בעוד תשומת הלב הישראלית נתונה לאיראן ולבנון, דברים מטרידים ומדאיגים קורים בטורקיה. מי שחוקר ועוקב אחר ההתפתחויות בזירה הזו הוא ד"ר אלי כרמון, בכיר במרכז הבינתחומי.
"טורקיה של ארדואן במשבר מתמשך איתנו מאז משט המרמרה ב-2011. לפני שלוש שנים היה שיפור מסוים, אבל החל מאז המלחמה נגד חמאס ארדואן חיזק את התמיכה בחמאס ובפלשתינים ונקט באמצעים כלכליים חריפים נגד ישראל כשניתק כל קשר כלכלי עם ישראל, וגם בהיבט הצבאי הוא מחזק משמעותית את הצבא".
ד"ר כרמון מציין את צעדיו של ארדואן לחיזוק צבאו גם על רקע המלחמה באוקראינה, יציאת ארה"ב מהאזור והשאיפה לסייע למשטר בסוריה. לזאת מצטרפת השאיפה האימפריאליסטית להפוך את טורקיה למובילת העולם הסוני ובהדרגה להשתלט על ירושלים המוסלמית והר הבית. האלמנטים הללו יחד, אומר כרמון, מקרבים אותנו לעימות מוחשי עם הטורקים שהופך לאיום של ממש לנוכח הקרבה הגיאוגרפית בין ישראל לסוריה, בה מצוי צבא טורקיה ולנוכח גודלו של הצבא הטורקי, השני בגודלו בנאטו.
עם זאת להערכת כרמון בשלב זה לא יכנס ארדואן להרפתקאה צבאית מול ישראל, וזאת על אף אמירות ורמיזות מצידו, אמירות שהוכחשו בידי מקורביו. כעת ארדואן מעדיף לשמר את המצב הקיים בין השאר בשל נאטו ובשל הידידות העמוקה שלו עם הנשיא האמריקאי שממש מעריץ אותו ואף סבר שהוא יהיה זה שיוכל להביא לשיקומה של רצועת עזה.
במציאות הקיימת מעדיף ארדואן לבנות מערך של התעצמות צבאית המהווה פוטנציאל לפעולה עתידית נגד מי שמשום מה ארדואן רואה כאיום, ישראל. התפיסה הטורקית רואה את ישראל כמי שמנסה להרחיב את שטחה על חשבון שכנותיה, בין אם בעזה ובין אם בלבנון וסוריה, ולצד בריתות בין ישראל לאויבתה של טורקיה, יוון, ארדואן מעריך כי בהחלט יכולה ישראל לבחור לפתוח במתקפה נגדו.
כרמון מזכיר את הצעדים שעשתה טורקיה על מנת לבסס את מעמדה הפיזי בקרבתה של ישראל לאחר נפילת משטר אסד. בין השאר, הוא מזכיר כי הם "דרשו להעביר טייסת מטוסי קרב לשדה התעופה החשוב ביותר בסוריה כדי לפעול נגד ישראל, אבל ישראל הפציצה את שדה התעופה הזה יומיים לפני שהמטוסים שלהם הגיעו". בנוסף מעצימה טורקיה את מעמדה הצבאי מול ישראל בבנייתו של הצבא הסורי החדש באימונים ובנשק נגד מטוסים.
לשאלתנו אודות התגובה האפשרית של ישראל, שגם אינה חפצה בפתיחת זירה צבאית חדשה נוספת, אומר ד"ר כרמון כי הוא "מקווה שאנחנו לא לפני מחדל חדש ושהצבא כבר נערך". להערכתו היערכות כזו כבר מתרחשת בשטח, וזאת בעקבות מסקנותיה של הוועדה שמינה נתניהו בראשות יעקב נגל לבחינת האיומים העתידיים על ישראל. ועדת נגל ציינה את האיום הטורקי-סורי כדרסטי והמליצה להתכונן לכך. כרמון מעריך שברבדים שונים ישראל נערכת לאופציה הזו, גם אם יש הטוענים שלא נכון לדבר על כך בפומבי על מנת שהדיבור עצמו לא יהווה עילה להתססת הזירה כולה.
מאמציה של טורקיה למאבק בישראל מקבלים גם פן כלכלי כאשר טורקיה מנסה לחבל באותו ציר העברת סחורות מהודו דרך ישראל ועד לאירופה. את זאת היא עושה בניסיון ליצירתו של ציר חלופי בסוריה לאותה מטרה, אך לפי שעה טראמפ אינו נלהב מהאפשרות הזו שאותה מי שקידם היה קודמו בתפקיד, ג'ו ביידן.
עוד מזכיר כרמון את הניסיונות למנוע מישראל חיפושי נפט במזרח הים התיכון דרך ברית עם לוב, מהלך שנבלם מאחר והוא מנוגד לכללי השיט החופשי והזכויות הימיות.
טורקיה גם מנסה להפעיל בנאטו את הסעיף המחייב את עזרתן של כלל המדינות בגוש לטובת מדינה מותקפת, וזאת על מנת להבטיח שכל מדינות נאטו יחברו לתקוף את ישראל במידה וזו תתקוף את טורקיה. מול כל אלה, משוכנע ד"ר כרמון, על ישראל לפעול במספר אפיקים, בין השאר באפיק המדיני פוליטי תוך הפעלתם של הבכירים בבית הלבן המתנגדים לאימפריאליזם הטורקי. בעבר כבר ניסתה ישראל והצליחה להפעיל מנופים דיפלומטיים מול טורקיה כשנאבקה בכוונה לשגר לעזה אלפיים חיילים.
עוד מזכיר כרמון את הכוחות הכורדיים שנמצאים בטורקיה פנימה בעיראק ובאיראן. חלקים משמעותיים מהכוחות הכורדיים שבטורקיה מקיימים משאים ומתנים עם ארדואן, אך בהחלט יתכן שישראל תצטרך לעשות שימוש בקשריה עם כוחות כורדיים בגזרה זו על רקע ההיסטוריה המשותפת לישראל ולכורדים.