גם ביטויים פסיכולוגיים מרתקים.

הפסיכולוג בארי שוורץ בספרו המפורסם "פרדוקס הבחירה: למה יותר זה פחות" נוגע באחד המנגנונים הפסיכולוגיים שיכולים להסביר את התופעה שעליה הצביע שר הבריאות היווני.

וכך אמר באחת הרצאותיו: "הסוד לאושר - או לפחות לשביעות רצון - הוא להנמיך את הציפיות שלך".

"מה שאנחנו לא מבינים זה שדווקא הגבלת האפשרויות שלנו, והיכולת להתחייב למשהו אחד (לקשר, למקום, למטרה) בלי להביט כל הזמן לצדדים ולחשוב 'מה אני מפספס', היא המפתח האמיתי לסיפוק ארוך טווח".

בראש מדד האושר העולמי

המסקנה המתבקשת מדבריו של שוורץ היא שביוון (ובמערב אירופה): כשהצרכים הבסיסיים ביותר (ביטחון קיומי) מובטחים, אנשים מתפנים להתמקד בבעיות יומיומיות, בביורוקרטיה, במצב כלכלי־אישי או בחוסר שביעות רצון מהשלטון. הציפיות מהחיים הופכות לגבוהות עד כדי כך שכל פער קטן מייצר תסכול עמוק.

בישראל לעומת זאת: הקיום עצמו לא מובן מאליו. כשהאיומים השונים שנמצאים כל הזמן ברקע נוכחים, הציפיות עוברות תמורה גדולה. השגרה הופכת ללא מובנת מאליה ודברים פשוטים כמו כוס קפה או טיול על החוף, נתפסים כנס וכמקור לשמחה גדולה.

המסקנה הזאת שמעניקה משמעות עמוקה לקיום כאן במדינת ישראל, מאירה מחדש את סיפור פרשיית המתאוננים שמופיעה בפרשת בהעלותך.

"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אׇהֳלוֹ וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע" (במדבר יא, יא). התורה מתארת שהאספסוף שבקרב העם מאס במן והִתאווה לבשר, ובעקבותיהם - נגרר כל העם. רש"י מביא מדרש המסביר את המניע הנסתר (בבחינת התת־מודע...) שעמד מאחורי התלונות:

"בוכה למשפחותיו" - "משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעומתן בגלוי ורבותינו אמרו למשפחותיו על עסקי משפחות על עריות הנאסרות להם" (ספרי). המן ואיסורי העריות מייצרים באופן מובנה הגבלה, מחויבות, מטרה.

זהו גם הקשר בין המן לבין התורה וקיום דבר ה' - "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כׇּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם" (דברים ח, ג).

הקיום הטבעי של ישראל מחובר כל הזמן לברית האלוהית. ברית שיש בה גם מחויבות וגם דרישה תמידית לנאמנות. תובענות הקיום הישראלי, מקשה עלינו לפעמים להבחין כמה דווקא היא זאת שהופכת אותנו לפלא יוצא דופן במשפחת העמים.

החיים המשפחתיים הישראליים בצל הברית האלוהית, כמו השיר הפשוט של הלחם, תובעים מאמץ מוסרי וערכי אך גם מעניקים מנה גדושה של משמעות. אולי מהסיבה הזאת בדיוק "הישראלים נמצאים תחת איום קיומי תמידי... והם מדורגים באופן קבוע במקום החמישי במדד האושר העולמי. הם אומרים שהם מאושרים וגאים במדינה שלהם!"