כיועצות הלכה מלוות פוריות, ישנם רגעים רבים בערב שבת, לאחר הדלקת הנרות והתפילה על משפחותינו שלנו, שבהם תפילותינו נודדות אל הנשים והזוגות שליווינו במהלך השבוע.
אולי זו האישה שחוותה הפלה ושאלה מתי תוכל לשוב למקווה. או הזוג שמתלבט האם להשתמש בתרומת ביצית ומתמודד עם השאלות ההלכתיות כי התורמת אינה יהודייה. או האישה העומדת להתחיל את סבב ה-IVF העשירי שלה ושואלת מדוע הקב"ה מעמיד אותה בניסיון קשה כל כך.
או האישה המתמודדת עם אתגרי טהרת המשפחה, כאשר היא מנסה להגיע למקווה לפני מועד הביוץ. מאחורי כל סיפור מסתתר עולם שלם של דאגה, כמיהה, המתנה, תקווה - ולעיתים קרובות מלווה גם בדמעות.
גם בכניסת השבת אנו מתפללות עבור הנשים והזוגות הללו ונושאות את כאבן בליבנו. אנו מבקשות שתפילותיהם ייענו, ושהליווי והתמיכה שלנו יהפכו את המסע שלהם לקצת פחות כואב וקצת פחות בודד.
בשבוע שעבר חל ראש חודש סיון. כמנהג ערב ראש חודש - ובמיוחד לקראת חודש סיון - הורים רבים ברחבי העולם אמרו את תפילת השל"ה הקדוש.
תפילה מיוחדת זו נותנת ביטוי לתקוותיו ולחששותיו העמוקים ביותר של כל הורה: לבריאות הגופנית והרוחנית של ילדיהם; להגשמת חלומותיהם והפוטנציאל הגדול שהם נושאים; שיזכו לנחת ולקרבה עמוקה עמם; שיהיה להם כוח, בריאות ושמחה; ושיזכו להקים בתים ומשפחות משלהם.
כיועצות הלכה מלוות פוריות, לא יכולנו שלא לחשוב על הנשים שאנו מלוות - נשים המשתוקקות ליום שבו גם הן יוכלו לומר את התפילה הזו, כמו כל הורה אחר.
וכך נולד הרעיון: להתכנס לתפילה מיוחדת עבור אותן נשים וזוגות שעדיין ממתינים ליום בו יחבקו את ילדם הפרטי שלהם ויוכלו להתפלל עבורם. רצינו לשאת כל אחת ואחד מהם בליבנו, ולזעוק אל הקב"ה שיזכה אותם לעמוד יום אחד יחד עם שאר ההורים, ולהתפלל תפילה זו עבור ילדים משלהם.
ולכן, במוצאי ראש חודש סיון, התכנסנו על מרפסת ברובע היהודי בירושלים לתפילה, אל מול הנוף של הר הבית, הר הזיתים והמקומות הקדושים שבהם עמדו דורות של יהודים לפנינו והתפללו..
יחד עם תפילה על הנשים שליווינו ושוחחנו עמן נשנו תפילה על 250 אנשים נוספים ששלחו את שמותיהם כששמעו על תפילה מיוחדת זו. התפילה בקעה מעומק הלב, על ריפוי שברון הלב, מענה לחוסר ודאות, ובקשה לתקווה, שמחה ומענה לשון.
בתחילת הערב, פנתה אלינו המארחת שלנו, פמלה קלאמן, עם מסר עוצמתי - תסמכו על התורה והלימוד שאתן נושאות עמכן. התשובות שלכן נשענות על ידע עמוק ועל אחריות, על מסורת ואמונה. תרגישו ביטחון לעמוד מאחוריהן. ותזכרו הכול הוא אהבה. לא משנה מהי הסיטואציה, אהבה היא תמיד דבר שאפשר להעניק ויחזק את הצד השני.
לאחר דבריה המרגשים, למדנו יחד עם הרבנית חנה הנקין, נשיאת מדרשת נשמת, על דברי הגמרא המתארים את השאלות שאדם נשאל בהגיעו לשמיים: האם עסקת בפריה ורביה? האם ציפית לישועה?
בניין העולם היא לא רק מאמץ פיזי אלא עמל רוחני המושרש בתקווה ובכיסופים. השאלות לאדם משתקפות באופן יפהפה בשני הארונות שליוו את העם במדבר: האחד נשא את הלוחות השלמים בלב המחנה, והשני נשא את שברי הלוחות במרחק שלושה ימים קדימה, תר את הדרך כדי למצוא מקום מנוחה בטוח.
עבור נשים המייחלות לילדים, דימוי זה מהדהד בעומק רב. המסע אל האימהות נושא לרוב את שני הארונות הללו. ישנו חזון "הלוחות השלמים" של המשפחה שהן כמהות להקים, המעוגן בבטחה בליבן, כמו מיקומו של הארון במרכז המחנה במדבר. אך ישנו גם הארון של שברי הלוחות - הרסיסים הכואבים של ההמתנה והתפילות שטרם נענו.
כשם שהארון שהלך לפני המחנה ניווט בלב המדבר השומם כדי למצוא מנוח, כך דמעותיהן השקטות וכיסופיהן העזים של נשים אלו אינם הולכים לאיבוד; הם סוללים באופן פעיל את הדרך קדימה. בכמיהתן העמוקה ביותר, נשים אלו עוסקות במלאכה של יישוב העולם, והופכות את שברי ההמתנה למשכן של תקווה.
וכך, מול המקום שאליו נשאו יהודים את תפילותיהם במשך דורות, נשאנו עמנו את שמותיהם ואת דמעותיהם, וזעקנו אל הקב"ה עבורם.
ומתוך אותה זעקה, אנו תפילה כי השברים יהפכו לבניין עדי עד, וכי דמעותיהם ייענו בקול שמחת ילדים ובנחמה שלמה, בקרוב ממש בע"ה.