זה היה חודש של עבודה ללא הפסקה. משעות הבוקר המוקדמות ועד לאחר חצות הלילה צבאו מאות אנשים על החנות הקטנה לממכר מזון מהיר, שנפתחה רק כמה חודשים לפני כן באחד הישובים בבנימין.
בעל המקום, בחור צעיר בן 21, התרוצץ סביב השעון כדי לעמוד בעומס ולענות על הביקוש הרב לאכילת חמץ מחוץ לבית בימים שלפני חג הפסח. בלילות הסתפק בשינה קצרה, ואת ההכנות לחג לביתו שלו נאלץ לעשות ברגע האחרון באפיסת כוחות. כשהתיישב לאחר החג לספור את הכסף שנאסף בקופת העסק במהלך אותו החודש, החליפה תחושת סיפוק חמימה את התשישות שאפפה את גופו.
סכום לא מבוטל הצטבר בקופה, ובעל העסק הצעיר קיווה שסוף כל סוף יוכל להשקיע בשדרוג המקום ואפילו להותיר קצת בצד לחסכונות. בכל זאת, 50,000 ש"ח יכולים להיות מקפצה רצינית לעסק שכזה. שמח וטוב לב הוא שב לביתו בגבעה הסמוכה, והשאיר את הכסף ברכבו כשהוא מתכנן להפקידו בחשבון הבנק בהזדמנות הראשונה שיגיע לעיר.
החלומות שרקם התנפצו באחת לרסיסים. כוח מיוחד בפיקודו של רכז השב"כ המכונה "שלומי" פשט על הגבעה, עטוי מסכות שחורות למניעת זיהוי. העילה הרשמית הייתה כביכול "אכיפת שטח צבאי סגור" - הכלי הדרקוני שהומצא לטובת מניעת התיישבות, אך אנשי השב"כ ושוטרי מג"ב שהתלוו אליהם פחות ניסו להקפיד על היצמדות לחוקים או עילות כלשהן.
חברי גרעין הבחורים בגבעה הורחקו מהמקום באלימות, ולאחר ש"השטח נוקה" ניתן האות. על מה שהתחולל בגבעה באותן דקות העידו רק מראות ההרס והחורבן שפגשו התושבים לאחר עזיבת הכוחות. אוהל המגורים הושחת בסכין, שמיכות ומזרונים נקרעו, גלגלי הרכב נחתכו בברוטאליות וכל פריט רכוש שפגשו הכוחות נרמס ונהרס. רק לאחר חצי שעה התגלה לפתע גודל האירוע. סכום הכסף הגדול שאוחסן ברכב נעלם כלא היה. האם הייתה זו תאוות בצע רגעית של אחד השוטרים ששלשל את השטרות לכיסו, או שמא הכוח כולו קיבל כבר מסר ברור לפי העיקרון ההלכתי "מתוך שהותר גופם הותר ממונם"? אם לשפוט על פי האירועים הבאים שהתרחשו, נראה למרבה הצער שמדובר באופציה השניה.
*************
צרות אחרונות משכחות את הראשונות - אמרו חכמינו במסכת ברכות ותמצתו היטב את הנטייה הטבעית שלנו, בני האדם, להכיל ולנרמל תופעות רעות שמתרחשות בתכיפות גבוהה. כך גם בכל הנוגע להתנכלות ארוכת השנים לציבור המתיישבים. התרגלנו למצב בו נקודות התיישבות חלוצות נהרסות אחת לכמה זמן, מפגיני ימין מוכים באלימות ונערים נעצרים למרתפי השב"כ ומשוחררים לאחר כמה שבועות כשהעלילה קורסת בבית המשפט.
