בספרו בעל השם המסקרן 'מייסדי המושבות היו דוסים', פורש ד"ר מנחם שטרן פיסה לא מוכרת ואולי מושתקת בהיסטוריה של הציונות וההתיישבות. שוחחנו אתו על המחקר שהוביל לספר ועל העולה ממנו.
השנים בהן עוסק הספר הן 1882-1884, שנות העליה הראשונה, וד"ר שטרן מספר כיצד ליקט מידע על כל מושבה ומושבה ובספרו הוא מציג את התקנות שנקבעו בכל אחת מהמושבות לשמירת אורח חיים דתי, כך גם תיאור על המאבק הקהילתי והמאמצים לשמירת כללי הדת, כמו במאבק על שמירת השמיטה, הקמת בתי כנסת ותלמודי תורה. "לרר, שהקים את נס ציונה, הקים תלמוד תורה עם חמישה תלמידים. הוא עבד קשות כדי להקים מניין. הוא עזב את נס ציונה ועבר ליפו ושם הציע למכור את אדמותיו בחצי מחיר כדי שיבוא מניין לתפילה", וזו רק אחת מהדוגמאות.
שטרן קובע כי בכל המושבות הקפידו על אורח חיים דתי ואפילו בגדרה, "שהעלילו עליהם שהם פורקי דת, שמרו על אורח חיים דתי. הרי כשבאו ערבים לפשוט על גדרה קראו למתיישבים לעזור, ואיפה הם היו? בבית הכנסת", אומר שטרן ומספר על עדויות שליקט גם מנכדי הבילויים על כך שהיה חשוב להם שלא לחלל שבת.
שטרן מציין כמה מהמקורות שבהם ליקט את המידע שהיה מפוזר ומדובר במוזיאונים קטנים במושבות, במסמכים ובתיעודים רבים ושונים שהביאו אותו למסקנה. לשאלתנו מדוע לא סופר הפרק הזה בהיסטוריה של ההתיישבות הציונית, אומר ד"ר שטרן כי בפועל "מי שכותב את ההיסטוריה הוא זה שקובע. הנושאים הללו לא עניינו את ההיסטוריונים". לעומתם הוא בחר להתמקד דווקא בסוגיות הללו ולהוכיח שאכן המתיישבים הראשונים שמרו על כללי הדת, שמירה שנשכחה בהמשך עם הגעתו של א.ד. גורדון ונשיאת "דת העבודה" על נס וראיית מתיישבי העלייה השנייה את שמירת הדת כאורח חיים גלותי שיש להתנער ממנו. בעיני שטרן הבסיס הדתי של ההתיישבות הוא שהוביל בהמשך למושבות דתיות ולקיבוצים דתיים.
בהתייחס לשמו של הספר, מייסדי המושבות היו דוסים, מספר ד"ר שטרן כי השם הוצע לו על ידי ד"ר אבשלום קור לאחר שהוא עצמו התכוון לתת לספר שם אחר. אבשלום קור יעץ לו לבחור בשם הזה דווקא משום ש"הדוסים" נמצאים בימים אלה בליבו של פולמוס ציבורי ישראלי גדול. לדבריו קיימת חשיבות גדולה בהצגת תרומתם לעשייה הציונית, תרומה שנמשכת גם היום, בין השאר דרך הציונות הדתית.
שטרן מוסיף ומזכיר את המאמצים הכבירים להיאחזות בקרקע על ידי אותם שומרי מצוות, וגם כאשר מתו בזה אחר זה במחלות קשות סירבו להתפנות וקבעו כי "הקב"ה הביא אותנו לכאן ורק הוא יזיז אותנו מכאן". כעת הוא מקווה שספרו יגיע לבתי הספר ומעבר להם ויחשוף פרק לא מוכר ומושתק בעברנו כאן בארץ ישראל.