האירועים הללו הפכו במהלך העשורים האחרונים לחלק מחיינו. כל ילד ידע להגיד שמדובר באכיפה בררנית וכלים דרקוניים שנתפרו בדיוק למידותיהם של פעילי ההתיישבות, אך כולם העדיפו לשתוק. מן סטטוס קוו רע נוצר, בו מצד אחד הבליג הציבור שהוכה שוב ושוב, ומהצד השני הקפידה המערכת שלא לחצות את הגבול מדי. הכוחות שנשלחו לביצוע משימות ההתנכלות היו אמנם עויינים תמיד, אבל הקפידו להיצמד לנהלים ולחוקים כלשהם - גם אם אלו כופפו באילוץ כדי להכשיר את השרץ. המערכת ידעה היטב: אם הרדיפה תחרוג מפרופורציה ותסתיים בתוצאות קשות כמו מותו של אהוביה סנדק, בלון הזעם יתפוצץ והציבור יצא לרחובות.
אחרי עשרות אירועים חריגים שהתרחשו בחודשים האחרונים אין מנוס מלקבוע שמשהו מדאיג מאוד קורה פה. אירוע רודף אירוע והתמונה הולכת ונעשית ברורה ומדירת שינה: הנהלים והפיקוח המינימלי שעוד ריסנו את קלגסי המערכת עד היום הוסרו, והרסן הותר לגמרי. לפני שננסה להבין מדוע זה קרה ובהוראתו של מי, אתן כאן על קצה המזלג כמה דוגמאות. בכל פגישה שקיימתי בשנים האחרונות עם גורמים רשמיים, הסברתי במהלכה את ההבדל בין "אכיפה" ל"רדיפה". איש לא מצפה משוטר להימנע ממתן דו"ח תנועה לנהג שעקף בפס לבן במהירות כפולה מהמותר. לעומת זאת, להציב 3 ניידות משטרה בפתחו של יישוב ספציפי ולחפש בנרות פח שחסר ברכב שיזכה את הנהג בקנס של 250 שקלים, זוהי רדיפה פר אקסלנס. הדוגמא הזאת, אגב, היא ממש לא היפותטית. היא התרחשה לא פעם ולא פעמיים ביישוב יצהר בו גדלתי. אלא שפה מדובר עוד על רדיפה בחסות החוק. מה שמבצעת מערכת הביטחון בתקופה האחרונה הוא עבריינות ובריונות לשמה שדורסות את החוק ברגל גסה.
בחוות כוכב יהודה שהוקמה לאחרונה בגוש עציון החליטו השוטרים לזרז הליכים. כדי לבצע החרמה של הציוד נדרשו שוטרי המג"ב להוצאת צווים שחלים רק בתנאים מסויימים, אולם בעיניהם לא היה בכך כל צורך. הכוחות פשטו על החווה הטרייה, עצרו את מי שפגשו ולאחר מכן פשוט הציתו באש את הציוד. מה שסירב להידלק נחתך בסכין חדה. הג'ריקנים של מי השתייה נשפכו בזה אחר זה על הרצפה, ומצרכי המזון הושחתו גם הם.
האירוע חזר על עצמו מספר פעמים, לנגד עיניהם הנדהמות של התושבים שאפילו האופציה לתעד נמנעה מהם בידי השוטרים. באחת הפשיטות שהתרחשה סמוך לכניסת השבת בחוות אחרת בצפון השומרון, שמו השוטרים את עיניהם על תבניות האוכל שהובא למקום זמן קצר לפני כן, ורוקנו את תכולתן בשטניות על רצפת העפר. בסעודות השבת נאלצו הבחורים להסתפק בחלות וסלטים שנותרו לפליטה, נושאים את עיניהם השמימה בתפילה שחלום הביעותים הזה יגיע אל קיצו.
אירוע השיא המזעזע התרחש לפני כשלושה שבועות במהלך הרס נוסף בחוות כוכב יהודה. לפי הנהלים, נדרשים הכוחות בכל פעם לפנות את הרכוש האישי מחוץ לבית המיועד להריסה בטרם יימחץ בכף הדחפור, אך לאחרונה ביותר ויותר מקרים מוותר המנהל האזרחי על הפרט השולי הזה. כך גם במהלך פעולת ההרס הזו שנערכה בבוקר יום שישי.
השופל שהובא למקום עלה בלי היסוס על הבית, ומעך תחתיו את הרכוש כולו. כשהחלו לאחר מכן בפינוי ההריסות, נחרדו התושבים לגלות כי זוג תפילין של אחד הבחורים הושחת לגמרי ונחצה לשניים. האירוע המזעזע חזר על עצמו בשתי גבעות נוספות בגזרת בנימין, כשבאחד מהן קבר הטרקטור את התפילין עמוק בתוך תל עפר והריסות. אחד התושבים תיאר באוזניי השבוע את המציאות המטורפת בה הם נמצאים: "קברו לנו את התפילין מתחת סלעים ועפר. אין לנו דרך לחלץ את זה באופן ידני, אבל גם להביא טרקטור משלנו אין אפשרות כי יחרימו אותו מיד".
גם אירוע גניבת הכסף שהבאתי בתחילת הטור ממש לא היה היחיד. באחת הפשיטות שביצעו שוטרי מג"ב בגבעת בית ענות בהר חברון, החליטו השוטרים לבצע חיפוש בתיקים שאוחסנו בחדר השינה. לאחר החיפוש גילה אחד הבחורים ש700 שקלים שהיו בארנקו נגנבו יחד עם כרטיס האשראי. הוא דיווח מיד לחברת האשראי, שעוד באותו היום התקשרה לעדכן ש"מישהו" ניסה לבצע רכישות בכרטיסו דרך האינטרנט, ונחסם. בפשיטה הבאה, אגב, הסתפקו השוטרים בהוצאת המפתח מאחד הרכבים שהיה מונע באותה העת והשלכתו לעבר השיחים הסמוכים. בעל הרכב היה משוכנע שהמפתח נלקח על ידם מן המקום, אך אחד התושבים הבחין בו במפתיע יממה לאחר מכן בסבך הקוצים. ונדליזם לשם הונדליזם.
ונקנח באירוע אולי החמור מכולם משום שהמרחק ממנו לפגיעה בחיי אדם קצר מאוד. לפני כשבוע הגיע לגבעת תל תלפיות בשומרון רכב משטרתי מטעם "המפקדה המשימתית המשולבת" שנפתחה לאחרונה לטיפול ב"אלימות המתנחלים". השוטרים הבחינו בנער כבן 16, בחור ישיבה שהגיע להתנדב בגבעה כשהוא עובד בדיר, והחלו לדלוק אחריו רגלית בצעקות.
הנער נבהל ונמלט, ובתגובה שלף אחד השוטרים את אקדחו ואיים כי יירה בו אם לא ייעצור. תושבים נוספים שחשו למקום קראו לו לחדול מכך ולהימנע מביצוע ירי - מה שגרם לו להשיב את האקדח לנרתיק, אך לשולפו בשנית כעבור כמה רגעים. בהמשך טענו השוטרים כי הנער היה דרוש לחקירה ומשכך איימו בירי, אך לאחר מכן התברר כי אפילו לא היה זה הנער אותו חיפשו. רק כדי להבהיר למי שלמזלם לא נפגשו בהתנהלות משטרתית בחייהם, זימון לחקירה זהו הליך שמתבצע באופן רשמי ובנחת. זימון פיזי שנמסר לך ביד או שיחת טלפון מחוקר שמבקש ממך להתייצב בשעה מסוימת בתחנת המשטרה. מרדף פרוע לצורך זימון, כל שכן שימוש בירי, פשוט לא קיים.
רשימת המקרים שפירטתי כאן הם טיפה בים. אירועים כאלו מתרחשים לאחרונה כמעט מדי יום, ואפילו אני שמתגורר בגבעות לא נחשף לרובם. זו לא רק התנכלות, אלא פשוט פריצה מוחלטת של גבולות החוק על ידי מי שאמורים לשמור על החוק. שום שוטר או חייל שהשתתפו בפעולות הונדליזם הללו לא הועמד לדין, ודובר צה"ל אף מסרב להגיב לבקשות עיתונאים על חלק מהמקרים.
הגיבוי שבשתיקה מצד מערכת הביטחון צורם כפליים, משום שהוא מתבצע בשעה בה מודחים לוחמי הגמ"ר מההתיישבות על ימין ועל שמאל רק כי העזו לחרוג במעלה אחת מהנהלים הנוקשים. המסר שעובר לכוחות אינו משתמע לשתי פנים: ערביי יו"ש מאותרגים, בעלי גב תקשורתי ומערכתי ונדרש לשמור על כבודם ושלומם גם במחיר סיכון הלוחמים. אנשי ההתיישבות החלוצית, לעומת זאת, הינם אוכלוסייה סוג ב'. עשו להם מה שתרצו ותקבלו גיבוי. או במילים אחרות כמו שהורה מפקד מרחב נגב במשטרה ניסו שחם לפקודו בגירוש מגוש קטיף: "שישרפו, *** עליהם. אל תעשה חשבון".
לו האירועים הללו היו מתרחשים שלוש שנים אחורה, הם היו מזעזעים את אמות הסיפים של התקשורת הימנית והרשתות היו סוערות, אבל בתקופה הזאת אנחנו נוטים משום מה, גם אם לא נודה בכך, להתייחס לזה בסלחנות. יהיו אפילו מי שיגידו זאת בקולם - "תראה כמה דברים טובים קורים פה, ההתיישבות בפריחה, הממשלה עושה דברים שאיש לא חלם עליהם, ראשי מערכת הביטחון כיום טובים בהרבה מקודמיהם, למה להתמקד ברע? אף פעם המציאות לא מושלמת, גם את זה נתקן בעז"ה בבוא היום". לצערי, האמירות הללו הן גם מסוכנות וקצרות רואי אך בעיקר הן בדיוק אלו שנותנות את הכוח לגורמים עוינים במערכת להתיר כל רסן.
אנשי המחלקה היהודית בשב"כ יודעים היטב שעם זיני בראשות השב"כ למשל, ישנה לגיטימציה ציבורית גדולה יותר לפעולות נגד מתיישבים מאשר בכהונתו של רונן בר. כמוהם גם אבי בלוט יודע שאחרי שאישר מרכיבי ביטחון בישובים או ביצע פעולות התקפיות כנגד ארגוני הטרור, ייקל עליו ביד השנייה להכות גם בצד היהודי מבלי שייתפס כ"שונא ההתיישבות". אין דבר מסוכן יותר מהאתרוג האוטומטי הזה, כולנו זוכרים עד היום את התוצאה של ראש ממשלה ימני שזכה ל40 מנדטים וחש חסין מביקורת ציבורית. ולכן, חובה עלינו יחד עם השבחים והברכות על המהלכים החיוביים לא לאפשר בשום צורה רדיפה כזו מצד כל גורם באשר הוא, גם אם יהיה מתיישב, ימני וכהניסט בעצמו.
בפעם האחרונה שבמערכת הביטחון חשו שדמם של המתיישבים הותר, זה עלה לנו בנער שנותר משותק ברגליו לכל חייו לאחר שנורה בידי שוטר מתחנת אריאל. על הטירוף של ימ"ר ש"י שהסתיים במותו המזעזע של אהוביה סנדק שלוש שנים לפני כן אין צורך להרחיב. כל מי שעוקב אחרי ההסלמה ברדיפה בשבועות האחרונים מסתובב בתחושה קשה שאנו נמצאים ערב אהוביה סנדק 2.
כמה פעמים זה נגמר בנס, השוטר הבא כבר יקח את זה צעד אחד קדימה. ועוד לא דיברנו על הממשלה הבאה שתבחר בקרוב. כולנו מקווים ומייחלים להקמתה של ממשלת ימין נוספת, אך אם חלילה תבחר ממשלת שמאל כל צעד שנורמל בימים אלו יוכפל וייהפך לתוכנית עבודה מסודרת. אנו בכדור שלג מתגלגל שאת השלכותיו המסוכנות קשה לצפות. זה הזמן של נבחרי הציבור ומנהיגי הימין לקום ולהגיד בקול ברור: עצרו! נשק מפנים רק כלפי האויב.